מי רוצה לשלם מאה שקל בשביל להינעל בתוך חדר חשוך בלי אפשרות לצאת? • ומי ברח כבר מ-50 חדרים ועדיין מחפש ריגושים? • ברק קרפל ועומר צימרמן מנסים לפצח את טרנד חדרי הבריחה ששטף את הארץ

ברק קרפל ועומר צימרמן

"הדלת נטרקה. לא ידעתי מה לעשות. אני נעול בתוך חדר חשוך עם שני חברים. אחד החברים שלי צועק שהוא קשור לכיסא עם אזיקים. לאט לאט העיניים מתרגלות לחושך ואנחנו מבינים שאנחנו נעולים בתוך כלוב ממתכת ואי אפשר לצאת. אני צועק על החברים שלי שיש רק 70 דקות וצריך להתחיל לחשוב מה עושים. הדקות הראשונות מרגישות כמו נצח. אני מרגיש חוסר שליטה מוחלט, אבל אסור לתת להרגשה הזו להשתלט עליי, אני חייב לברוח".

אי אפשר לקרוא את הסיפור הזה ולא לחשוב מה אתם הייתם עושים לו הייתם נקלעים לסיטואציה כזו. ומה אם היינו מספרים לכם שאותם שלושה חברים שילמו כסף כדי שיפלילו אותם, יאזקו אותם וינעלו אותם בכלוב? ואם הייתם יודעים שזה הבילוי שלהם ליום שישי? או שככה חוגגים לאחד מהם יום הולדת? נשמע מוזר? למיליונים ברחבי העולם ממש לא.

"חדר בריחה" או "חדר מילוט" הוא משחק הרפתקאות שבו אנשים ננעלים בחדר יחד עם משתתפים אחרים וצריכים להשתמש בחפצים וברמזים שונים הנמצאים בחדר כדי לפתור סדרה להימלט משם תוך זמן מוגבל.

הכול התחיל ביפן בשנת 2007, שם בנו את חדרי הבריחה הראשונים בהשראת משחקי מחשב. תוך זמן קצר התפשט המשחק לסין, לארצות הברית, לאירופה ובשנתיים האחרונות גם לישראל. כיום יש בישראל כ-200 חדרים, מהצפוני ביותר בקיבוץ הגושרים ועד לדרומי ביותר באילת, כשרוב החדרים הם במרכז הארץ.

"אנשים אוהבים לבחון את גבולות המחשבה שלהם"

יהודה שושני (26) הוא סטודנט ומורה פרטי למתמטיקה ולערבית מקריית אתא. אבל לפני הכול, כפי שהוא מבקש להדגיש, הוא אסקייפר: עד היום הוא ברח מיותר מ-50 חדרים שונים ברחבי הארץ. נשמע אובססיבי? שושני לא מכחיש. "אני חושב על זה כל יום, כל היום", הוא  מודה. "לפעמים אני מסתובב ברחוב ורואה מנעול, אז אני ישר חושב מה החידה שאני צריך לפתור כדי למצוא את המפתח. אם אני רואה בבית מגירה פתוחה, אני חושב שהיא לא סתם נשארה פתוחה ושמחכה לי שם רמז".

איך הגעת לזה?

"תמיד אהבתי לפתור חידות ולנסות לאתגר את החשיבה שלי, ואם אפשר להוסיף לזה אלמנט של לחץ והתרגשות או אפילו פחד, זה הופך את הכול ליותר מעניין ומאתגר".

שושני מספר כי ההתמכרות למשחק נובעת מהצורך לברוח מהמציאות, להיות לזמן קצר מישהו ולהגשים פנטזיות, כמו להיות גיבור-על או חוקר במשטרה. והוא לגמרי לא לבד: בקבוצת הפייסבוק של חדרי הבריחה בישראל יש היום יותר מ-26 אלף חברים,חלקם אובססיביים כמעט כמו שושני. בקבוצה אפשר למצוא ביקורות על חדרים ברחבי הארץ, המלצות לפי אזורים, דירוגים וסקרים שונים. הקבוצה פעילה מאוד, ובכל יום אפשר למצוא בה עשרות פוסטים חדשים, מאות לייקים ועשרות תגובות.

