נגמרו התירוצים. היום ידע מועבר ברשתות חברתיות באופן קצבי ואטרקטיבי, ולאקדמיה אין ברירה אלא להתאים את עצמה לרוח הזמן. לא רחוק היום שבכל מעבדה או מכון מחקר תהיה מחלקה שאמונה על הפצת הידע המחקרי לקהל הרחב. העניין קיים, הטכנולוגיה קיימת, כעת רק צריך להשקיע משאבים.
Stacie McChesney :צילום
כדי למשוך את תשומת הלב של הצופה בימינו צריך להקל עליו במיוחד. אורכו של כל פריט תוכן בטיק טוק, לדוגמה, לא עולה על מספר שניות, וסרטוני יוטיוב רבים ערוכים בקפידה, עם מוזיקת רקע וגרפיקה מרשימה שהופכות את התוכן לאטרקטיבי במיוחד. גם בעולם הסרטים והסדרות, הידרדרות הקשב של הצופים מחייבת את היוצרים להכניס בדיחה כל רגע או פיצוץ מסחרר כל שניים כדי שלא נשתעמם ונעבור לצרוך תוכן אחר. תשומת הלב שלנו נהייתה מכורה לשינויים; היא מחפשת ריגושים, כל הזמן, ותבחר בדבר הכי מרהיב והכי קצבי בסביבה.
לעומת זאת, עולם המחקר, במובן הזה, נשאר מאחור. מי שרוצה לרכוש ידע אקדמי נדרש לרוב, בלית ברירה, לשבת ולקרוא מאמר ארכני בדפוס, שחור על גבי לבן, ללא האפשרות לספוג עולמות תוכן שלמים בלחיצת כפתור. וטוב שכך: מאמרים דורשים סבלנות ותשומת לב שונה מתכנים אחרים, ועל כן טוב שנשארו בפורמט המיושן. הבעיה היא שלא יצליחו להגיע לקהל רחב באמת.
כמובן שיש אמצע. העיתונות לא אחת לוקחת על עצמה את תפקיד המגשרת, וכך מתפרסמות לעתים כתבות שמסקרות תחום ידע באמצעות ריאיונות עם מומחים וקטעים מתוך מקורות מידע רלוונטיים, ועושות זאת באופן קליל ונרטיבי. אלא שגם אז, ידיעות כאלה יגיעו אל הציבור רק אם יש להן ערך חדשותי, ורק אם העיתונאי, "המידל מן", יעשה את עבודתו ביסודיות הנדרשת.
יש גם פתרונות נוספים, כמו הרצאות TED – סדרת הרצאות קצביות ומהודקות שמשנת 1984 מציגות ידע מחקרי ומקצועי באופן קליל ונגיש. מלבדן, יש ערוצי יוטיוב כמו Crash Course ואפילו עמוד הפייסבוק של מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, שמציעים תוכן לימודי בשלל תחומים באמצעות סרטונים ערוכים היטב לתאוות עיניו של הצופה. כל אלה הן דוגמאות של מומחים אשר ברוח עידן הרשתות החברתיות מתקשרים את הידע שלהם בצורה ידידותית ומותאמת לקהל הרחב.
אבל למרות כל אלה, הידע ברובו נשאר אצל המומחים. הידע האנושי הוא כמעט אינסופי, ודברים חדשים מתגלים כל הזמן, ומרבית התגליות המדעיות מתפרסמות בכתבי עת אקדמיים, וכאמור, נשארות בגזרתם ברובן הגדול. אמנם ניתן לצפות כי כל מומחה שמכבד את עצמו ישלוט היטב במחקרים החדישים בתחומו, אך קשה לצפות זאת מאדם מן השורה, לאור כמות התוכן העצומה אליה אנחנו נחשפים כל הזמן.
האם ניתן לצפות שמורה של תלמידים אוטיסטים תתעדכן בתגליות מחקריות על אוטיזם דרך כתבי העת האליטיסטיים? נוכל בהחלט לצפות זאת מאדם שמתעסק באבחון אוטיזם, כשם שנוכל לצפות זאת מרופא להישאר מעודכן בממצאים הקליניים האחרונים בתחומי התמחותו, או מכל מומחה אקדמי אחר. ועדיין, רובנו שותים קפה, מתחסנים, צורכים ומפיצים תוכן ברשתות החברתיות, ונוהגים ברכב, ומשתמשים ביומיום במוצרים וחפצים שחבים את קיומם למחקר מדעי. כמות המחקרים בנושאים הללו רק מצטברת, והקורא הסביר, גם אם ירצה, לא יוכל להתמודד עמה בצורה אפקטיבית.
