במדינה שבה הפחד הוא המניע העיקרי בהחלטה למי להצביע, אין פלא בכך שכל אזרח מצביע למי שדומה לו כדי שיגן עליו מפני מי ששונה ממנו • סלאם שיח' אחמד ראה מה קרה בבחירות למועצה בכפרו אעבלין וחזר עם מסקנות עגומות על מצב הדמוקרטיה ועתיד המדינה

מאת סלאם שיח' אחמד

יובל שנים חלף מאז אותו סתיו שבו הכפר אעבלין, הכפר שבו אני גר, עלה על נתיב הבחירות הדמוקרטיות לשם בחירתם של חברי המועצה המקומית. הכפר, המונה 12 אלף תושבים, ממוקם במרחק של 20 ק"מ מחיפה ויש לו מרקם חיים ייחודי, או לפחות פוטנציאל כזה: מחצית מהמתגוררים בו מוסלמים ומחציתם נוצרים, פנטזיה של דו-קיום.

והנה, ממש לפני חודש פסעו אנשי הכפר בהמוניהם אל הקלפי כדי לבחור ראש מועצה חדש, ובדרך לשם כאילו אחז בהם דיבוק ההשתייכות הדתית וציווה עליהם לציית לתפיסת עולם מעוותת והרסנית שכולנו מכירים גם מהזירה הארצית: כי באעבלין, זאת עליכם לדעת, לא עקרונות הדמוקרטיה הם שהטו את הכף, ולא אישיותם של המתמודדים היא שהכריעה את הבחירות, ולא הישגיו של ראש המועצה הם שעמדו למבחן. לא ולא. כאילו נשכחו מלב כולם הקריטריונים השוליים הללו, ורק מדד אחד נותר רלוונטי: ההשתייכות הדתית של המועמדים. ראו זה פלא: המועמד הנוצרי זכה ברוב קולותיהם של האזרחים הנוצרים, והמועמד המוסלמי זכה ברוב קולותיהם של האזרחים המוסלמים.

וכמה מוכר כל זה! הרי כולנו ערים כבר לרוח הבחירות הממשמשות ובאות, רוח שכבר מנשבת ומחלחלת אל כל ערוץ חדשות, כל עיתון וכל רשת חברתית. אנו עדים להפשלת שרווליו של ראש הממשלה המכהן, להשחזת גרזניו של הימין הקיצוני, ולדחיקתו של המיעוט הערבי. והרי ידוע כבר שממש כמו באעבלין, הצבעתם של רוב מוחלט של האזרחים ידועה מראש: החרדים יצביעו לש"ס וליהדות התורה; האשכנזים החילונים יצביעו ללפיד, ללבני ולבוז'י הרצוג; והערבים יצביעו לאחמד, ג'מאל וחנין. לא מצע המפלגה, ולא הישגי נציגיה, ולא הערכים שהיא מייצגת יטו את הכף בבחירה, אלא קווי הדמיון בין המועמדים לבוחרים בכל הנוגע להשתייכות הדתית והעדתית. ואין בכך כדי להפתיע: במדינה ששסעיה חשובים מאחדות בניה, במדינה שבה הפחד הוא הרכיב העיקרי בהווייתם של אזרחיה, אין לבקש מהאדם אלא להצביע לדומה לו, כדי שיגן עליו מפני השונה ממנו.

בחודשים הקרובים יתרבו המחלוקות, יוסיפו שמן למדורות, יתכמנו ויתמרנו, ימרחו וישקרו, יעוותו ויהפכו כזב לאמת ואמת לכזב, יתהדרו וישפילו, יגרעו ויזלזלו, יסטו מדרך הסגולה, ויציגו מצגי שווא. ייצא החוטא נשכר, וייצא הצדיק רשע. ואנו נמשיך לשקוע בבוץ המזוהם של הפוליטיקה הישראלית, ונוכל רק לקוות שיום יבוא וטובת הכלל היא שתעמוד בראש מעיינינו. ואחרת – כולנו לתהום הולכים.