מורידים את השירים שלכם באינטרנט כמו כולם? • תכירו את המטורפים לדבר שמתעקשים לחוש את המוזיקה שלהם ביד • חנויות הדיסקים אולי נאבקות על חייהן, אבל העובדים והלקוחות משוכנעים: את הנשמה של התקליט אי אפשר להחליף ברצף בייטים קר ומנוכר • מסע אנתרופולוגי אל זן נדיר ואולי נכחד
מאת איהאב עאזר
"זה עניין של אהבה", מסביר עו"ד ברק לסרי בעודו ממשש באצבעותיו את האלבום האחרון של פינק פלויד בסניף החיפאי של חנות "התו השמיני". "כשאני מחזיק את הדיסק, מעניין אותי שיש לי את היצירה. זה כמו בגד אצלי".
לסרי הוא מהמעטים שעדיין טורחים לצאת מהבית ולהגיע לחנות שתספק להם מוזיקה וסרטים כמוצר מוחשי, ולא רק כאוסף בייטים שיורדים באינטרנט. מאז התפשטות האינטרנט וטכנולוגיות הדיגיטציה ושיתוף הקבצים, פעילויות רבות שפעם תבעו יציאה ממשית מהבית מבוצעות היום באמצעות לחיצת כפתור פשוטה. עבור צרכנים רבים, זהו פתרון יעיל ונוח; אבל לבעלי עסקים ויצרנים לא מעטים, מדובר במאבק הישרדות ממשי. אחת הסובלות הגדולות ביותר היא תעשיית המוזיקה והקולנוע הביתי. בין אם הדבר נעשה באופן חוקי או לא, אין ספק שהצפיות וההורדות של מוזיקה וסרטים דרך הרשת פגעו פגיעה אנושה בחנויות הפיזיות. בזמן שההורדות הדיגיטליות החוקיות עלו בכעשרה אחוזים בשנים האחרונות, המכירות הפיזיות של דיסקים צפויות לרדת בכ-75 אחוזים עד 2016, בהשוואה לשנת 2006.
המצב בארץ אינו שונה: אם בעבר היו בישראל חנויות רבות, ביניהן חנויות פרטיות, רשתות מקומיות כגון "צליל" ורשתות בינלאומיות כמו "טאואר רקורדס", הרי שכיום פועלות חנויות בודדות בלבד. "טאואר רקורדס" ו"בלוקבסטר" סגרו את כל הסניפים בארץ, ו"בלוקבסטר" העולמית אף הכריזה על פשיטת רגל רשמית בשנת 2010. רשת "צליל" המקומית נמכרה לרשת חנויות סטימצקי וכיום מסתפקת בפינות מוזיקה קטנות בחנויות הספרים.
ולמרות זאת, כמה חנויות מקומיות מצליחות עדיין לשרוד, בעיקר הודות לקהל לקוחות נאמן שמסרב לתת להן להיכחד. בין אלה ניתן למנות את רשת "התו השמיני" (או בשמה המדויק, "התו השמיני החדש 2000"), רשת "האוזן השלישית", והחנות התל-אביבית "דיסק סנטר", הפועלת באופן עצמאי.
הלקוחות מחפשים מוזיקה ישראלית
הסניף הראשון של "התו השמיני" נפתח בשנת 1993 בירושלים. בשנת 1999 פשטה החנות המקורית את הרגל, אך שנה לאחר מכן נפתחה מחדש תחת השם "התו השמיני החדש 2000". רשת זו התרחבה וכיום כוללת שבעה סניפים ברחבי הארץ: שניים בתל אביב, שניים בירושלים, שניים בנתב"ג, וסניף בודד בחיפה. נוסף למכירה, הרשת פועלת גם כחברת הפקה מוזיקלית, וכיום היא אחת מחברות ההקלטה המובילות בארץ, ובין היתר הפיקה והפיצה אמנים כמו שלומי שבן, יהודה פוליקר, דנה ברגר ועוד.
"העסק עומד וחי", מסביר יצחק אברהם, מנהל סניף חיפה. "נכון שזה לא כמו שהיה בעבר, אבל חנויות הדיסקים עדיין כאן. אחת הסיבות להישרדות החנויות בארץ היא העובדה שקטלוג המוזיקה הישראלית הוא שוק מוזיקלי חזק. אצל הנוער הישראלי עדיין יש ביקוש למוזיקה של אמנים מהארץ בפורמט של דיסקים. בשבילם הדבר האמיתי הוא המוצר כולו, ולא רק לשמוע את המוזיקה". כדי לקדם את המכירות הישראליות, רבים מעובדי החברה מצטרפים לאמנים בהופעות כדי למכור דיסקים. "אנשים תמיד יבואו להופעות", אומר אברהם. "המכירות טובות במיוחד כשלאמן יש אלבום חדש, אז זו עבודה לרוב אורך ההופעה".
