סיפורו של גיל מרנץ, המתמודד ב"נינג'ה ישראל" שכשל וחזר לכבוש את המסלול, מספק תובנות רבות עבורנו הסטודנטים

צילום: wiki commons

תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "נינג'ה ישראל" מלמדת אותנו רבות על כושר גופני ואתלטיקה, התמדה ונחישות. אך אחד השיעורים הבולטים שעולים מן התוכנית הוא בדבר מוכנות וחוסן מנטאליים בעת ביצוע משימות מורכבות. מול קהל צופים ומצלמות, המתמודדים נדרשים לעבור מסלול מכשולים מפרך המצריך מאמץ פיזי מקסימלי. מעבר לכך, הם נדרשים לשמור על ריכוז מירבי לכל אורך המסלול: גם אם יש תחנות שלא ביצעו באופן מושלם, עליהם להישאר ממוקדים כדי להצליח בתחנות הבאות, ולא לתת לספקות לחלחל ולהסיט אותם מהחתירה לניצחון. אולי זה נראה מובן מאליו, אבל היכולת הזו דורשת עבודה רבה, מנטאלית ברובה.

גיל מרנץ, אתלט מוכשר וזוכה העונה השניה של "נינג'ה ישראל", התמודד שנית בעונה האחרונה של התוכנית. בחצי הגמר, לתדהמת הצופים, הוא נפל באחד השלבים הראשונים של המסלול. "מה שקרה בנפילה הזו, הוא שתפיסת המציאות שלי התערערה לחלוטין," הסביר מרנץ לאחרונה בראיון בהסכת "הביולוגיה של הווינרים", שמתמקד בשיטות לפיתוח חוסן נפשי. "כל מה שחשבת על עצמך, פתאום מנופץ. הלכתי שם שעה וחצי הלוך חזור, והלוך חזור, פשוט חסר אונים כי אין לי את התשובה למה זה קרה".

לשמחתו של מרנץ, התברר כי הבעיה לא היתה בו אלא במסלול. בעקבות התקלה שהתגלתה, הציעה לו הנהלת התוכנית, אם ירצה בכך, לחזור אל המסלול ולבצע אותו פעם נוספת.

הוא נענה להצעה, וכך הוא מתאר את מה שקרה מאותו הרגע: "נכנסתי לחימום שלי, וכל מה שקרה בחימום הזה היה צרחות. צרחות על עצמי, של 'אתה מסוגל, זה שלך. אתה עובר את זה', ואני יכול להגיד לכם שצרחתי כדי שהרוח שלי לא תישבר. ברגע שדבר כזה קורה והביטחון שלך מעורער עד שהוא מנופץ לרסיסים, אתה לא תחזיר אותו ברגע, אלא אתה תצטרך להתמודד עם המחשבות שממשיכות לנפץ אותו". לאחר הסשן האינטנסיבי הזה, מרנץ ביצע את המסלול וסיים אותו בהצלחה. "התחושה הייתה פשוט של ניצחתי ניצחון ענק, כי ניצחתי את עצמי בהתמודדות אכזרית", הוא מסכם.

המשימות ב"נינג'ה ישראל" אינן דומות כלל לחיים האמיתיים, אבל במהותן מאוד רלוונטיות לכולנו. מי מאיתנו לא נדרש, מעת לעת ובמגוון תחומים בחיים, להשתקם ממהלומה קשה ולהמשיך הלאה? הקשיים בזמן ההתבגרות, חוויות מאתגרות שחווינו בשירות הצבאי, הקשיים שבמציאת עבודה ופיתוח קריירה, ובכלל בהתפתחות אישית והגשמת החלומות של כל אחד ואחת מאיתנו. כדי להצליח בחיים, כולנו נדרשים לפתח חוסן מנטאלי.

אחת התקופות שבהן החוסן המנטלי הוא קריטי, היא תקופת הלימודים לתואר. אנו הסטודנטים מקיימים אורח חיים תובעני, שבו אנחנו נדרשים לאורך זמן לעמוד בסטנדרטים נוקשים. זה מתבטא בקושי של המשימות, שדורשות מאמץ אינטלקטואלי לא מבוטל, לצד עומס גדול שנובע מריבוי מבחנים ועבודות. ניהול זמן הוא מיומנות נדרשת לא פחות ממצוינות בלימודים, ושילוב המיומנויות הללו לצד הלחץ הגדול המופעל עלינו להצליח ולהצטיין דורש חוסן נפשי רב.

מחקר שנערך ב-2010 ובחן שחקני טניס מקצוענים צעירים, ביקש להעריך את יעילותה של תוכנית התערבות מנטאלית (Mental Training Program) בת 25 שבועות על ביצועיהם הפיזיים בענף, ועל מצבם המנטאלי. התוכנית כללה תרגול ופיתוח של חמישה כישורים פסיכולוגיים: הצבת מטרות, חשיבה חיובית ועידוד עצמי, שיפור ריכוז ורוטינות, טכניקות לוויסות עוררות, ודימוי. התוצאות שנמדדו לאחר תקופת הניסוי הראו ירידה משמעותית ברמות החרדה הקוגניטיבית והסומטית (הביטויים המנטאליים והפיזיים של חרדה), ועלייה ברמת הביטחון העצמי של המשתתפים. בנוסף, ביצועיהם בטניס השתפרו משמעותית גם כן.

הלקח לנו הסטודנטים ברור: עלינו ללמוד כיצד להעצים את היכולות המנטאליות שלנו, כדי שנוכל להתמודד עם החוויה האקדמית על הצד הטוב ביותר. בזכות המאמץ המנטאלי שהשקיע, הצליח גיל מרנץ להתעשת יחסית במהרה לאחר הכישלון הראשון, ועבר את המסלול בהצלחה בניסיון השני. באותה מידה, במקרה שלנו הסטודנטים, עלינו ללמוד איך להתעשת במהרה אחרי שחלילה נקבל ציון גרוע במועד א', כדי שנוכל להצטיין במועד ב'. נוכל ללמוד מכך להזכיר לעצמנו לעיתים קרובות להאמין ביכולותינו, ובכך שאנו מסוגלים לכבוש יעדים ולהגשים שאיפות. עלינו, בלי בושה, כפי שגיל מרנץ עשה, לפנות אל עצמנו ולהרים את עצמנו כלפי מעלה.