עובדים הסוציאלים במדינת ישראל נתונים ללחצים רבים: עומס העבודה רב, האחריות גדולה, ומנגד תנאי ההעסקה קשים והשכר נמוך. עמותת 'עו"סים שינוי' שמה למטרה לשפר את המצב, עוד משלב הלימודים לתואר.

ליאור סטולרו

צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של עו"סים שינוי

מצב העובדים הסוציאליים בארץ עגום למדי, והשביתה בשרותים החברתיים, שנכנסה לא מכבר לשבוע השלישי שלה, ממחישה זאת היטב. המשכורות נמוכות, השעות ארוכות, העומס רב והעבודה קשה מאוד. עמותת "עו"סים שינוי" שמה לה למטרה לשנות את המצב הזה.

עבודתם של העובדים הסוציאליים בשירותי הרווחה תובענית מאוד. תפקידם לדאוג למקרי סעד, לוודא שהם חיים בסביבה הוגנת, ואם לא, להעביר אותם למקום אחר עם תנאי מחיה טובים יותר. תחומי האחריות של העובד הסוציאלי כוללים אבחון של מקרי סעד פוטנציאליים וליוויים, וכן טיפול בבעיות בתחום הרווחה, בריאות הנפש והתפקוד הכללי, תוך שהוא מספק מידע ותמיכה רגשית. לעתים העובד הסוציאלי נדרש להוציא אזרחים מבתיהם עקב תנאי מחייה ירודים, כמו למשל ילדים בסיכון או קשישים הזקוקים לסיוע מבלי שיש בסביבתם אדם היכול לבצע זאת.

עמותת "עו"סים שינוי" מאמינה במדיניות רווחה המבוססת על צדק חברתי, שוויון הזדמנויות, סולידריות, דמוקרטיה וערבות הדדית. לפי אתר האינטרנט של העמותה, חברים בה סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית מכל רחבי הארץ, המאמינים כי חלה עליהם החובה והאחריות להתאגד על מנת להשפיע על ההווה והעתיד המקצועיים שלהם.

העמותה נאבקת על טיב ההכשרות המעשיות שחבריה מקבלים במהלך התואר, ועל שיפור איכות הלימודים. הם מנהלים מאבק על תנאי העסקתם, נגד אלימות כלפי העובדים הסוציאליים, וכן למען שינוי שיטת המימון של שירותי הרווחה, שמתבססת על סמך ביצוע שירותי הרווחה בפועל , כך שנוצר מצב שישנם שירותי רווחה שאינם מסופקים ברשויות שאינן מקציבות את חלקן במימון השירותים, ועוד. הם מוציאים לפועל פרויקטים המשפרים את תכני תוכניות הלימודים בחוגים לעבודה הסוציאלית, ופועלים לקדם את מעמד המקצוע ושירותי הרווחה בישראל. הם פעלו ליזום שינויי תקנות בתחומי הרווחה והחברה, כמו צו ההרחבה, שתפקידו הוא הרחבת ההסכם הקיבוצי גם על קבוצות עובדים שאינן כלולות בהסכם, שלקחו חלק במאבק, ומגיבים ומתריעים על מדיניות שבעיניהם אינה צודקת.

"העמותה מנסה לעזור כמה שיותר בזירה הסטודנטיאלית", אומרת נאלה גלקופף בלאייס, סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ופעילה ב"עו"סים שינוי". "אנחנו פועלים [להבטיח] החזרי נסיעות בכל מוסדות הלימוד לטובת נסיעות להכשרות המעשיות, יוצרים קשר עם גורמים של ההכשרות לטובת סטנדרטיזציה כלל-ארצית עקב חוסר שוויון בין מוסדות הלימוד בכמות ההכשרות של התואר".

היא מוסיפה כי בנוסף הם מפתחים פרויקטים שונים עם איגוד העובדים הסוציאליים. וכן, נאלה מדגישה את נושא התגמול: "השכר לא מתגמל בעליל והעומס הוא בלתי אפשרי", הא אומרת ומסבירה שהמשכורת עבור 100% משרה יכולה לעמוד על 6000-7000 ₪. היא מציינת שיש במשק מחסור קשה בעובדים סוציאליים, ושמספר התקנים הפנויים עומד על כ-30 אחוז. לדבריה, זה לא כי המקצוע אינו אטרקטיבי, אלא כי התנאים בלתי אפשריים. "השכר נמוך, עוסקים בכיבוי שרפות, את לא באמת מכירה את התיקים שלך, רק במקרי חירום". לכל עובד, לדבריה, אחריות על 120 מקרים בממוצע. את כל אלה שמה לה עמותת "עו"סים שינוי" למטרה לשנות.

לפי מדגם שערך משרד האוצר בשנת 2017, שכלל 172 רשויות מקומיות, כ-62% מהעובדים הסוציאליים הועסקו במשרה חלקית, מפאת מחסור בתקציב. בנוסף, לפי דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר, בישראל מספר העובדים הסוציאליים עומד על 1.38 לאלף נפשות בלבד. בדיון משותף של ועדות הכנסת בנובמבר 2018, אודות מצבם הקשה של העובדים הסוציאליים, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, הזהירה כי השירותים החברתיים בישראל נמצאים עמוק במשבר. "לא מצליחים לאייש כמעט 400 משרות קיימות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות בגלל תנאי העבודה הירודים והשכר הנמוך", אמרה.

לאור כל הקשיים, מדוע סטודנטים ממשיכים ללמוד עבודה סוציאלית? לדבריה של דינה לוקץ, עובדת סוציאלית במשרד הרווחה בירושלים מזה 16 שנים, זוהי עבודה מאוד ייחודית: "יש בעבודה הזו תחושה של שליחות, שאתה עושה משהו מיוחד, שיש לך אפשרות להשפיע על אנשים, לגעת באנשים. יש בה ערך מוסף, לראות אנשים, לדבר איתם בגובה העיניים".

היא מוסיפה כי זוהי לא עבודה טכנית או מכנית. "יש בה משהו מאוד אנושי, היכולת לעזור לאדם שזקוק, להיות האור בקצה המנהרה".

גם נאלה רואה את היתרונות. "המקצוע נותן לי המון כלים, בין אם כלים לטיפול או שינוי מדיניות. אנו לא אמורים רק לטפל במקרי פרט, רוצים לעשות שינוי רחב יותר שישפיע על כמה שיותר אנשים. זוהי התיאוריה של המקצוע. אני מאוד נהנית מהלימודים, אך לא רואה את עצמי עוסקת במקצוע כמו שהוא, כעו"סית ברווחה".

היא לא ידעה זאת כשהתחילה ללמוד. ההארה, היא אומרת, הגיעה מאוחר יותר. "פתאום את מבינה כמה חרא יכול להיות, מקרי אלימות כלפי העו"סים. מצד אחד אין תקנים ומצד שני לא נותנים 100% משרה לעובדים".

היא מוסיפה כי עובדי רווחה בדרך כלל מועסקים על ידי רשות מקומית, ויש גבול עד כמה העובד הסוציאלי יכול להשפיע. לדבריה: "הלכתי למקצוע עקב תחושת שליחות, אך אני רוצה לממש אותה במסגרת בה יותר אתרום… אני רואה את עצמי נותנת במקום שיאפשר לי יותר לתת, במקום בו אני יכולה לעשות שינוי".