בישראל התפתחה תעשייה – חוקית ובלתי חוקית – של סחר בכלבים גזעיים. זאת בזמן שעמותות למען זכויות בעלי חיים מפעילות כלביות שכורעות תחת הנטל, ולפעמים נאלצות להמית כלבים שלא מוצאים בית מאמץ. אימוץ כלב אינו רק צעד מוסרי, הוא גם משתלם.
צילום: גל רימברג
הכלב הוא שותף מרכזי בחיי האנושות כבר אלפי שנים. בתחילה בוית לצרכי האדם, ובימינו הוא חיית מחמד נפוצה. לפעמים הוא משמש סמל סטטוס, כשגזעים מסוימים הם כלבי "צעצוע" – כאילו היו עוד אקססוריז בארון של בעליהם. כך נוצרה תעשייה שלמה של סחר בכלבים: ככל שמחירם גבוה יותר, בעלות עליהם מקנה יוקרה רבה יותר. הבעיה שזה מנותק לחלוטין מצרכי המחייה של הכלב, מאופן גידולו, ומהטיפול והאימון שיבטיחו לכלב חיים שמחים ובריאים לימינו של האדם.
אם בעבר מסחר בכלבים והרבעתם היו למטרות שימושיות כמו הרחה וחיפוש, שמירה ונחייה, כיום קניה ומכירה של כלבים מוגבלת בעיקר לכלבים הגזעיים. שוק הקניה והמכירה של כלבים מגלגל סכומים אדירים, וזאת מבלי לקחת בחשבון את השוק הלא חוקי, שנעלם מעיני הרשויות לרוב. לאור כל זאת, חשוב מאי פעם לזכור שאימוץ כלב הוא הבחירה הנכונה מבחינה מוסרית, כלכלית וחברתית.
מינקות גדלתי עם כלב. אבי, שהיה כלבן בשירותו הצבאי, חי כל חייו לצד כלבים, וכך, עד גיוסי לצבא, זכיתי לגדל שני כלבים בבית הוריי. מיד עם סיום השירות, עוד לפני השחרור הרשמי, החלטתי שבחיי הבוגרים אגדל כלב. הכל היה מתוכנן: ידעתי שאני רוצה כלב זכר, בן שנה. היום המכריע הגיע ונסעתי בחברת אחותי לכלבייה קרובה, ושם למדתי מחדש את המשמעות של הביטוי "אהבה ממבט ראשון", או במקרה שלי, "אהבה מטיול ראשון". את אנג'י, שאז עוד נקראה זינה, לקחתי לטיול קצר של חמש דקות לאחר שצפיתי בה משחקת בחצר – והשאר היסטוריה. בדיוק בימים אלו חוגגת אנג'י חמש, כשאת ארבע השנים האחרונות היא חיה לצדי (בתקווה לעוד שנים רבות). בזכותה הבנתי את החשיבות העצומה באימוץ כלבים, ובהימנעות מקנייתם.
הטענה העיקרית שמשמיעות הכלביות השונות בארץ היא שקניית כלב, בין אם בשוק החוקי והמוסדר ובין אם בשוק הלא חוקי, דינה גזר דין מוות לאחד מכלבי הכלבייה. הצפיפות בכלביות מחייבת המתת כלבים לשם שמירה על תקן מחייה ובריאות הכלבים והציבור יחד, דבר שחוקי המדינה מאפשרים. כמובן שקשה להוכיח סיבתיות בהקשר הזה, אך המתאם מובהק וברור.
מנגד, יש שטוענים – מנקודת ראות ליברלית – שאי אפשר להגביל אנשים לקנות כלבים אם זה רצונם. השוק הוא חופשי, הם אומרים, וכל עוד יש ביקוש לכלבים גזעיים הוא ימשיך להתקיים, גם אם בשוק המחתרתי והלא חוקי יש להילחם. אחדים מהם אף ירחיקו לכת ויאמרו שגם בשוק המחתרתי אין פסול משום שמדובר בסחורה, או "מותג", שיש להם ביקוש, והשוק מאפשר לצרכנים גישה נרחבת ל"מותג" שלא היתה להם קודם לכן.
בישראל של השנים האחרונות, שיח זכויות בעלי החיים התעצם מאוד. ארגונים שונים נלחמים עבור זכויותיהם של מגוון רחב של בעלי חיים, מחיות בר בסכנת הכחדה ועד לחיות הבית והמשק, בניסיון להבטחת תנאי מחייה נאותים והתנהלות הומנית כלפיהם מצד בעליהם. אולם לטעמי המונח "זכויות בעלי החיים" מטעה. לא בזכויות מדובר, אלא בחובות בני האדם כלפי בעלי החיים. עולמם של בעלי החיים כיום שלוב יותר מאי פעם בעולמם של בני האדם. מכאן עולה החובה המוסרית, האתית ולטעמי גם הנורמטיבית לאחריותם של בני האדם לרווחת בעלי החיים. זה נכון עבור כלבים במיוחד, בגלל שהאדם ביית את הכלב ולמעשה קשר בו את גורלו.
בישראל יש פלטפורמות רבות לדאגה לרווחתם של בעלי החיים והכלבים בפרט, והכוונה לא רק לעמותות ולגופים ציבוריים שמקדמים את שיח הזכויות ואת מעמדם של בעלי החיים במדינה. לצד אלה קיימות עשרות, אם לא מאות, כלביות המופעלות על ידי אנשים פרטיים ועמותות ללא כוונת רווח, שכל מטרתם דאגה לחייהם של הכלבים ומיצוי האפשרות למצוא להם בית חם ואוהב. האתר Yad-4, שקם על בסיס הפלטפורמה המצליחה יד-2, מציג עשרות אלפי כלבים המועמדים לאימוץ, ופזורים במספר רב של עמותות וכלביות ברחבי הארץ. אתר זה הוא רק דוגמא קטנה עד כמה פעולת האימוץ הפכה קלה ונוחה. ובכל זאת אנשים בוחרים שלא לאמץ ולקנות כלבים.
אמנם מצבם של כלבי ישראל אינו ממש גרוע, אך עדיין יש לשאוף לשיפור מצבם של הכלבים בישראל ומעמדם בציבוריות הישראלית. אימוץ כלב הוא צעד מוסרי ומשתלם: מקבלים כלב וחבר משפחה חדש, עוזרים לכלביות השונות לפנות מקום והחשוב ביותר לטעמי, ומניסיוני, כמעט כל משפחה מאמצת הופכת להיות שגרירה של הכלביות, ומגבירה את המודעות והצורך לבחור באימוץ ולא בקנייה של הכלב.
