תנאי העבודה של האחיות בבתי החולים בישראל כמעט בלתי אפשריים: העומס גדול והשכר נמוך. בזמן משבר הקורונה הן הפגינו את מסירותן ומקצועיותן, ויש להכיר להן טובה על כך ולהעלות את שכרן. 

שום זמן אינו מתאים, כביכול, לדיון בהעלאת שכרן של האחיות בישראל. בזמן שגרה מעדיפים להתמקד בנושאים אחרים, כמו ביטחון וחינוך. בשנה האחרונה, שבה התקיימו שלוש מערכות בחירות, נראה היה שהנושא שוב נדחק לקרן זווית לטובת שאלות פוליטיות וקואליציוניות ובכלל, כל עוד לא קמה ממשלה, כלל לא היה ניתן ליישם את השינויים התקציביים הנדרשים. ואז בא משבר הקורונה, והעלה שוב לסדר היום את תנאי ההעסקה של הצוותים הרפואיים. האם בשלה העת לדיון בשאלת שכרן של האחיות?

עוד לפני פרוץ המשבר, מספר האחיות לא תאם את מספר המטופלים שבהם כל אחות נדרשה לטפל. על פי הדו"ח "מערכת הבריאות בישראל בראי ה-OECD", שפרסמו משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2018, מספר האחיות הממוצע לאלף נפשות הוא חמש, נמוך משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD (שעומד על 9.3), ונמצא אף במגמת ירידה (נכון לשנת 2016). דבר זה יוצר עומס גדול על האחיות ומקשה על טיפול אפקטיבי בחולים.

צילום מסך מתוך דוח משרד הבריאות, 2018

לא זו בלבד שהעומס על האחיות גדול במיוחד, גם שכרן נמוך באופן יחסי. על פי קובץ זכויות האחיות שחיברה ב-2019 יו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, שכר המינימום של האחיות בישראל עומד על 5300₪. השכר כלל לא מצדיק את עבודתן הקשה, במיוחד כאשר משווים את שכרן לשכר האחיות בחו"ל. בכתבה שהתפרסמה באתר החדשות N12, אחיות ישראליות שעובדות באותו המקצוע בחו"ל מספרות ששלושה ימי עבודה בשבוע נחשבים משרה מלאה. ירדנה עובדיה, שהקימה בית חולים באפריקה, אמרה: "האחיות אצלי מרוויחות 6000 דולר בחודש ומקבלות את כל התנאים הסוציאליים". אם באפריקה הן יכולות לקבל שכר הולם עבור העבודה הקשה והמסוכנת שהן עושות, מדוע לא בישראל?

דווקא בתקופת משבר גדולה שכזו, שמדינת ישראל עוד לא חוותה כמותה, ראוי שיעלה שכרן של האחיות, כמו גם של כלל הצוות הרפואי. עכשיו, יותר מתמיד, הן עומדות בחזית במשך שעות רבות. באומץ לב רב, האחיות מסתכנות בחשיפה לנגיף, ומסכנות את בריאותן ואת בריאות משפחותיהן. מתן שכר הולם יהיה פיצוי מינימלי על כך.

לעומת זאת, בצידו השני של המטבע נמצאים למעלה מ-20 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל שפרנסתם נפגעה עקב המצב. עסקים פרטיים נסגרו, סטודנטים ושכירים במגוון גילאים הוצאו לחופשה ללא תשלום ואף פוטרו. משפחות שלמות נותרו ללא מקור פרנסה. אז האם עדיין יהיה נכון לשפר דווקא את תנאי ההעסקה של האחיות, כאשר אזרחים רבים כל כך, בתחומי עיסוק רבים כל כך, זקוקים לסיוע כלכלי? תקציב המדינה מוגבל, ובוודאי יצטמצם עוד כאשר ההשלכות של המשבר הכלכלי יתגלו במלוא עוזן. האם יהיה זה הוגן להעדיף את האחיות על פני אחרים? התשובה אינה ברורה מאליה.

זו ללא ספק דילמה רצינית. אבל למרות זאת, אני חושבת שבמשבר הקורונה הוכיחו האחיות מעל לכל ספק את מסירותן ומקצועיותן, וראוי שעל אף המגבלות התקציביות שכרן יעלה.