התמכרות לסיגריות נחשבת קשה במיוחד משום שהיא משלבת אלמנטים פיזיולוגיים והתנהגותיים. עם זאת, קיימות שיטות פשוטות ויעילות לגמילה, ומשום שנזקי העישון מוכרים וידועים, הן גם חיוניות.

צילום: תמיר שלומי

למעלה ממיליון ישראלים, כלומר כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, מעשנים. זאת לפי נתוני הדו"ח האחרון של המרכז הלאומי לבקרת מחלות (המלב"ם) של משרד הבריאות, שפורסם בשנת 2020. מאז פרסום הדו"ח פרצה מגפת הקורונה, ואמנם שיעור המעשנים לא השתנה בעקבותיה, אך 26% דיווחו כי הם מעשנים יותר. ניקוטין, החומר הפעיל בטבק, הוא אחד הסמים הממכרים ביותר בעולם. הוא גובה מחיר בריאותי וכלכלי כבד, ולא לחינם הגדיר אותו ארגון הבריאות העולמי כגורם המוות הניתן למניעה מספר אחת בעולם.

נזקיו הרבים של העישון מוכרים וידועים, ומשרד הבריאות וקופות החולים מציעים מגוון רחב של שירותים המסייעים להיפטר מההרגל המגונה: ייעוץ רפואי טלפוני או מול רופא, קבוצות גמילה מעישון וטיפול תרופתי הכלול בסל הבריאות. ועדיין, יש כל כך הרבה מעשנים בישראל: שיעורם גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD בקרב נשים וגברים כאחד.

"רוב המעשנים רוצים להפסיק לעשן. הרבה מאוד מהם מנסים. אלה שמנסים לרוב מנסים לבד, למרות שזאת השיטה הכי פחות טובה", אומרת ל"כרמלית" ד"ר יעל בר-זאב, רופאה מומחית ומרצה בכירה בביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, יועצת לגמילה מעישון ויו"ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בהסתדרות הרפואית. אולם בטרם נבחן שיטות להפסקת עישון, יש להבין קודם כל את טיב ההתמכרות. ד"ר בר-זאב מתארת זאת כך: "אנחנו מדברים על שני סוגים נורא שונים של התמכרות שהם בעצם משולבים: ההתמכרות הפיזיולוגית, הגופנית, שהיא לסם הניקוטין, וההתמכרות הפסיכולוגית, ההתנהגותית, היוצרת התניות במוח בין ההתנהגות עצמה, כלומר בין העישון לבין מצב פסיכולוגי או סיטואציה מסוימת".

"יש צורך גופני", אומרת ד"ר בר-זאב ומסבירה כי הניקוטין עונה על כל הקריטריונים הפיזיולוגיים של סם ממכר. "הניקוטין נקשר לקולטן בתוך המוח באיזור מסוים וגורם להפרשה של דופמין באיזור אחר, שזה מה שגורם לגמול ולהנאה".

"התחלתי להשתמש בגלל איזושהי סיבה, אני לאט-לאט מפתחת התמכרות גופנית, ועם התמכרות גופנית מתפתחת התמכרות פסיכולוגית במצבים מסוימים", ממשיכה ד"ר בר-זאב. לדבריה, כאשר אדם מעשן בסיטואציה מסוימת, מופרש דופאמין במוח, ואז נוצר קשר פסיכולוגי בין הסיטואציה לבין התגמול מהסיגריה, בלי קשר להשפעות של הניקוטין. "יכול להיות שעישנתי לפני חמש דקות, רמת הניקוטין שלי במוח היא גבוהה מאוד, אבל עדיין נוצרה לי התניה במוח – כשאני מול מחשב אני חייב לעשן, כשאני עצבני אני חייב לעשן כדי להירגע, או כשאני משועמם הדרך להתמודד עם השעמום זה שאני מעשן". היא מוסיפה שעבור רוב האנשים המרכיב הפסיכולוגי מהווה מכשול גדול יותר, והוא אחת מהסיבות שההתמכרות לסיגריות קשה יותר מהתמכרויות אחרות. "בעישון, אנחנו מדברים על שתי ההתמכרויות, ואצל רוב האנשים שמעשנים יש את שני המרכיבים בו זמנית בצורה מאוד מאוד חזקה", היא מסבירה.