"אני חושב שאנשים אוהבים לבחון את גבולות המחשבה שלהם", מסביר רדיון פלדמן, סמנכ"ל חברת Quest Room ומנהל חדרי בריחה בחיפה, את סוד ההצלחה. "אנשים אוהבים אתגרים מחשבתיים, אוהבים את הסיפוק הגדול שיש בלפתור חידות מסובכות, והסיפוק הגדול יותר שבלפתור כמות גדולה של חידות כאלה".

לכל חדר בריחה יש תמה משלו, ובכל אחד מתבקשים המשתתפים להיכנס לנעליים אחרות ולפתור בעיות מסוג אחר. "התמות השונות מוסיפות המון לעניין ומכניסות אנשים לעולמות של פנטזיות שהם מעולם לא חשבו שיוכלו להגשים", אומר פלדמן. " חשבת פעם שתוכל להיות סוכן FBI ותצטרך לפתור תעלומות?"

לגבי הקבוצה בפייסבוק, פלדמן מציין שגם מנהלי החדרים נעזרים בה כדי לחשוב על דרכים לשיפור. "את רוב הביקורות אנחנו מקבלים דרך פייסבוק", הוא מפרט. "אנשים מתייגים את חדר הבריחה שלך וכותבים עליו ביקורות, מרמת הנראות של המקום, דרך המפעיל ועד רמת החידות. משם אנחנו שואבים הכי הרבה ביקורות חיוביות או שליליות ולומדים מהן מה לשפר ומה לשמר".

"יש חדרים שהמצב שלהם לא טוב"

קשה מאוד לדלות משושני או מפלדמן פרטים לגבי חדרים ספציפיים. קהילת האסקייפרים מקפידה לשמור על סודיות ומסתורין בכל הנוגע לחדרים, החל מהתפאורה שלהם ועד לחידות עצמם. כאשר מישהו חושף פרט חשוב מחדר מסוים בקבוצת הפייסבוק, התגובה נחסמת ומהמשתמש שהדליף את הפרט נחסמת האפשרות להיכנס לעמוד. גם משתמשים יומיומיים יותר שומרים על הכללים המקובלים בקהילה בכל הנוגע לסודיות ומעדיפים לדבר על החוויה בלבד. "אני מאוד תחרותיות, וברגע שאמרו לי שאני חייבת לברוח תוך שעה או שאני מפסידה במשחק, קיבלתי זריקת מרץ מטורפת", נזכרת שרון לוי (25), סטודנטית לשירותי אנוש באוניברסיטת חיפה. "מה שמאוד אהבתי זה שפותרים חידות, מפעילים את הראש ומשתפים פעולה ביחד. זה ממש מגבש. בלי החברות שלי לא הייתי מצליחה לצאת מהחדר גם אם היו נותנים לי שבוע".

כפי שניתן להבין מדבריה של לוי, חדר בריחה דורש השקעה: בזמן וגם בכסף. לוי למשל עשתה עד היום רק חדר אחד. "ברור שהייתי רוצה ללכת לכמה שיותר חדרים", היא אומרת, "אבל יש קשיים. לא קל לגרום לכל החברות להיות פנויות ביום מסוים, ומעבר לזה המחיר לדעתי מוגזם ולא כולן מוכנות לשלם אותו, ואני מבינה אותן".

ואכן, מתברר שחדר בריחה הוא תענוג לא זול. המחיר למשתתף באמצע שבוע נע בין 80 ל-90 שקלים, ובסוף שבוע המחיר מאמיר ל-100 שקלים לשחק בודד. בהשוואה לאירופה, שם המחיר של משחק לאדם עומד על כ-15 יורו (כ-60 שקלים), אין ספק שמדובר בפער די משמעותי. "אין ספק שהמחיר לא זול", מודה גם רדיון פלדמן. "הסיבה לכך היא שבדרך כלל בעלי חדרים ייקחו מחיר גבוה אם הם מתכננים לפתוח חדר נוסף, והמטרה שלהם היא לכסות את ההוצאות על החדר הקיים ולהצליח לממן הקמה של חדר נוסף. אתה יכול למצוא חדרים שעולים רק 50-40 שקלים לאדם, אבל אלו בדרך כלל החברות הקטנות שלא מתכננות להתרחב".

