האם החרדים הם קונפורמיסטים וחד ערכיים כפי שהחילונים לעתים תופסים אותם? כנראה שלא. "הדרך שבה האקדמיה נתפסת כמקדש חילוני, זו לא התפיסה שככה אנחנו תופסים אותה", מבהיר אהרן הופנר, עובד סוציאלי קליני – וחרדי

צילום: דניאל יוסופוב

בשנים האחרונות הרוח נושבת לכיוון שונה במגזר החרדי. ישנה מגמת עלייה בהשתלבותם של החרדים בלימודים האקדמיים, דרך מסגרות שונות כמו מכללת "מבחר" בבני ברק והאוניברסיטה הפתוחה. אבי בן חיים ואהרן הופנר, חרדים העובדים ולומדים, מספרים על המניעים הפרקטיים והאינטלקטואליים שלהם לבחור בדרך זו, על אופי הדרך, ועל סגנון היחסים בינם לבין עולם האקדמיה.

בן חיים, בן 36, נשוי ואב לחמישה ילדים, משתייך לזרם הליטאי. הוא מספר מדוע בחר בתואר שני כה מדעי. "אני לא אוהב פרות קדושות, בשום כיוון. לא בעולם החרדי ולא בעולם החילוני. נכנסתי לתחום הביולוגי כדי למצוא את האקדח המעשן. רציתי דווקא להיכנס למקום הזה, שבו מעמידים את היהדות מול הביולוגיה בתור איזשהן גישות סותרות. כדי שאני אצליח להשוות ביניהן, אני חייב לדעת את שתיהן. אנשים שטוענים שיש סתירה בין המדע לתורה, צריכים להכיר את שני הצדדים. בואו תראו לי את הסתירה שיש בין היהדות למדע, אני כבר 3 שנים לא מוצא אותה". כבר בשנות נעוריו, הביע עניין מיוחד בעולם האקדמי, לצד עניינו התמידי בעולם התורני. מגיל 15 הדפיס מאמרים וקרא בהם, ביניהם העוסקים בפילוסופיה בכלל וברנה דקארט בפרט. "הוא פתח איזשהו פתח לתפיסת עולם חילונית ומאוד עניין אותי לחפש את זה".

כשבן חיים נכנס לכיתה באוניברסיטת חיפה, והציג את עצמו בתור המתרגל לקורס המתמקד ביסודות פיזיולוגיים של הפסיכולוגיה, ניתן היה להבחין במידת ההפתעה של הסטודנטים. בן חיים נכנס בלבוש החרדי המסורתי, כיפה שחורה עם חולצה לבנה ומכנסיים כהים. דמות כזו, אינה מסתדרת כלל עם תפיסתם של הסטודנטים לגבי חזותו של מתרגל טיפוסי באוניברסיטה, ובטח שלא לקורס ביולוגי שכזה. בן חיים הסתכל סביב אל עבר הסטודנטים ההמומים, חייך ואמר: "אני לא יודע אם שמתם לב, אבל אני חרדי". הסטודנטים צחקו בקול, וכך נשבר הקרח.

הופנר, בן 39, נשוי, הוא אב לחמישה ילדים ומשתייך לזרם הליטאי. הוא עובד סוציאלי קליני המנהל את המרכז השיקומי-טיפולי "נחלים". מעבר לעיסוקיו היומיומיים, הוא מקפיד על שגרת לימודים תורניים בכל יום, גם בדרכים. הוא לקח חלק בהרבה מסגרות לימודיות חילוניות, וגם שם זכה לפגוש בסטיגמות שונות שמתנפצות אצל קולגות רבות. "אבל אתה לא כמו כל החרדים", הוא מציין בהתייחסותו לאמרותיהם של קולגות חילוניים. "כן, היו כמה פעמים שאמרו לי את המשפט הזה". "לא, אני לא כמו כולם, אבל אני כמו חלק מאוד מיינסטרימי ומרכזי. ברור שיש יותר קיצוניים ממני לכאן ולכאן".

