סטודנטים רבים הגיעו ליריד המעורבות החברתית באוניברסיטה וסיפרו על המסגרות השונות שבהן הם תורמים לקהילה • "זאת הזדמנות לתרום לחברה שבה אני חי", אומר מרק מהחוג לסוציולוגיה • אבל יש גם כאלה שחושבים אחרת
מאת יונה קולפינה
ביריד המעורבות החברתית שהתקיים לאחרונה באוניברסיטה השתתפו כ-15 עמותות וארגונים חברתיים, ובהם "הלל", ארגון הסטודנטים היהודיים העולמי; "פעמונים", ארגון המסייע למשפחות בישראל לנהל חיים כלכליים בצורה נכונה; "חליל האור", עמותה המסייעת לחולי מחלות דם; "האחווה הסטודנטיאלית הגאה", הנותנת תמיכה וליווי מקצועי לסטודנטים גאים; ואחרים. הארגונים מציעים לסטודנטים מגוון פעילויות ותפקידים שבמסגרתם הם יכולים לתרום לקהילה, לעתים גם תמורת נקודות זכות או מלגה.
במהלך היום ביקרו ביריד סטודנטים רבים. מרק, הלומד בחוג לסוציולוגיה, הסביר שהגיע מפני שעבורו "התנדבות זאת הזדמנות לתרום לחברה שבה אני חי. כל ישראל ערבים זה לזה – בשבילי זה לא סתם משפט. אני מלא סיפוק מהפעילות לטובת אחרים וזאת תחושה נהדרת. בנוסף, ארגונים שהוקמו במטרה לעזור לאוכלוסיות נזקקות הם מקום נהדר להכיר אוכלוסיות חדשות, להתנסות בדברים חדשים ולפגוש אנשים עם לב גדול ורצון להפוך את החברה שלנו לטובה יותר. אני חוויתי את התחושה הזאת לראשונה כשהתנדבתי באגודה למלחמה בסרטן עם ילדה קטנה בת שמונה, שלא רצתה למות וכל העולם התגייס למענה. היא נלחמה במחלה הקשה הזאת, שאנשים מבוגרים נשברים בפניה, בהתמדה ועקשנות יוצאות דופן, והיא ניצחה. למדתי ממנה להעריך כל דקה בחיים, אף פעם לא לוותר ותמיד להיות אופטימי, כי רק ככה אפשר להתגבר עם הקשיים. אני לא יודע איפה עוד הייתי יכול לקבל שיעור כזה לחיים".
עם זאת, לא כל הסטודנטים הפגינו התלהבות דומה. "העמותות קיימות לטובת המתנדבים בלבד", טוען ג'רי מהחוג למדעי המדינה. "אני לא מרגיש שאני צריך גוף מיוחד כדי לעזור למי שזקוק לכך. מי שבאמת רוצה לעזור לא צריך מסגרת בשביל זה. כל המלגות, נקודות הזכות וההטבות שהסטודנטים מקבלים תמורת ההתנדבות הופכות אותה לפעילות למען הפעילות או לפעילות למען מלגה. זה מנוגד לכל הרעיון של נתינה ללא תמורה, וזה בהחלט מפריע לי".
למרות דבריו של ג'רי, נראה כי לסטודנטים רבים קיומה של מסגרת ממוסדת בהחלט עוזרת. לדבריהם, הארגונים הממוסדים מתווכים בפועל בין הסטודנטים לאוכלוסיות הנזקקות. שתי סטודנטיות שנכחו ביריד ציינו כי הן אינן מתנדבות בארגון ספציפי אחד באופן קבוע. "אני משתדלת להשתתף בפעילות חברתית בכל דרך שיוצא לי", סיפרה אחת מהן. "אני בדרך כלל משתתפת באירועים כאלה ארבע או חמש פעמים בשנה. בשנה שעברה עזרתי לאסוף בגדים, צעצועים וספרים לילדים נזקקים, יצאתי ליום התנדבות עם ניצולי שואה, ונסעתי לדרום הארץ לעשות פעילויות לילדים בזמן 'צוק איתן'. זה נותן לי הרבה כוחות. אני אוהבת להכיר אנשים וכיף לי כשכיף להם. האנשים האלה שאני פוגשת בפעילויות מזכירים לי את סבא וסבתא שלי, שעלו לארץ בגיל צעיר ותמיד סיפרו על האנשים שעזרו להם ולא ביקשו שום דבר בתמורה. הם תמיד סיפרו לי שבלי אותם האנשים הם לא היו מגיעים לאן שהם הצליחו להגיע בסופו של דבר, כך שאני מרגישה סוג של סגירת מעגל".
היריד מתקיים באוניברסיטה פעמיים בשנה, פעם בתחילת שנת הלימודים ופעם בסופה. רכזת המעורבות החברתית של אגודת הסטודנטים, אנה ארוטיוניאן, מציינת כי סטודנטים רבים מגלים עניין באירועים מסוג זה ומרוצים מאוד מהתוצאות. גם נציגי הארגונים והעמותות ציינו כי שיתוף הפעולה עם האוניברסיטה והסטודנטים עובד היטב.