המסלול הדו לשוני שעבר לביתה ספר "חופית" לפני כשנה, עורר התנגדות ומהומה רבה. כנגד כל הסיכויים, ניתן להכתיר את פרויקט השילוב כסיפור הצלחה: "הרבה פעמים אנחנו המבוגרים נרתעים מדברים חדשים, אנשים חדשים השונים מאיתנו, חוששים להכניס אנשים בעלי שפה שונה ומנהגים שונים לחיינו. לא כך הדבר אצל הילדים"

צילום: פלורינה גולדשטיין

הכל התחיל לפני כשנה וחצי בקיץ של 2019. ביום בהיר אחד קיבלו הורי בית הספר "חופית" הודעה כי המסלול הדו לשוני שפעל בבית ספר אחמדיה בשכונת כבביר, אינו יכול להמשיך לפעול שם מפאת חוסר מקום, והמסלול עובר להתארח בבית ספר חופית למשך כשנתיים. למסלול הדו לשוני נוספו תלמידים רבים ולכן עליו לעבור למקום שיוכל להכיל את כמות התלמידים ההולכת וגדלה. אך חלק מההורים לא קיבלו בצורה יפה את הבשורה, והמהומה הייתה רבה. החלו הפגנות מול בית הספר של הורים המתנגדים  לכך. ההתנגדות הייתה משני הצדדים, גם הורי חופית וגם הורי המסלול הדו לשוני. חרף ההתנגדויות, עברו תלמידי המסלול הדו לשוני לבית הספר "חופית" והחלה השנה.

"כן, בהחלט התנגדתי לרעיון שילדים ערבים ילמדו עם הבנות שלי. נכון שאמרו שהם לא יתערבבו ויהיו בבניין נפרד אבל לי זה ממש לא שינה", אמרה אלינור, אחת האימהות אשר בנותיה למדו בבית הספר באותה שנה, "אני לא הסכמתי לזה. אף כתבתי מכתב לראש העיר וציינתי באוזניה את התנגדותי. העברתי את הבנות שלי לבית ספר אחר. אני לא רציתי שיתבוללו עם גויים", ציינה בחריפות. לור, אחת האימהות מהמסלול הדו לשוני, חששה מהאופן שבו יתקבלו התלמידים בבית הספר היהודי: "ראיתי את ההתנגדות של הורי התלמידים בחופית וחששתי שבני יהיה חשוף לקללות ובריונות מצד הילדים היהודים בשל היותו ערבי".

מאידך, היו הורים ששמחו לקבל את המסלול לבית הספר. "ברור שזה מוסיף לבית הספר", פתחה ואמרה הילה,  אחת האימהות שעודדה את העברת המסלול הדו לשוני לבית ספר חופית. "חיפה היא סמל לדו קיום בין יהודים לערבים. אנחנו חיים יחד, עובדים יחד, למה שלא נלמד יחד? זה רק מוסיף לילדים שלנו, זה מוכיח לכולם כי הדו קיום מתחיל בילדנו".

אז מה עלה בגורל "חופית" והמסלול הדו לשוני לאחר שנה? זו היתה שנה רבת תהפוכות, שבה עברו התלמידים וההורים לא מעט. זיווה, מנהלת בית הספר מעל שש שנים, טוענת כי ההפגנות לא משקפות את רוח השוויון של בית הספר. "אני גאה לבשר שהמסלול הדו לשוני התקבל בצורה יפה בכל זאת בבית ספרנו". היא מספרת כי עשתה הסבה מקצועית לתחום החינוך כי "חשוב לי שהילדים לא רק ילמדו חשבון ושפה, את זה בימינו ניתן לעשות גם מהמחשב בבית. בית הספר הוא לא רק מקום שבו רוכשים ידע, אלא גם מקום שאמור להכין את הילד לחיים. ללמוד מהי סובלנות, מהי הכלה, להכיר להם כמה שיותר דתות ומנהגים. הדבר אולי נשמע שאפתני מידי אבל בהחלט בר ביצוע. לכן, מהמקום הזה, ראיתי את העברת המסלול הדו לשוני לבית ספרי כהזדמנות נפלאה. רציתי שיכירו כי ישנם עוד ילדים בחיפה אשר מדברים בשפה שונה, עם מנהגים שונים, תרבות אחרת. לדעתי זה רק מוסיף ומעשיר את עולמם של הילדים".

זיווה מוסיפה כי הילדים בבית הספר קיבלו את תלמידי המסלול בסבר פנים יפות ובסקרנות רבה, חרף ההתנגדות של ההורים: "אנחנו יכולים ללמוד מהילדים הקטנים איך להתנהג. הרבה פעמים אנחנו המבוגרים נרתעים מדברים חדשים, אנשים חדשים השונים מאיתנו, חוששים להכניס אנשים בעלי שפה שונה ומנהגים שונים לחיינו. לא כך הדבר אצל הילדים. ישנם ילדים שכלל לא נחשפו לפני זה לשפה. זה היה מקסים בעיני. הם הלכו יחד לחוגים, יצרו חברויות ולימדו אחד את השני את השפה".

זיווה מסכמת ומספרת כי גם ההורים שהתנגדו והובילו את המחאה בתחילת השנה משתפים כעת פעולה עם הורי המסלול הדו לשוני, וכי השילוב תרם רבות לקהילת בית הספר. לאחר שנה רבת תהפוכות בכל תחומי חיינו, שנה שבה אנחנו כל כך צמאים לחדשות טובות, יש לציין את בית הספר "חופית" הקטן בחיפה, כמשהו קטן וטוב, שמראה כי הדו קיום מתחיל בילדינו. לפעמים אנחנו צריכים לתת להם הזדמנות והם אלה שיראו לנו כי יש בהם סובלנות והכלה; הם בעצמם יודעים לקבל את כולם ללא הבדל דת גזע ומין.