מכל עבר אנחנו מוקפים בייצוגים של נשים רזות וגברים שריריים, תמיד בהקשרים חיוביים. כיצד נדע האם העיסוק שלנו בספורט ובשמירה על הגזרה נובע מרצון לשמור על אורח חיים בריא, או מכניעה לנורמות בלתי-מושגות של יופי, שהשפעתן עלולה להיות הרסנית?

כרמל אברהם

העיסוק לאחרונה סביב הירידה הקיצונית במשקל של הזמרת אדל, אשר בעבר קראה לעצמה "שמנה גאה", עורר מחדש את הדיון הוותיק על השפעות ייצוגי הרזון בתקשורת ועל הדימוי החברתי של אנשים כבדי משקל.

בעקבות כך, עולה השאלה: מה מניע אותנו להשקיע בגזרה שלנו? האם אנו שומרים על כושר ועל תזונה מסודרת כדי להיראות טוב יותר, במטרה להתקרב לאידיאל היופי, או שאנחנו עושים ספורט ואוכלים מסודר כדי להרגיש קלילים, חזקים ובריאים? כאן טמון כל ההבדל.

אין ספק שפעילות ספורטיבית מסייעת בחיזוק השרירים והעצמות, מסייעת לשמור על תפקוד הלב והריאות ועוזרת לשמור על משקל תקין. מי שחי נכון, אינו מעשן, עוסק בפעילות גופנית סדירה וניזון מתפריט עשיר בפירות, ירקות, דגנים מלאים ועוד, מפחית את הסיכון ללקות במחלות לב. בנוסף, פעילות גופנית מאיצה גם את היכולת השכלית ואת כושר הלמידה – בפרט את היכולת לבצע מטלות הדורשות תשומת-לב, תכנון וארגון. כמו כן, היא מסייעת למערכת החיסונית לזהות ולהתגונן מפני סוגים מסוימים של סרטן.

שנית, אורח חיים בריא נקשר גם לנפש בריאה. הפעילות הגופנית משפרת את מצב הרוח בשחרור ״הורמונים טובים״ כמו אנדורפינים, דבר המשפיע במידה ניכרת גם על ההרגשה, על מצב הרוח ועל מידת החיוניות והאנרגיה של הגוף. פעילות גופנית אירובית כגון ריצה, הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים וחתירה, משמשת אמצעי יעיל לוויסות מיטבי של לחצים ומתחים, ומסייעת לצמצם הפרעות דיכאון וחרדה. הפעילות אף משפרת באופן משמעותי את הדימוי, ההערכה והביטחון העצמי ואת תחושת הערנות והריכוז של אנשים.

יחד עם זאת, השיח התרבותי העכשווי קושר לעתים קרובות בין המודעות לבריאות לנורמות המקדמות אידיאל יופי מסורתי. המרכיב הבולט לעין הוא הייצוגים בתקשורת המציגים נשים רזות וחטובות וגברים רזים ושריריים. באמצעות הקשרים חיוביים, יצרו הייצוגים השונים את אידיאל היופי הרזה כסמל לבריאות. מכל עבר מועברים אל הציבור מסרים המספקים מוטיבציה חזקה לרדת במשקל, בין אם באמצעות דיאטות מסוגים או פעילות ספורטיבית.

Fat Studies הינו תחום מחקרי שמתמקד, בין השאר, בהשפעות היחס השלילי לאנשים שמנים ובאופני הייצוג שלהם בתקשורת. הסטריאוטיפים על אנשים שמנים ורזון מפעילים מגוון לחצים שעלולים לגרום לדימוי גוף שלילי, לביטחון עצמי נמוך ולהפרעות אכילה, בייחוד אצל צעירים. המחקרים מראים שככל שנשים מתחילות דיאטות בגיל צעיר יותר כך בעתיד הן עלולות לסבול מהשמנה או מהפרעות אכילה.

ד"ר שרה כהן-שבוט, ראש החוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה, מסבירה כי "מהרגע שאנו נולדים, אנחנו ׳יונקים׳ את מסרי החברה. אנו גדלים יום יום, שעה שעה, לתוך המציאות והמודעות". כך, היא מסבירה, אנחנו חושבים על מה אכלנו, מה נאכל, ובעצם אנו משקיעים לא מעט אנרגיה, זמן וכסף בניסיונות לרדת במשקל. ד"ר עמליה סער, ראש החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, מוסיפה כי "ההתעסקות במה אכלתי עכשיו, למה אכלתי, מה אני אוכל, בעצם הופכת אותי לסוהרת של עצמי״. כמובן שההתעסקות לא מגיעה משום מקום, היא אומרת – ״הכל לכוד במערכת הקפיטליסטית."

מערכת זו באה לידי ביטוי ב"תעשייה שעושה מיליונים על גבי מיליונים״, המנצלת את חוסר הקבלה של אנשים את עצמם, אומרת כהן שבוט. כשאנשים עושים מנוי לחדר כושר, לוקחים תזונאית או נרשמים לחוגי ספורט, הם משקיעים את הכסף שלהם במטרה לקדש את האידיאל שהוא לעולם אינו בר-השגה. "אי אפשר לקבוע את המשקל שלנו — הוא נקבע על ידי כל מיני משתנים שרובם לא בשליטתנו, כמו גנטיקה או מצב בריאותי, כסף וכדומה", היא מסכמת.

גוף ונפש תמיד יהיו שלובים אחד בשני. שמירה על תזונה והקפדה על עיסוק בספורט הן ערובה לאורח חיים בריא. עם זאת, אם הן מונעות מתוך שאיפה לאידיאל יופי שאינו בר השגה, ההשלכות עלולות להיות שליליות מאוד.