סאוסן ח'יר היא היום דוקטורנטית לפסיכולוגיה ולחקר הדתות, אך כשהתחילה את לימודיה באוניברסיטת חיפה הדרך עבורה לא היתה קלה. "במחזור שלי היו שבעה סטודנטים ערבים, ואני הדרוזית היחידה והכי צעירה, בת 18", היא מספרת. "היתה לי חרדה ללכת באוניברסיטה. חששתי לדבר עם אנשים שאני לא מכירה, במיוחד בחורים". הקשיים המשיכו גם אחרי כן, אך לא מנעו ממנה להגשים את חלומה.

ח'יר, בת 39, נולדה לאמא עקרת בית שלא סיימה את בית הספר, ואבא אקדמאי בעל תואר ראשון שכיהן כראש המועצה המקומית פקיעין. כבר בכיתה ו' החליטה ח'יר שהיא רוצה להיות פסיכולוגית, אחרי שחוותה קשיים חברתיים מצד בני כיתתה שגרמו לה להרגיש מאוד בודדה. "רציתי להיות פסיכולוגית כי רציתי לשמוע את הילדים שאין להם למי לפנות", היא מספרת. אביה העדיף שהיא תלמד הוראה כי זה מקצוע שהיה נדרש יותר בזמנו. כשהיתה בת 18, היא מספרת, אביה היה בטוח שהיא תקבל רגליים קרות ותשנה את מסלול הלימודים, אך היא נרשמה ללימודי פסיכולוגיה. כבת מיעוטים, ובת לאבא מסורתי, פגשה ח'יר הרבה "איסורים" בחייה, כך למשל אביה לא הסכים שתיסע בתחבורה ציבורית לבד ודאג שתמיד תהיה בלוויית בנות אחרות  – אך האיסורים לא עצרו אותה בדרכה. 

ח'יר מרצה באוניברסיטת חיפה, ב-2021

בתחילת שנות ה-2000, אז החלה ח'יר את לימודיה באקדמיה, למדו רק כ-1,600 סטודנטים בכל המוסדות להשכלה גבוהה. אולם לפי נתוני הלמ"ס, בשנה שעברה הגיע מספרם לכ-6,000.  נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראים על פערים בין נשים וגברים דרוזים. בשנת 2021 שיעור הסטודנטיות הדרוזיות מבין כלל הסטודנטיות לתואר ראשון היה 2.2% ושיעור הסטודנטים הדרוזים היה 1.8%.  הסטודנטיות הדרוזיות בשנה זו היוו 63% מכלל הסטודנטים הדרוזים לתואר ראשון. עלייה חלה לאורך השנים גם בקרב הלומדים לתואר שני. בשנת 2021 שיעור הסטודנטים הדרוזים לתואר שני היה 1.7%  לעומת 0.9% בשנת 2009. שיעור הנשים הדרוזיות הלומדות לתואר שני עמד ב-2021 על 1.9% ובקרב הגברים על 1.5%. עם זאת, שיעור האקדמאים הדרוזים בקרב האוכלוסייה הדרוזית בגיל 54-22 עדיין נמוך ביחס לאוכלוסייה היהודית – 15.1% לעומת 27% בהתאמה.

במהלך הלימודים, ח'יר התחברה לקבוצת סטודנטים וסטודנטיות שסייעו לה. "בצורה מסוימת אימצו אותי, וקראו לי אחות קטנה", היא אומרת. אחרי שסיימה את התואר הראשון, ולפני שהתחילה את התואר השני היא התחתנה, והחלה לעבוד כפסיכולוגית בעיריית חיפה. אולם תוך זמן קצר היא הבינה שהחיים האקדמיים הם חלק בלתי נפרד מחייה והיא לא יכולה להתנתק מלימודי הפסיכולוגיה והחליטה לשלב בין השניים. באותה תקופה היא גם נכנסה להריון, ובאמצע החודש השמיני להריונה עברה תאונת דרכים קשה. כתוצאה מכך בתה הבכורה ג'וליאן נולדה לפני הזמן, והיא נאלצה להיות שנה וחצי בשיקום בבית. "כשחזרתי לעבודה, הייתי על גג העולם, כי חזרתי לחיים ולקריירה שאני אוהבת, אבל השילוב של קריירה, אימהות ודוקטורט ביחד היה יותר מדי בשבילי", מספרת ח'יר, שאחרי שנה מחזרתה לעבודה וללימודים עזבה את העבודה בעיריית חיפה.

"הקושי הגדול היה לספר לאבא שלי שאני טסה לפינלנד לבד"

כשחזרה ללימודי הדוקטורט שלה, בגיל 32 ועם תינוקת בת שנתיים, קיבלה ח'יר הצעה לנסוע כעוזרת מחקר להשתלמות בפינלנד של עשרה ימים. הצעה שגם הרתיעה אותה. "כשסיפרתי לבעלי, הוא אמר לי ישר ללכת", היא מתארת. "אבל הקושי היה לספר לאבא המסורתי שלי, שמלכתחילה העדיף שלא תלמד פסיכולוגיה. "כשסיפרתי לו, הוא שתק ולא אמר כלום, חשבתי בהתחלה שהוא לא שמע מה אמרתי". כשחזרה על אמירותיה, מספרת ח'יר,  "הוא פשוט אמר 'לכי, את לא צריכה את האישור שלי'".

ח'יר מתארת ששיחה זאת עם אביה היא דוגמה שהיא מביאה בהרצאות שהיא מעבירה בהן היא מסבירה שצריך לנסות לפני שמחליטים לדחות. "הרבה פעמים הציפיות שלנו עלולות לגרום לנו לא לעשות את הצעד ולהכשיל אותנו", היא אומרת.

ח'יר עם בתה בפינלנד, ב-2019

כמה שנים אחרי כן, קיבלה ח'יר הצעה לעזוב את הצעת הדוקטורט שלה, שהייתה אז חצי מוכנה להגשה, ולהפוך את הדוקטורט שלה אודות מבוגרים, צעירים ודת בפרספקטיבה גלובלית  למשותף בין אוניברסיטת חיפה לאוניברסיטת אובו אקדמי בפינלנד. המשמעות היתה לעבור לפינלנד לחצי שנה עם שתי בנותיה. "כשהציעו לי לעבור לפינלנד, פגשתי את מכשול פירוק המשפחה הקטנה שלי לחצי שנה", מתארת ח'יר את התלבטותה איך תוכל להסתדר עם שתי בנות מתחת לגיל 5 שצריכות את מלואו תשומת הלב שלה, כשאחת מהן בהנקה מלאה. וזאת, מבלי שאביהן יוכל להצטרף לנסיעה בשל עבודתו. ההחלטה לא היתה פשוטה, אך בדיעבד היא לא מצטערת על כך.  "החוויה של המחקר בפינלנד הייתה חוויה קשה. אבל כשאני נזכרת בה היום, אני יודעת כמה שזה מעצים", היא מספרת ומסבירה כי אנשים לעתים לא רואים את הדרך הארוכה מאחורי התוצאות.

"אין מכשול שלא נתקלתי בו בחיים האקדמיים", הוא משפט שח'יר תמיד מספרת בהרצאותיה. "אנשים רואים את התמונה שלי עם הבכורה בכנס חקר הדתות באסטוניה כתמונה יפה של אמא ובת. אך הם לא רואים מה יש מעבר לתמונה, את הדרך שעברתי כדי להגיע לכנס הזה".