משבר הקורונה אילץ אותנו לעבור לחיות Online. יש כאלה שהתקשו להתרגל לשינוי ויש מי שכבר היו מוכנים אליו. מנהלי ומנהלות קבוצות הפייסבוק החיפאיות הפעילות ביותר מספרות את סיפורה של העיר שלא לוקחת הפסקה מהפוסטים. זו לא העיר הרדומה שהכרתם
צילום: מרום בן-אריה
השנה האחרונה לא היתה קלה לתושבי חיפה, העיר השלישית בגודלה בישראל. חיפה נאבקת בעשורים האחרונים בתדמית אפרורית ורדומה, ומתמודדת במקביל עם קשיים רבים אחרים: ממשבר הצעירים שעוזבים אותה לטובת ערי המרכז, דרך הזיהום התעשייתי המסוכן ועד אסונות השריפות בכרמל, השגרה החיפאית מזמנת לעירייה ולתושבים לא מעט אתגרים. אבל החיפאים לא מוותרים. העירייה מקדישה מאמצים לפיתוח העיר דרך עידוד סטארט-אפים מקומיים, מיזמי תיירות ופתרונות תחבורה חדשניים. גם התושבים עצמם לא נותרים אדישים – סצינת הקולינריה העשירה בעיר גדלה תמידית, תחום אומנות הרחוב שוקק חיים ויוזמות חברתיות הולכות ונפוצות.
אך עם תחילת משבר הקורונה, נאלצה העיר לקחת כמה צעדים לאחור והתנופה בה היתה נעצרה. חיפה הוכרזה מספר פעמים כעיר "אדומה", העסקים הכבר-מתקשים בעיר ספגו מכה קטלנית, ואת רחובות הרפאים של העיר החלו לפקוד חזירי בר בכל שעות היממה. תושבי העיר נסגרו בבתיהם במה שעלול להיראות כמו תהום של ניכור וזרות בין שכנים, אלמלא הרשתות החברתיות, המציירות מציאות שונה לחלוטין.
בקבוצת הפייסבוק "חיפאים רעבים" חברים כשלושים אלף אנשים. "שלושים ושלושה", מתקנת אותי מנהלת הקבוצה ליהי, שמספרת לי, יחד עם שותפה, יותם, על התופעה ההולכת ומתעצמת הזאת. "ביום שאחרי הסילבסטר הייתי צריך למחוק משהו כמו 60 פוסטים של 'למה ג'פניקה לא עונה?' 'למה לא עונים בטאטאמי?'" מספר יותם.
בשבוע שגרתי עולים לקבוצה כ-220 פוסטים ומתקבלות בקבוצה כ-4,300 תגובות. ואלו רק פוסטים שמנהלי הקבוצה אישרו: "הצבנו רף מאוד גבוה שזה קצת לירות לעצמנו ברגל מבחינת העומס שזה שם עלינו". הקבוצה שנפתחה כדי לתת מענה לחיפאים שמחפשים המלצות על מה ואיפה כדאי להם לאכול, הפכה לאחת מקבוצות הפייסבוק המזוהות ביותר עם העיר, ולתופעה שאין שניה לה בארץ. "האם הפורמט הזה יכול לעבוד במקומות אחרים? תראי, הקבוצה הקודמת שעל חורבותיה הוקמה הקבוצה הזאת, ניסתה לשכפל את זה גם בתל אביב ובבאר שבע וזה לא הצליח בשני המקומות האלו. אין לי הסבר לזה", מתאר יותם.
אך ההצלחה של הקבוצה לא הגיעה בלי לגבות מחיר. לצד ההתעסקות סביב השעון באישור פוסטים, מתמודדים מנהלי הקבוצה גם עם איומים על תביעות, חסימות ודברי נאצה מגולשים. זה הגיע למצב שהם מתקשים לצרף מנהלים חדשים: "גם כשניסינו לצרף חבר'ה חדשים או שהם לא עמדו בעומס של הפעילות של הקבוצה, או שברגע שאיזה בעל עסק מתפוצץ עלינו בפרטי ומאיים ומתחיל טיפה לפתוח את המקלדת שלו, הם לא מרגישים שהם יכולים לעמוד בזה".
קשיים אלו, כך מתברר, באים יד ביד עם ניהול קהילת פייסבוק מצליחה. במרחק כמה קליקים מהם, מתמודדת טל, ממנהלות קבוצת "נא להפריע – הדר", עם מצב דומה: "יש ביקורת על סתימת פיות והחוקים של האדמינים ועל מה מוחקים פוסטים ולמה מוחקים".
התופעה שהתחילה כלוח מודעות שכונתי ונפתחה בשכונות שונות ברחבי חיפה, הצליחה במיוחד בקהילת הדר, בה חברים כיום כ-13 אלף תושבים; והיא עושה בדיוק את מה שהבטיחה – להפריע. "במקור זה כמו השם, נועד להפריע אחד לשני ולהיות נוכחים בחיים של השכנים… הרצון להיפגש, לדבר ולהתקיים אחד עם השני ולא בניכור אלא באמת להתקרב. להיות שכונה כזאת, שכונה של פעם, לא שכונה של היום", מספרת טל.
בין הודעות "למסירה" לבין המלצות על בעלי מקצוע, הקבוצה התפתחה גם למקומות שהמנהלים לא היו יכולים לצפות. כך למשל החלה תחרות סמויה בין תושבי השכונה על מי יהיה הראשון שמעלה פוסט עם השאלה "מה זה היה הבום הזה?" אחרי שנשמע קול פיצוץ ברחוב. הקבוצה הצליחה כל כך עד שקמו בהשראתה קהילות כמו "נא להביע", "נא לתקן" ואפילו "נא להשריש", כולן של תושבי הדר.
החיפאים לא רק רעבים ועם נטייה להפריע, אלא גם שותפים פעילים בהרבה קהילות ברשת. בקבוצת "השוות" החיפאית, חלק מרשת עולמית של קבוצות נשים מקומיות, מתפרסמים בכל יום מאות פוסטים שמדגימים סולידריות נשית במיטבה. קהילות "חיפאים מצייצים" ו"הורים בחיפה" רושמות גם הן כמויות גבוהות של פוסטים, החל מדיווחים חמים על חיסוני קורונה באזור ועד הורים שילדיהם פגשו חברים חדשים בגן המשחקים ורוצים ליצור איתם קשר.
אך לא רק הכמות קובעת. גם בקבוצות מקומיות קטנות ניתן לראות פעילות רבה. בין הקבוצות הנישתיות יותר ניתן למצוא קבוצת חובבי אקסטרים, קבוצת אמנים חיפאים וכיאה לעיר הפוטוגנית שהיא, גם קבוצת חובבי צילום פעילה ביותר.
האם החיפאים ידעו לעבור מפעילות אונליין למפגשי פנים-אל-פנים בין שכנים? אלונה מקבוצת "יד שניה בין חברות – חיפה" רוצה להאמין שכן. את הקבוצה היא פתחה בתחילת משבר הקורונה, לאחר שראתה פרסומים רבים מנשים שמפנות את ארונות הבגדים שלהן. "חשבתי שיהיה יותר נחמד לקרב בקהילה בין בנות", מספרת אלונה. אחרי שהיתה חברה בקבוצת החלפות בגדים ארצית, זיהתה אפשרות לקבוצה כזאת גם בחיפה. היא מקווה שבקרוב חברות הקבוצה יוכלו להיפגש גם פרונטלית.
