במציאות שבה נפגעות תקיפה מינית עוברות סוג של אונס שני כשהן פונות למשטרה ולבית המשפט, פרסום החוויה במרחב הווירטואלי מטיל את האחריות על מי שאשם באמת: התוקף

מאת: יוה וולינסקי

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה פייסבוק שימש כבמה לשיימינג. חברי כנסת, בעלי הון, סלבריטאים ואפילו נותני שירות בוישו על גבי הרשת החברתית לא אחת. ובכל זאת, מקרה השיימינג שעורר את הסערה הגדולה ביותר בזמן האחרון היה הסטטוס שפרסמה חנה אלבג בעמוד הפייסבוק שלה, המתאר תקיפה מינית שחוותה לדבריה. במטרה ברורה לא רק לחלוק עם הרשת החברתית את העוול שנעשה לה, אלא לחשוף את שמו של התוקף ולהזהיר אחרות מפניו, פרסמה חנה את שמו המלא של מי שלדבריה תקף אותה, אחד בשם גיל לוז.

יש שיטענו שמדובר במשפט שדה, ששמו הטוב של התוקף נפגע, ושלא זו הבמה לנהל מעליה דיון פומבי שהחוק הפורמלי אינו מעורב בו. טענות אלה כנראה מעוגנות במידה כזו או אחרת בחוק, אך הן אינן רלוונטיות לעולמן של הנפגעות. אני מאמינה שאף אחת לא הייתה רוצה לעבור את מסכת העינויים הווירטואלית שהייתה מנת חלקה של חנה אחרי אותו וידוי, לבטח לא עבור כמה דקות תהילה ברשת החברתית. כשהמרחב הציבורי הפיזי – שבו פנייה למשטרה ולבית המשפט כרוכה בתהליך כאוב שתואר על ידי רבות כ"אונס שני" – נשלט ברובו על ידי גברים, אין זה פלא שהמרחב הווירטואלי משמש מקום מפלט עבור ציבור הנשים הנפגעות מכך.

הביקורות כלפי חנה אלבג משקפות את האופן שבו אנו כחברה תופסים תקיפה מינית בפרט והטרדות מיניות בכלל. המבקרים אותה ואת שאר מבצעות השיימינג דורשים מהן הוכחות ואימותים שמקרי שיימינג אחרים מעולם לא נדרשו להם. מעולם לא תבע איש הוכחה לכך שבנק גדול באמת עשק אזרח קטן, או שנותן שירות כלשהו באמת רימה את הלקוח שלו. ההנחה המיידית שלנו היא שהמאשימים אותם צודקים. מבצעות השיימינג, לעומתם, זוכות לתגובות הנעות מפקפוק בכך שמדובר במעשה שיש לגנותו, ועד תגובות הטוענות כי הטרדות ותקיפות מיניות הן דבר שגרתי שאין צורך להיאבק בו.

בחברה שבה אונס ותקיפה מינית מיוצגים בתקשורת באופן שבעיקר משעתק ומחזק את תרבות האונס, אקט השיימינג לא רק משיב לנפגעות את השליטה על החוויה שעברו, אלא גם מטיל את מלוא האחריות למעשה על התוקף. ההתמקדות היא במעשיו, ולא באיך שהקורבן התלבשה, או דיברה, או באזור הגיאוגרפי ובשעת היום שבהם העזה ללכת ברחוב. חנה אלבג לא הייתה הראשונה לבצע שיימינג על רקע הטרדה או תקיפה מינית, ואני בהחלט מקווה שהיא לא תהיה האחרונה.