כפי שנאמר לעיל, יש פלטפורמות שמאפשרות צריכת תוכן מחקרי גם באופן שמותאם לעידן הרשתות החברתיות, אך הן רק טיפה בים. במוקדם או במאוחר זה ישתנה, ובעיני השאלה היא רק מתי. הנגשת ידע תהפוך בקרוב מאוד מצרך יסוד. לכל מעבדה או לפחות לכל אוניברסיטה או מכון מחקר תהיה מחלקה שתפקידה יהיה הפצת התכנים לקהל הרחב, והיא תכלול מעצבים גרפיים, אנשי תוכן ומומחי מולטימדיה. כל אלה לא יהוו תחליף למאמרים, שימשיכו להתפרסם. הקהילה המדעית תמשיך להתנהל כפי שהתנהלה עד כה, באמצעות ברירה מחמירה בפרסומים מקצועיים, אבל בקרוב לא תהיה ברירה: את הידע צריך להביא אל הקהל הרחב, ויפה שעה אחת קודם. העניין קיים, הטכנולוגיה קיימת, כעת רק צריך להשקיע משאבים.
דמיינו: חוקר שמציג את המחקר שלו בכמה דקות של הסבר, ולצדו אינפוגרפיקה שמראה בפשטות את הממצאים של המחקרים האחרונים בנושא מסוים, לצד משפטים קריאים בשפה פשוטה. ראיתם את הפוסט האחרון של Nature בפייסבוק? ראיתם את הסרטון החדש של Science ביוטיוב? זה קל, זה נוח, וזה נגיש לכולם.
יש שיגידו שזאת הוזלה של מוסד האקדמיה, שהניסיון להפוך מידע מדעי ומחקרי לפופולרי, מהיר ומושך תביא לרידוד המורכבות שבו. ואכן, כדי להנגיש תוכן לקהל הרחב אפשר לוותר על כמה פרטים בדרך, וזה בסדר. בצורתו הפשוטה יוכל המחקר להגיע אל הכלל, וזה בהחלט מספיק כדי להרשים חברים במסעדה עם ממצא מחקרי חם מהתנור. אך אדם שירצה להגיע לדרגה כלשהי של מומחיות עדיין יידרש לקרוא את המחקר כולו, ולהבין לעומק את כל האלמנטים שבו. בה בעת, רצוי שגם המחקר המלא יהיה נגיש לכל כדי שנוכל לוודא שאנחנו לא מפיצים מידע זול או שקרי, או שלפחות בדרך זו ייחשף גם הציבור למידע המדעי, וידע שהוא קיים.
הפקת תוכן מעניין אינה דורשת כישרון של יחידי סגולה. יש היום המון אנשים שפותחים בן לילה ערוץ יוטיוב ומפגינים ידע לא מקצועי אך טוב דיו בעריכת וידאו, וכך מצליחים להנגיש תוכן באופן מעניין ושובה תשומת לב. יש גם פלטפורמות רבות שמאפשרות לערוך בקלות ובמהירות סרטוני וידאו. הלנה באוון, מפיקת תוכן בתכנית של TED מנתה חמישה יסודות שהופכים הרצאת טד למוצלחת: שיתוף של ניסיון אישי, נושא חדש או זווית חדשה על נושא ישן, התמודדות פורצת דרך עם בעיה ישנה, תחקיר מעמיק ואחרון חביב – חתירה לפתרון. אלה לא יסודות שקל לשלב בפריט תוכן אחד, אבל זהו יעד בר השגה.
נגמרו התירוצים. היום צורכים מידע באופן שתוכנן היטב בכדי למשוך את תשומת הלב של הקהל. השאלה שלדעתי צריכה עכשיו להישאל היא: מה יהיה המחקר שיהפוך ויראלי וישבור את האינטרנט?
