אני נורא רוצה ללמוד וחייבת עבודה שתאפשר לי לממן את הלימודים • אז התחלתי לחפש, ומצאתי בקלי קלות עבודות שמחפשות סטודנטים בלבד • יש להן רק כמה דרישות צנועות: תעבדי כל הזמן, אל תישני לעולם, תשכחי מהקטע הזה של ללמוד 

מאת: גל סלם

מאז שלמדתי ללכת לבד הוריי, חבריי והמזרח התיכון כולו לימדו אותי שאם אני רוצה למצוא עבודה טובה, עבודה מכניסה, עבודה שבזכותה העולם יהיה פרוס לרגליי, אני חייבת לעשות תואר ראשון. בסדר, הבנתי. רק חבל ששכחו לספר לי שכדי לממן את אותו תואר ראשון אני חייבת לעבוד. כסטודנטית מן המניין, מדובר בדילמה לא פשוטה: האם כדאי לי להשקיע יותר זמן בלימודים או בעבודה? מצד אחד, השקעה בלימודים מובילה לציונים טובים, שמובילים להזדמנות להגיע לעבודה משתלמת יותר. מצד שני, השקעה של  זמן בעבודה ה"זמנית" שלי היא שמאפשרת לי לשלם על לימודיי באקדמיה. אז מה עדיף? לצערי, באף קורס באוניברסיטה עוד לא הצליחו לפתור עבורי את הקושיה המפורסמת מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, ובאיזו משתיהן עדיף לי להשקיע אם אני רוצה להיות מסוגלת לממן לעצמי חביתה מדי פעם.

אז התחלתי לחפש עבודה. הקלדתי את צירוף המילים "עבודה לסטודנטים" בגוגל, ולהפתעתי קיבלתי כ-532 אלף תוצאות בלבד. איזה יופי. אלפי חברות השמה שמחפשות רק אותי, אלפי משרות סטודנטים שממתינות רק לבחירה שלי. שלחתי בהתרגשות שלל קורות חיים, שמתי את חיי על הולד, ולא עברו אלא ימים מספר וכבר התחילו לחזור אלי עם תשובות והזמנות לראיונות.

מכאן ואילך העניינים הסתבכו. הלכתי לראיון עבודה מס' 1. משרה בשירות טכני. שכר מינימום. שלוש משמרות חובה בשבוע. אחת מהן חייבת להיות בשישי-שבת. שמונה שעות למשמרת. אבל איך אני מעזה להתלונן?! אני יכולה לבחור! שמונה עד חמש, שתיים עד עשר, או חמש עד שתיים לפנות בוקר! (ואילו הייתי סטודנטית למתמטיקה, אולי הייתי יכולה לומר משהו על זה שזה לא בדיוק שמונה שעות, אבל אני לא.)

לא אמרתי נואש והחלטתי לבדוק אופציות נוספות. אז הגעתי לראיון עבודה מס' 2. גם את העבודה הזאת הציעה לי חברת השמה שעוסקת באופן ספציפי במשרות לסטודנטים. חנות למוצרי חשמל. המנהל אישר: אין בעיה שאני סטודנטית. רק תתחייבי למינימום חמש משמרות בשבוע, שבע שעות למשמרת.

זה עדיין נשמע לי קצת לא סביר. בכל זאת, כסטודנטית אני אמורה גם ללמוד מדי פעם, אז הלכתי לראיון עבודה מס' 3. המקור: שוב חברת ההשמה הידידותית. חנות בגדים. חברה ישראלית מוכרת, סניפים בכל הארץ. המנהלת אמרה שהעובדים הם כמו משפחה. שכר מינימום פלוס בונוסים. את צריכה רק להתחייב לשש משמרות בשבוע. כולל שישי-שבת. האמת? אפילו את המשפחה שלי לא הייתי רוצה לפגוש כל כך הרבה.

אני יודעת שאני רק סטודנטית לתואר ראשון, אבל בכל זאת, האם זה הגיוני? האם סטודנט שלומד מינימום ארבע פעמים בשבוע, חלקם ימי לימוד מלאים מהבוקר עד הערב, יכול להתחייב למשרות האלה? האם סטודנט שלומד מינימום שישה קורסים בסמסטר וקורא עשרה מאמרים בשבוע יוכל להתחייב למשרות האלה? האם סטודנט שיש לו מינימום שישה מבחנים בתקופה של פחות משבועיים יוכל להתחייב למשרות האלה? האם זה הגיוני שסטודנט יעבוד ימים, לילות, שעות על גבי שעות, ובכל רגע פנוי שנשאר לו ימלא את חובותיו ללימודים תמורת הסכום המצחיק של 23.12 ₪ לשעה??

אז מה בא קודם, הביצה או התרנגולת? את זה עדיין לא למדתי, כי בדיוק הייתי באמצע משמרת. התחלתי עבודה חדשה, כי מה לא עושים בשביל לשמור על הסיכוי לסיים את התואר הזה. יש רק כמה מחירים זעומים בדרך: לא לישון לעולם, לוותר על זמן איכות עם המשפחה (אבל זה בסדר, העובדים הם כמו משפחה), ובילוי עם חברים – אאוט. אבל התמורה, הו, התמורה: חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות במשמרת, 23.12 ₪ לשעה. כזו אני, מפונקת.