קפה הוא חברו הטוב ביותר של הסטודנט. הוא מעורר, עוזר להתרכז, ויש לו תפקיד חברתי ותרבותי חשוב. יש לו גם לא מעט חסרונות, במיוחד העובדה שהוא ממכר, אבל זה בדיוק העניין: אי אפשר בלעדיו

יותם פונג

קם בבוקר; ראשונה. מגיע לאוניברסיטה, שיעור ראשון; שנייה. פוגש חברים, ארוחת צהריים; שלישית. כותב עבודה, משתעמם; רביעית… אני לא באמת צריך את הרביעית, אולי בכל זאת? ופתאום אני קולט, אני מכור. לקפה.

הוא החבר הכי טוב שלי מהצבא, זה שהשאיר אותי ער לילות שלמים ונתן לי כוחות לימים חדשים, זה שנמצא איתי בכמעט כל מפגש חברתי. רוב החברים שלי מתים עליו והוא גם החבר הכי טוב שלהם, אז אין קנאה. אם כלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, אז קפה הוא חברו הטוב ביותר של הסטודנט – ועל כך יעידו על כך הסטוריז הקלישאתיים באינסטגרם שמראים סיכומים ממורקרים לצד כוס קפה, וכן התורים הארוכים ברחבי הקמפוס, מארומה ועד גרג. אנשים עומדים בסבלנות ומחכים לסיפוק קצר או ארוך, תלוי בטעמם האישי.

בוקר בלי קפה הוא בוקר קשה. הגוף זועק למנת הקפאין המזוקקת שלו בדמות המשקה החום המנחם, שיסלק את העייפות המרושעת ויאיר את יומי! יום בלי קפה ילווה בכאבי ראש ובתחושת עצבנות קלה, וכל מה שנותר לעשות זה לנשוך שפתיים. זה לא נשמע בריא. ובכן, כי זה לא בריא. לפתח תלות בחומר כימי, יעידו חברי המעשנים, אף פעם לא נגמר טוב.

עבורי ועבור רבים אחרים, שתיית הקפה כבר מזמן לא מסתכמת בפן הפונקציונאלי של ההתעוררות. הסביבה שלנו מעודדת שתיית קפה: תרבות קפה עשירה התפתחה במקומות רבים, ולא מעט אנשים מזעיפים פנים למיעוט הנרדף שמעז לומר שקפה הוא לא כוס התה שלהם.  אנשים "יושבים על קפה" במפגשים חברתיים, בדייטים ואפילו כדי לסגור עסקאות. קפה הפך להיות הדבק של החברה המודרנית: בספר שיצא לאחרונה טוען שחר פינסקר, פרופסור לספרות ותרבות יהודית, שלקפה ולבתי הקפה היה תפקיד חשוב בעיצוב התרבות היהודית המודרנית. קפה אולי אינו משתווה לאלכוהול כחומר סיכה לשיחה, אבל הוא בהחלט משפר כל אינטראקציה אנושית.

חשוב לזכור, למרות זאת, שיש מחיר בריאותי לשתייה מרובה של קפה. מחקרים מראים שאיכות השינה נפגעת, משום שהקפאין תופס את המקום של המלטונין, ההורמון שאחראי להכניס את הגוף למצב של מנוחה ושינה, וכך השינה הופכת לפחות אפקטיבית. הקפאין גם מגביר את מפלס החרדה, לידיעת הסטודנטים, שכידוע עוד סטרס זה הדבר האחרון שהם צריכים. ובנוסף, העלייה ברמת החומציות בקיבה גורמת לכאבי הבטן ולביקורים תכופים יותר בשירותים.

שלא נדבר על המחיר הכלכלי שההרגל המגונה הזה גובה מסטודנט תפרן כמוני. בכסף שהוצאתי על קפה "ארומה" כבר בוודאי בנתה סניף נוסף, מימנה מתנות לחגים לעובדיה ועזרה לבריסטה או שניים לשלם את שכר הלימודים של התואר. אולי אני קצת מגזים, אבל לפי חישוב מהיר, קפה עולה בממוצע שמונה ש"ח ביום. נכפיל פי שניים (שתי כוסות קפה ביום), כפול ארבעה ימי לימוד מלאים באוניברסיטה, כפול מספר השבועות בשני הסמסטרים, כפול שלוש שנים של תואר: יוצא שבמהלך התואר הסטודנט הממוצע מוציא כמעט 7000 ש"ח רק על על קפה. כדאי לקחת את זה בחשבון…

קפה זה דבר נהדר, באמת, למרות שקצת לכלכתי עליו עכשיו. אבל ארבע כוסות זה מוגזם, אבל אתם יודעים מה מספרים? שגם בתה יש קפאין.