טענות על אנטישמיות אירופית, ארגוני שמאל ישראליים ומערך הסברה לא ממוקד וחובבני – כל אלה נשמעו בכנס "אתגרי ההסברה של ישראל" באוניברסיטה • "יש תחושה שאין גוף שמרכז את הפעילות", אומר פרופ' אלי אברהם מהחוג לתקשורת
עמי גולדברג
"אנחנו כבר לא נמצאים במצב של דיווח חד צדדי ומגמתי על ישראל, אלא במצב של אקטיביזם תקשורתי נגד ישראל שגולש לעתים מאוד קרובות לאנטישמיות, ואנחנו לא מדברים על זה מספיק. לא מדברים על זה בכלל" – כך אמר העיתונאי אלדד בק, אחד מהדוברים בכנס "אתגרי ההסברה של ישראל" שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת חיפה ואשר אורגן על ידי פרופ' אלי אברהם מהחוג לתקשורת. בק, כתב "ידיעות אחרונות" בגרמניה, הפנה טענות קשות כלפי הסיקור התקשורתי של ישראל על ידי כתבים זרים השוהים בארץ. "כתבים שברור שלא עושים את עבודתם בצורה אתית אלא בצורה אידיאולוגית לא צריכים לקבל תעודת עיתונאי ולא צריכים להיות פה", קבע. "הדבר תקף גם לגבי כלי תקשורת שבאופן מוכח מתעסקים בתעמולה אנטי ישראלית".
אל דבריו של בק הצטרפו דוברים רבים אחרים בכנס, שהפנו האשמות כלפי גורמים שונים. חלק גדול מהדוברים התמקדו בהסברה הישראלית וטענו כי היא סובלת מבעיות רבות, ובהן חוסר מיקוד, ארגון לוקה, מחסור חמור בתקציבים, שימוש דל באנשי מקצוע ומומחים, והתעלמות מידע מחקרי ומקצועי בתחום. אחרים, כמו שר המשפטים הקנדי לשעבר, פרופ' ארווין קוטלר, שפתח את הכנס, עסקו בהיבטים שונים של אנטי-ישראליות ובעיקר באנטישמיות, שלדבריהם היא אחת הסיבות המרכזיות לבעיות ההסברה של ישראל בעולם. ואילו אחרים מצאו אשמים קרוב יותר לבית: יוסי קופרווסר, מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים ולשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, טען כי ארגוני השמאל בישראל נושאים בחלק מהאחריות לבעיות ההסברה: "יש ישראלים רבים שגאים בארגון 'שוברים שתיקה', ובמציאות כזו ההסברה הישראלית אינה יכולה להיות אפקטיבית", טען קופרווסר. "אנחנו מכשילים את עצמנו בנושא הזה. חלק מאיתנו פועל נגד האינטרסים שלנו, והחלק הזה זוכה למימון וחיזוק מהאירופאים".
לעומת דבריו של קופרווסר, היו גם כאלה שסברו שההסברה הישראלית תהיה אפקטיבית יותר דווקא אם תביא לידי ביטוי את מגוון הדעות בישראל. פרופ' פניה עוז-זלצברגר מאוניברסיטת חיפה טענה למשל כי העובדה שבכנס לא דיברו כלל נציגים ערבים וכמעט שלא נכחו בו אנשי שמאל ציוני היא בגדר טעות. לדבריה, על ישראל לגייס למאמץ ההסברה נציגים מתונים, ובהם ערבים, אשר עשויים להזדהות לפחות עם חלק מעמדותיה של ישראל ולהוות חלק אפקטיבי ממערך ההסברה. מסבירים כאלה יכולים לטענתה להגיע לקהלים רחבים יותר מאלה שאליהם מכוונת ההסברה כיום. דבריה עוררו אי-הסכמה בקרב חלק קטן מבאי הכנס.
מארגן הכנס, אלי אברהם, סיכם ואמר כי "המטרה של הכנס הייתה לבחון כיצד החברה האזרחית יכולה לתרום לשיפור האתגרים הקיימים בהסברה הישראלית", לדבריו, "קיימת תחושה בקרב ארגוני ההסברה כי אין כיום גוף אשר מרכז את הפעילות שלהם, מתאם ביניהם, מעביר ידע וכדומה, והכנס בא לקדם דרכים נוספות להגברת שיתוף הפעולה בין ארגונים אלה". בנוגע לטענות באשר לחוסר ייצוג מספק לאוכלוסיות ולדעות שונות בכנס, השיב אברהם כי "זהו כנס ראשון מסוגו. קיבלנו הצעות רבות לשפרו, ואנו נתחשב בהצעות שהגיעו לשיפור בעת התכנון של הכנס הבא".