יהודה שושני חושב שאם משווים את ההוצאה על חדר בריחה להוצאות אחרות התמונה המתקבלת סבירה. "אנשים משלמים הרבה כסף על בילוי", הוא אומר. |על סרט למשל, מעבר לדלק ולכרטיס אתה קונה גם אוכל ושתייה. אם אני אוהב את זה, המחיר הוא לא מה שימנע ממני להמשיך ללכת לחדרים".

מלבד המחיר, לחלק מהמשתתפים יש גם תלונות על מצב התחזוקה של החדרים בארץ. "בסך הכול המצב הוא טוב", מפרט שושני. "החדרים מושקעים והתפאורה ברמה טובה מאוד. אבל יש חדרים שהמצב שלהם לא טוב. לא תמיד בעלי החדרים שומרים על החדר מבחינת ניקיון או מבחינת האביזרים, שאחרי כמה זמן נשחקים. זה חבל וקצת פוגם במשחק. מבחינתי, כל עוד החדר עובד זה שולי, אבל אני יודע מחברים שלי שזה יכול ממש להרוס להם אם החדר לא נקי ואם יש דברים בלויים או קרועים. אני יכול להבין אותם, זה דבר שמנהלי החדרים חייבים לשים עליו דגש".

"פתאום נפתחה הדלת ונזכרנו שיש עולם בחוץ"

לכל חדר בריחה יש מפעיל, האחראי על הקבוצה מרגע ההגעה לחדר ועד לעזיבת המתחם. כדי להפוך למפעיל, מומלץ מאוד לשחק בכמה חדרים שונים על מנת לחוות את האתגר, וכמובן מומלץ עוד יותר לשחק בחדר שאותו רוצים להפעיל. בקרב המשתתפים קיימת הסכמה שחשיבותו של המפעיל למשחק אדירה: מפעיל טוב יכול להפוך את החוויה ליוצאת דופן, אך באותה מידה יכול גם להרוס אותה לחלוטין. "המפעיל יכול להרוס את המשחק ולגלות דברים שפוגעים בו", מספר יהודה שושני. " אני זוכר שבאחד החדרים הייתה תקלה קטנה, והיינו יכולים לסדר אותה לבד עם הדרכה קטנה. אבל המפעיל החליט שהוא נכנס לתוך החדר, וזה ממש הרס את הכול. פתאום נפתחה הדלת ונזכרנו שיש עולם בחוץ. היה קשה אחרי זה לחזור ולהישאב פנימה מחדש לסיפור".

כמי שבעצמם מפעילים חדרי בריחה בצפון כבר שישה חודשים, אנו יכולים להעיד שהאחריות אכן גדולה. כשהגענו בפעם הראשונה לעבודה אמנם חשבנו לעצמנו, כמה מסובך זה כבר יכול להיות, אבל עד מהרה התבדינו. מרגע שקבוצה מגיעה למתחם, אנו אלה שאחראים להרגשה שלהם. עלינו מוטלת האחריות להכניס אותם לאווירה, להיות מסתוריים וגם להפחיד קצת. אז אחרי תדריך בטיחות קצר והיכרות עם השחקנים, אנחנו מספרים להם את הסיפור של החדר, ותוך דקות בודדות הם כבר נעולים בתוך החדר. ואנחנו? אנחנו מתיישבים בחדר הבקרה, מסתכלים עליהם, מפעילים את הסטופר ומתחילים לקחת חלק במשחק.

תפקידו של המפעיל הוא כפול: מצד אחד, הוא צריך להקפיד על שמירה על הכללים וכמובן לוודא שהקבוצה נוהגת בזהירות בכל החפצים שבחדר. מצד שני, המפעיל הוא גם חלק מהקבוצה המשחקת, והוא חייב לוודא שהשחקנים עוברים את כל החידות שיש לחדר להציע ולתת להם רמזים שיאפשרו להם להתקדם – אבל לעשות זאת באופן לא בוטה, כך שההתערבות לא תורגש. אז נכון, גם אנחנו שומעים לא מעט ביקורת על מפעילים שמתערבים בגסות במשחק ומגלים תשובות, על תקלות טכניות בחדרים ועל מקרים שבהם רמזים חשובים נשכחו מחוץ לחדר – אבל כשהם עושים את העבודה כמו שצריך, המפעילים יכולים גם להבטיח שהמשחק שלכם יעבור באופן הכי חלק שאפשר.