שנים של שינויים דמוגרפיים והעדר השקעה תקציבית הפכו את הגליל לאזור שצעירים יהודים בעיקר בורחים ממנו • ממשלה לאומית חייבת לדאוג לגליל לא פחות מאשר להתנחלויות

דוד שנאן

"צמד המילים 'ייהוד הגליל' הפך בשנים האחרונות למילה גסה ולא ראויה, ומי שמשתמש בה מואשם בגזענות" – כך פתח ד"ר צבי צמרת, היסטוריון ואיש חינוך, את טורו שהתפרסם ב-18 בנובמבר במקומון "אינדקס העמק והגליל" ועסק במיעוט היהודי בגליל. צמרת טוען כי אסור להיות פוליטיקלי קורקט ויש לקרוא לילד בשמו: "אם לא נילחם עכשיו, נאבד את הגליל". על פי הנתונים שאותם הוא מציג, 34 אחוזים בלבד מאוכלוסיית הגליל כיום הם יהודים. המחוז היחיד בארץ שבו הערבים מהווים רוב הוא אזור הצפון. רוב האוכלוסייה היהודית מתרכזת באזור שבין חדרה לגדרה, והפריפריה הופכת לפחות ופחות יהודית. במקרה של הסדר עתידי עם הפלסטינים, מצב בו אזורים עם רוב ערבי יעברו לשלטון פלסטיני אינו תלוש מהמציאות.

ד"ר צמרת לא לבד. בספר ״בין ייהוד לאיבוד הגליל״, צופים פרופ' ארנון סופר וד"ר ניקולא יוזגוף-אורבך כי עד שנת 2030 אוכלוסיית נצרת עילית תהיה ערבית בלבד. במצב זה, לא מן הנמנע שהממשלה תחליט לאחד בין נצרת לנצרת עילית ובכך בעצם לגנוז סופית את חזונו של בן-גוריון להקמת עיר יהודית באזור נצרת. סופר ויוזגוף-אורבך מטילים את האשמה על ממשלות ישראל לדורותיהן, וטוענים שהתכנון של נצרת עילית היה לקוי מראשיתו. הם מסיימים את ספרם במשפט "שכחת את המגזר הערבי בנצרת, הוא ייכנס אליך לנצרת עילית מן הדלת האחורית וגם מן הקדמית".

נצרת עילית כמשל

מדינת ישראל היא בראש ובראשונה מדינה יהודית. זה החזון של מגילת העצמאות. זו מדינה אשר הוקמה על מנת להיות בית ליהודים ולקיבוץ גלויות. 67 שנים לאחר אותה הבטחה החליטה הממשלה לגנוז את "תוכנית הצפון" מתקציב המדינה. התוכנית, שאותה יזם ח"כ אראל מרגלית (המחנה הציוני), נועדה לתקצב את הצפון ב-18 מיליארד שקל לחמש שנים. במהלך הדיונים בקואליציה על חוק ההסדרה, שאמור להסדיר את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, איים יוזם החוק, ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) שאם החוק לא יעבור, הוא יתמוך בחוק של אראל מרגלית – איום אשר מומש בסופו של דבר. מבחינת חברי הבית היהודי וחלקים רבים בקואליציה, עמונה חשובה יותר מהצפון כולו. לאחרונה יצאה אמנם לדרך תוכנית חינוך חדשה לצפון ולגליל בתקציב של 500 מיליון שקל, אבל זה רחוק מלהספיק. המצב העגום של הגליל לא נעלם מעיניהם של רבים. רק לאחרונה הקדישו חדשות ערוץ 2 סדרת כתבות לנושא, תחת הכותרת הנבואית "מאבדים את הצפון".

אם רוצים להבין מה קורה בגליל, מספיק להסתכל על מה שקורה בנצרת עילית. כפי שכותבים סופר ויוזגוף-אורבך, העיר שנוסדה ב-1956 בדרך לאבד את צביונה היהודי. המגמה ברורה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2011 התגוררו בנצרת עילית כ-17 אחוז ערבים, ובשנת 2014 מעל 20 אחוז. בכל שנה מספר הערבים בנצרת עילית עולה. על פי נתונים לא רשמיים, אוכלוסיית הערבים בנצרת עילית נכון לשנת 2016 מונה כ-30 אחוזים (כולל כאלה שמתגוררים בעיר בשכירות ולא עדכנו את כתובתם במשרד הפנים). בקרב ילדים מתחת לגיל 18, כ-50 אחוזים הם ערבים.

בשנים האחרונות העיר עוברת שינוי דמוגרפי מוגבר: מצד אחד הגירה יהודית שלילית אל הערים והיישובים הסמוכים, ומצד שני הגירה ערבית אל העיר מכפרי הסביבה. חלק מההגירה הערבית לנצרת עילית הוא של משפחות המקבלות דיור ציבורי של עמידר בעיר. בכל אזור הגליל התחתון אין כמעט דיור ציבורי. לכן משפחות ערביות הזכאיות לכך עוברות לנצרת עילית. בכל הקשור להגירה היהודית השלילית, ניתן לומר כי הממשלה אחראית בדרך עקיפה, בגלל חוסר השקעה בעיר בתחומים שונים. אך בכל הקשור לכניסתם של ערבים זכאי הדיור הציבורי לעיר, הרי שמדובר באחריות ישירה של הממשלה, שלא דואגת לדיור ציבורי ביישובים הערביים.

אין דיור, אין תעסוקה, אין ביטחון

נולדתי בנצרת עילית ומעולם לא עזבתי. בקרב בני גילי אני נחשב ליוצא דופן. רובם עזבו. כך גם משפחות רבות אחרות, משפחות ותיקות שחלקן ייסדו את העיר, כמו גם זוגות צעירים בני העיר. הסיבות מגוונות, אך לכולן מכנה משותף – חוסר ההשקעה של הממשלה. מעל לעשרים שנה אין כמעט בנייה בנצרת עילית; זאת בזמן שבערים הסמוכות, עפולה ומגדל העמק, נבנות אלפי יחידות דיור. נוסף לכך, העיר סובלת ממחסור במקומות תעסוקה לאקדמאים ולבעלי מקצוע.

סיבה נוספת לנטישת העיר היא תחושת הביטחון. מקרים של הטרדות מיניות, תקיפות חמורות, הצקות לנערות ונשים, נהיגה בפראות ומפגעי רעש גורמים למשפחות רבות לעזוב. בדיקה קצרה של מספר השוטרים בעיר מסבירה מדוע לא מצליחים להילחם בתופעה: בנצרת עילית ועין מאהל, עליהן אחראית משטרת נצרת עילית, מתגוררים יותר מ-50 אלף תושבים. ברובן המוחלט של שעות היום אחראיות על כל האוכלוסייה הזו שתי ניידות סיור בלבד, כאשר במקרים רבים הניידת מאוישת בשוטר ובמתנדב.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות הצבעתי לבית היהודי, מפלגה שאחד מעמודי התווך שלה הוא השאיפה לארץ ישראל השלמה. ארץ ישראל השלמה היא ירושלים ויהודה ושומרון, אבל היא גם, ולא פחות מכך, הגליל. אם בממשלה המורכבת מסיעות המחנה הלאומי רוצים לקיים את חזון ארץ ישראל השלמה, ולקיים את חזונו של בן-גוריון לייהד את הגליל, עליה להשקיע בגליל. עליה לדאוג לייהוד הגליל, לא פחות מאשר הדאגה להתנחלויות.