ובאשר לגמילה, היא מסבירה: "אנחנו בעיקרון ממליצים על שילוב של שתי שיטות: הראשונה היא טיפול תרופתי, והיא נותנת מענה לחלק הגופני – מגוון של תרופות שמורידות את תסמונת הגמילה, את הקריז הגופני מזה שאין לי ניקוטין. השיטה השניה היא ייעוץ קוגניטיבי התנהגותי שיעזור לך להתמודד עם ההתניות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות שיש לך עם הסיגריה. יש מגוון אמצעים שדרכם אתה יכול לקבל את הייעוץ, אתה יכול לקבל את זה עם סדנא קבוצתית, אתה יכול לקבל אותה בייעוץ אישי אחד על אחד, או כייעוץ אישי אחד על אחד בטלפון". היא מספרת על ייעוצים לגמילה מעישון שניתנים באינטרנט, בקבוצות פייסבוק, פורומים או אפילו בוואטסאפ. "בין אם אתה נותן את הייעוץ בקבוצה, ובין אם בטלפון, כל אלה הם שיטות טובות מומלצות עם אחוזי יעילות מאוד דומים. טיפול קבוצתי טיפה יותר, אבל אלה לא הבדלים מאוד גדולים, ולכן כולם נחשבים מאוד מומלצים".

ד"ר בר-זאב עומדת על ההבדלים בין אחוזי ההצלחה בגמילה מעישון אצל אנשים שניסו להיגמל בעצמם, לעומת אלו שפנו לשיטות המומלצות. "אם אדם לא משתמש בכלום, קם בבוקר ונורא רוצה להפסיק לעשן, נורא מחויב עם הרבה מוטיבציה, זורק את הסיגריות, הסיכוי שלו לא להיות מעשן אחרי שנה נע בין 3-5%". היא ממשיכה לפרט את יעילות האמצעים השונים. "למשל, רק ב-SMS, פורום או אינטרנט משהו כזה – בערך 7-8, גג 10 אחוז. אם הוא משתמש רק בטיפול תרופתי, זה סדר גודל של 20% אחרי שנה. אם הוא משתמש רק בסדנא או ייעוץ טלפוני, גם סדר גודל של 20% אחרי שנה. אם הוא משתמש באחד מהאמצעים שהזכרתי, כלומר סדנא, או ייעוץ טלפוני או פרונטלי, יחד עם טיפול תרופתי, הוא מעלה את זה בערך ל-30% אחרי שנה."

הנתונים הנוגעים לאחוזי הפסקת העישון של השיטות השונות לאחר תקופה של שנה, לפי ד"ר בר-זאב. לדבריה, השיטה היעילה ביותר היא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי, עם יעילות של 30% לאחר שנה.

"ההתחלה היא הכי קשה", אומר רביד בן-חור, בן 26, שלאחר שמונה שנות עישון, נגמל מסיגריות ועבר לסיגריה אלקטרונית ("vape"), מכשיר אידוי שמכיל ניקוטין נוזלי ודרכו אפשר לשאוף את הניקוטין ללא טבק או בעירה. "כל פעם שהיה בא לי סיגריה דחפתי את זה כמו מוצץ לתינוק שבוכה, ופשוט ישבתי עם ה'וייפ' קצת, נרגעתי". לאחר שנה נוספת הוא הצליח להיגמל מניקוטין לחלוטין.

