התצלומים של הצלם הוותיק איתמר צוקרמן, הנמצאים במאגר הדיגיטלי של ספריית אוניברסיטת חיפה, מלמדים אותנו על צמיחתו של המשק הישראלי. צוקרמן עצמו מלמד אותנו על המעבר מעולם אנלוגי לעולם דיגיטלי

 צילום: איתמר צוקרמן (מתוך האוסף הדיגיטלי של אוניברסיטת חיפה)

לצלם איתמר צוקרמן בן ה-83 יש 52 שנות ותק בתחום. הוא עבד עבור חברות מסחריות מגוונות וארגונים מרכזיים בישראל, והפך לאחד הצלמים החשובים בעולם הפרסום המקומי. "אני מאלה שטוענים שצילום זה אחד המקצועות המעניינים ביותר. זה מקצוע שבמשך עשרות שנים כל יום עושים בו משהו אחר, זה עולם שתמיד מתחדש וצריך ללמוד להתאים את עצמך לתקופה", אומר צוקרמן. בשיחה עמו הוא מספר על השוני בצילומי פרסומות בין העבר להווה.

צוקרמן התגלגל לצילום לגמרי במקרה: הוא בכלל החל כרקדן בלהקות ריקודי עם. פעם אחת, כשהגיע לארצות הברית עם הלהקה, החליט ללמוד משהו ולפתוח עסק. הוא למד צילום פרסומת וצילום סטודיו בניו יורק. 

בשנים טרום כניסת הצילום הדיגיטלי והתוכנות לעיבוד ועריכת תצלומים, תמונות בפרסומת חייבו תהליכי תכנון והפקה מורכבים. הדבר אילץ את צלמי הפרסומת לתפקד תחת כמה כובעים – הם נדרשו לא רק לצלם אלא גם לפתח רעיון צילומי, לייצר אפקטים מיוחדים של תאורה, להשיג את הדוגמנים והאביזרים ולארגן את הסט ועיצובו. "הייתי צריך להשקיע יותר מאמץ ויותר מחשבה ולצאת מהקופסה ולנסות דברים בצורה מתאימה יותר לתקופה", מספר צוקרמן. 

צוקרמן צילם בשחור-לבן, ועסק בפיתוח תמונות בשנות ה-60 עד שהופיע הצילום בצבע. התמונות צולמו ונאגרו במצלמה על גבי פילם, ואחר כך פותחו במעבדה. רק לאחר הפיתוח, הצלם היה רואה אותן לראשונה – בלי היכולת להעלותן למחשב או לעבד ולרטש אותן בפוטושופ.

בעבר, כדי לתקן משהו בתאורה, היה צורך בשימוש במראות וברפלקטורים רבים. תיקון כזה לקח שעה או שעתיים. היום, אפשר לבצע את אותו התיקון בכמה שניות בפוטושופ. למרות זאת, הוא אהב תמיד לצלם צילומים טכניים ומורכבים מאוד, שכרוכים בסוגי תאורה מיוחדים. "עבדתי קשה בשביל לקבל תוצאה מרשימה", הוא מדגיש.

צוקרמן עבר לעולם הדיגיטלי לאחר שדרשו ממנו להעביר חומרים במהירות למשרדי הפרסום. אז, הוא החל להשתמש בתוכנות עריכה, ומה שהיה לוקח שעות בעבר, נעשה כיום במספר שניות. צוקרמן מספר על החוויה שלו במעבר בין התקופות השונות: "המעבר היה קיצוני, כי בתחילת דרכי עשיתי הרבה עבודות שהיו בשחור-לבן כי לא היו פרסומות בצבע. עבדתי ופיתחתי את התמונות ועשיתי את החיתוכים המתאימים ואת הזוויות הנכונות. פשוט ישבנו ימים שלמים בחדר חושך, אבל ברגע שהכול הפך לממוחשב, הכול השתנה ונהיה יותר פחות מורכב".

באשר לייצוג של נשים בפרסומות, מספר צוקרמן: "בעבר, כמו היום, היו פרסומות שהציגו את הנשים כאובייקט מיני ואפילו גם שהיה בחלק מהן שידור של פרובוקטיביות, אך זה היה מאוד תלוי באופי המוצר". אם מסתכלים על הפרסומת של חברת הטקסטיל "אתא" (אותה צילם צוקרמן), בה מופיעה מלכת היופי של ישראל לשנת 1970 מושית ציפורין וסגניותיה, רואים דוגמה לפרסום של מלכת היופי לצד פרסום פירמת הביגוד שהלבישה אותה. בצילומי אופנה, היו לרוב מעצב וגרפיקאי מטעם הלקוח. בסופו של דבר, אומר צוקרמן, החברה בחרה את התצלומים שהתאימו לה, וקבעה את זווית הצילום, הבעות הפנים ושפת הגוף של המצולמות והמצולמים.