הופנר התמחה בסוגים רבים של טיפול, אך המומחיות העיקרית שלו מתמקדת בפגיעות מיניות וטראומות. לעומת בן חיים, הוא מספר על מניעים פרקטיים לכניסתו לאקדמיה: "אני מתייחס לאקדמיה בתור כלי מקצועי, ולא מעבר לכך". הופנר מרחיב בכך שהוא מודע לעניין כי האקדמיה היא חילונית במהותה, אך כל עוד היא תמשיך בקו אובייקטיבי בבחינת סוגיות ותופעות שונות, אין שום סיבה להתנגד אליה. "אני חושב שזה מה שמאפשר לי ולעוד רבים כמוני להיות באקדמיה".

הופנר הוא בוגר תוכנית מטעם אוניברסיטת חיפה במכללת "מבחר", הממוקמת בבני ברק ומיועדת למגזר החרדי. הוא למד במכינה קדם אקדמית ואז בתוכנית ישירה לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. על פי המועצה להשכלה גבוהה, נכון לאוקטובר 2020, יש כ-13,400 סטודנטים חרדים בארץ, המהווים כ-4% מאוכלוסיית הסטודנטים לעומת כ-12% מחלקם באוכלוסייה הכללית. נתון זה מראה גדילה של כ-45% בחמש שנים האחרונות בכמות הסטודנטים החרדים.

בן חיים התחיל את לימודיו באופן רשמי לאחר שהתחתן, וניגש לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הוא מספר על קושי מיוחד שהיה לו עם הקורסים בסטטיסטיקה. "בחיים לא למדתי נעלמים, אני זוכר שלקחתי את הספר של סטטיסטיקה והטחתי אותו על הרצפה. עד שעשיתי את הסוויץ', הבנתי שאני לא צריך לדעת מתמטיקה, אני צריך להבין את השפה, את הלוגיקה, הבנת הנקרא. להבין את הרעיון של הסטטיסטיקה. דווקא בשאר הקורסים מאוד נהניתי, הלימודים בישיבה מפתחים אותך ללמידה אקדמית מטורפת".

"השיח הישיבתי הוא מאוד שכלתני", מוסיף הופנר לגבי אופי הישיבות והקשר ביניהן לבין הלימודים האקדמיים. "חבורת אנשים שכל היום עוסקים במיסטיקה ומתפללים, זה לא מה שקורה בישיבות. יש בהן המון מקום להבנה ולשיח ולכן החלקים של המחקר האקדמי הם חלקים שהם יחסית קלים". 

מלבד עבודת התרגול, בן חיים הוא גם חוקר במעבדה נוירונלית התנהגותית. מיכל דודאי, סטודנטית בשנתה השנייה לתואר משולב של פסיכולוגיה וקוגניציה, עובדת ביחד עם בן חיים במעבדה. "הייתי נורא שיפוטית בהתחלה, הייתי ביני לבין עצמי: מה הוא עושה פה? מה הסיפור שלו? שפטתי מהר". דודאי מספרת שברגע שנחשפה להשקפותיו לגבי נושאים שונים, הבינה שהוא שונה בהרבה ממה ששיערה לגביו בהתחלה. "הבנתי די מהר שאבי מאוד מקצועי, יודע על מה הוא מדבר. הוא לא פה במקרה, הוא פה כי הוא רוצה להיות פה".

גם הופנר מרחיב על האינטראקציות המגוונות שלו בעברו בתקופתו במרכז "מיטל" עם נפגעי פגיעות מיניות. "עבדתי עם כל הקשת הישראלית, אני חושב ששם האווירה הייתה כזאת שאפשר להיות בקשר אישי מעולה, גם אם אתה מגיע מרקע תרבותי אחר". הופנר מסכם: "אני לא יודע אם השפעתי עליהם, אני דיי יודע שכן ברמה הבין-אישית, אני חושב שגם מבחינת תפיסת חרדים באופן כללי. הם ראו פתאום חרדי שכנראה בעיניהם היה נורמלי ועם חוש הומור, וכיף איתו. שאפשר להיות חברים".