"קבעתי לעצמי פשוט שכל חודש או חודש וחצי, כשאני קונה נוזל חדש ל'וייפ', אני אוריד קצת ברמה של הניקוטין," הוא אומר. "ברגע שאתה מוריד את הרמה של הניקוטין. הצורך הפיזי שלך בסיגריה יורד, אבל מה שנשאר זה ההרגל. מזה קשה להיפרד". עם ההפחתה המדורגת של הניקוטין, בן-חור החל לשים לב גם להרגלים. "נגיד אם היה בא לי סיגריה אחרי האוכל, אז הייתי אומר לעצמי 'אני לא צריך את הווייפ אחרי האוכל'. זה סוג של להתחיל להתיר כל מיני הרגלים שקשרתי עם הסיגריה. כל פעם שהתרתי לעצמי עוד הרגל ועוד הרגל, [הוייפ] פשוט נשאר כמו פסל על השולחן. אתה מנסה להפוך את זה לחפץ שאתה לא כל הזמן מתמקד בו, אלא משהו ברקע, וזה מה שעשה את העבודה בסופו של דבר, לדעתי".

עם זאת, ד"ר בר-זאב מסבירה כי היעילות של הסיגריה האלקטרונית בגמילה מעישון עוד שנויה במחלוקת. "יש ויכוח מאוד גדול האם אפשר להסתכל על זה כשיטה לגמילה מעישון או שלא, וזה נובע מגישה שונה במדינות שונות". היא מסבירה שלרוב ממשיכים להשתמש בסיגריה האלקטרונית עם ניקוטין, ולכן ההתמכרות נשארת. "בארץ וברוב מדינות העולם, לא מסתכלים על זה כאמצעי לגמילה מעישון, אלא כאמצעי להפחתת נזק. כלומר, אם אתה לא רוצה להיגמל מעישון, אז אופציה שיכולה להיות זה לעבור לסיגריה אלקטרונית שיכולה להוריד את הנזק מהסיגריות, כי זו לא גמילה".

ד"ר בר-זאב ממליצה לקחת בערבון מוגבל מכוני גמילה אשר מבטיחים 100% הצלחה, משום שלטענתה ההבטחה אינה מבוססת מחקרית. עם זאת, מכוני "אלן קאר", לדבריה, משתמשים בחלק מהאסטרטגיות ההתנהגותיות המוכחות שקיימות בסדנאות המוצעת על ידי קופות החולים, וכן יש מחקרים שמעידים על יעילות השיטה בה הם נוקטים. לפי מכוני "אלן קאר", שיטתם היא "המובילה והאפקטיבית בעולם לגמילה מעישון", ומראה תוצאות תוך מפגש אחד, ללא טיפול תרופתי וללא הפחדה, עם מעל ל-50 מיליון מעשנים ברחבי העולם שנגמלו בעזרתה.

מירב מירן, מנהלת ההדרכה ברשת "אלן קאר ישראל", מספרת שבקופות החולים משתמשים בהפחדות, בתרופות ובהפסקה הדרגתית – שנובעת מהגישה שלפיה הגמילה מלווה בקושי רב. ב"אלן קאר", לדבריה, הגישה היא אחרת. "כשזה עובד זה לא קשה, לא צריך כוח רצון, זה ממש מנוגד למה שאומרים לנו על התמכרויות". ב"אלן קאר", היא אומרת, הגישה היא שאין צורך בתרופות כלל, ההיבט הפיזיולוגי של ההתמכרות נתפס כמשני ואילו ההיבט המנטלי הוא לב העניין. "ברגע שהמעשן מבין, גם רציונאלית וגם רגשית, שמה שהוא חושב על הסיגריה זה לא נכון – לא קשה להם להפסיק. פתאום אין תסמינים פיזיים".

מירן מתארת כיצד, לאחר הטיפול בשיטת "אלן קאר", הנגמלים תופסים את הסיגריות באופן שונה בתכלית. מסקרים טלפוניים, היא מוסיפה, עולה כי לאחר שנה יש בין 60 ל-70 אחוזי הצלחה. "זה פשוט מראה איך כל התפיסה הזאת של התרופות – היא פשוט שגויה. אז אין המון מחקרים, אבל יש את האמת – את מה שקרה בשטח, שזה פשוט עובד". 

"הכי חשוב זה פשוט לנסות ולא להתייאש", אומרת ד"ר בר-זאב. "בגמילה מעישון צריך להמשיך לנסות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אנחנו יודעים שרוב המעשנים צריכים לפחות מספר ניסיונות לפני שהם מצליחים".