לדברי ההנהלה, עוד סיבה לכך שחנויות הדיסקים מצליחות לשרוד היא שהן מעניקות שירות שאי אפשר לקבל באינטרנט. "הכול תלוי בגישה", מפרטת ליקה פלג, מנהלת הסניף בקניון מלחה בירושלים. "צריך להגיע ללקוח עם המוזיקה והסרטים שאתה אוהב. אם אתה נותן הרגשה של ביטחון ואהבה למה שאתה מנסה למכור, הלקוח ייקח את זה ויחזור שוב". גם המיקום חנויות מסוימות עוזר להן להגיע לקהלים מגוונים וסקרנים, כמו למשל במקרה של חנות "התו השמיני" בנתב"ג. "נוסף לנוסעים ישראלים, תיירים וזרים נמצאים פה כל הזמן והם סקרנים לגבי מוזיקה בכלל ומוזיקה ישראלית בפרט", מספר דוד מירצקי, העובד בסניף בנמל התעופה.
שובו של התקליט
חנות הדיסקים הוותיקה ביותר בארץ, הפועלת כבר 28 שנים בדיזנגוף סנטר בתל אביב, היא "דיסק סנטר" המיתולוגית. "יש לנו את המבחר הגדול ביותר שיש בארץ", אומר אחד העובדים בחנות. "מגיעים אלינו אנשים מכל הארץ כדי לבחון את הקטלוג". לדבריו הצלחת החנות נגזרת מהמבחר העצום. "רשתות הספרים המובילות מחזיקות בדרך כלל רק את הדברים החדשים שבאופנה", הוא אומר. "לנו יש מלאי כמעט מכל התקופות של המוזיקה המוקלטת. אנחנו מביאים את כל מה שמודפס בארץ, ומדי פעם גם מייבאים במיוחד מחו"ל, כך שהחנות נהנית גם ממוניטין הנדירוּת של חלק מהמוצרים".
אחד הגורמים המסייעים לעדנה המחודשת של החנויות בשנים האחרונות הוא שובו של תקליט הוויניל. אחרי שנדמה היה שעבר מן העולם, בתקופה האחרונה נרשם זינוק בביקוש לתקליט הישן והטוב. "התקליט עושה קאמבק", מאשר יצחק אברהם. "פשוט תענוג להחזיק את התקליט הגדול עם התמונה הגדולה ולשים אותו בנגן ולכוון את המחט ולהפוך אותו כשצד אחד מסתיים. אוהבי הוויניל הם אוהבי המוזיקה האמיתיים". נגה, עובדת גלי צה"ל המאזינה לרוב המוזיקה שלה בוויניל, מספרת גם היא שלתקליט יתרונות שאין לאף פורמט אחר: "תקליט מציע חוויית שמיעה הרבה יותר מורחבת מזו של דיסק. התקליט תופס את החום של אופן ההקלטה. כל הדינמיקה וההרמוניה שבין הכלים נשמעים בתקליט יותר מכל פורמט האזנה אחר. גם הצלילים שהתקליט עושה כשהוא זז מתיישבים עם המוזיקה. יש משהו מאוד נחמד בלהפוך תקליט ולתפוס את החיבור בין השירים ולהבין אותו. אני מאוד מקווה שהשוק בארץ יתרחב עם הזמן".
בסופו של דבר, מה שמחזיק את החנויות הוא הלקוחות הנאמנים. "להוציא את הדיסק שאני רוצה בזמן המתאים, זה נותן הרגשה אמיתית של אהבה כלפי היוצר", אומר ברק לסרי. "עם דיסק צרוב או מוּרד אף פעם אין את ההרגשה הזאת. אם שומעים דיסק מקורי במערכת סראונד כמו שצריך, שומעים איכות שאי אפשר לתאר אותה". גם כשזה נוגע לסרטים, איכות ה-HD של הבלו-ריי מושכת את האוהבים האמיתיים. "אם אני רואה הופעה בבלו-ריי, התמונה כל כך איכותית שאני לא רוצה להוריד אותה", מספר לסרי.
מוזיקת נשמה
עניין אחר שמושך לקוחות מסוימים כל פעם בחזרה הוא הסדר והגיוון המוזיקלי שהם מקבלים בחנויות הפיזיות. "החנויות מסודרות בצורה מאוד יעילה, לפי ז'אנרים ואמנים", אומר לקוח צעיר באחת החנויות המקומיות. "מאז שהתחלתי לבוא לפה למדתי על הרבה ז'אנרים ואמנים שלא הכרתי קודם. אני מאוד מעריך את הידע שאני רוכש פה. סיבה נוספת שאני מעדיף דיסקים לאחרונה היא שאני ממש מתרכז בהאזנה. במקום להאזין על המחשב כשאני באותו הזמן מתעסק עם עוד דברים, עם דיסק אני כל כולי מרוכז בצלילים שאני שומע".
מצב החנויות מעורפל, ואיש אינו יודע מה צופן העתיד. אבל בחנויות הדיסקים גאים מאוד בעבודתם ומאמינים במוצרים שהם מוכרים. "בדיסק יש הנאה", אומר יצחק אברהם. "אם מורידים באופן לא חוקי זו גניבה, אבל גם אם ההורדה חוקית זה חסר נשמה".
אבל אפילו אם החנויות לא יצליחו לשרוד, כולם מבטיחים שהאהבה למוזיקה תנצח. "אם החנויות ייסגרו, נעבור לאמצעים דיגיטליים ונמכור באינטרנט", אומר סגן מנהל "התו השמיני", אורי דורון. הלקוחות מקווים שהיום הזה לא יגיע לעולם.