בצל האווירה הקשה של שנאה והסתה גזענית, משתתפי הכנס "תקשורת לקידום ההבנה בין יהודים וערבים בישראל" שנערך באוניברסיטה התעקשו לשמור על אופטימיות • אבל לפחות חלק מהממצאים שהוצגו והצביעו על הקושי להתגבר על סטריאוטיפים בין העמים טפחו על פניהם
מאת סופיה חייטין
"ان شاء لله، كمان سنتين بقدر حييكوا بالعربي" ("אינשאללה, בעוד שנתיים אוכל לברך אתכם בערבית") – כך פתח פרופ' יריב צפתי, ראש החוג לתקשורת, את דברי הברכה שנשא בכנס "תקשורת לקידום ההבנה בין יהודים וערבים בישראל". הכנס התקיים ביום חמישי האחרון באוניברסיטת חיפה ונערך ביוזמת האגודה הנוצרית הבינלאומית בישראל בשיתוף עם המרכז היהודי-ערבי ועם החוג לתקשורת. בצל המתח והעוינות הגוברת בין העמים, מתעקשים המארגנים לשמור על אופטימיות ולהדגיש את המשותף על פני המפלג. "המטרה היא להפגיש נציגי ארגונים ועמותות עם אנשי תקשורת וחוקרים כדי להבין טוב יותר את הממשק ביניהם", הסביר צפתי, שהוסיף כי הוא מקווה שהכנס גם יסייע "לרקום קשרים בין המשתתפים ולתרום לקידום הסובלנות, הידע והסיקור של נושאים אלה, שנדחקים לשולי החדשות". לדבריו, "חייבים לשמור על אופטימיות גם בתוך הענן העכור של שנאה, עוינות והסתה גזענית בו אנו מצויים בחודשים האחרונים".
הכנס אירח מגוון דוברים, ביניהם חוקרי תקשורת, אנשי חינוך, מתרגמים, אמנים ועוד, שסיפרו על העשייה ועל המחקר בתחומם. רבים מהם בחרו להתמקד בשפה ככלי מגשר. במצב העניינים הנוכחי, רוב הערבים בישראל דוברים עברית, ואילו רק מיעוט קטן מבין היהודים דובר ערבית. ד"ר שרה אוסצקי-לזר ממכון ון-ליר בירושלים חלקה עם הנוכחים תובנות מניסיון רב שנים במפגשי דיאלוג, וציינה כי "לא מתקבל על הדעת לעשות מפגש יהודי-ערבי ולא להתייחס לנושא השפה הערבית ולמקום שלה. אנחנו עברנו קילומטראז' בנושא הזה, ובסופו של דבר הוחלט שמדברים בשתי השפות. לעשות מפגש רק בעברית לוקח אותנו לאחור לשנות השמונים". סהר בוסטוק מסטודיו "אפקט-טיב" סיפרה על "שפה אחת – لغة واحدة", פרויקט לקידום לימוד עברית וערבית בדרכים חדשניות הפועל בקרב תלמידים ברמות שונות. "לימוד של שפה לא יכול להיות מנותק מלימוד של תרבות, והוא בעינינו הדרך הראשונה להבנה בין עמים", אומרת בוסטוק. "כדי להבין, צריך קודם כל לדבר בשפה משותפת".
דוברים אחרים הדגישו את חשיבות ההכרה בנרטיב של כל צד כהכרחית לקיומו של דיאלוג מהותי ומשמעותי. פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, הציג ממצאים המעידים על כך שהאפקט החיובי של מפגשי דיאלוג למיניהם לא מחזיק מעמד לאורך זמן. "הנרטיבים חזקים הרבה יותר מאשר מפגש כזה או אחר", ציין. שייח' ד"ר עומר סאלם, מהקרן לדיפלומטיה דתית בניו יורק ומייסד מכון אבן רושד לדיאלוג, דיבר על חשיבות ההכרה ההדדית בטקסטים הדתיים המכוננים של האסלאם והיהדות. בניגוד לתפיסה המקובלת הרואה בדת גורם מפלג, סאלם מציע להסתכל על הדמיון הרב בטקסטים הדתיים של שני הצדדים ולראות בהם פוטנציאל לקירוב. סעיד אבו שקרה, אמן ומנהל גלריית אום אל פחם, דיבר על כוחה של האמנות להיות נקודת מפגש רב תרבותית. הגלריה מציגה תערוכות אמנות פלסטינית, ואבו שקרה הסביר כי "זה הנרטיב שלי, פה נמצא הזיכרון שלי, ההיסטוריה והתרבות שלי. אני רוצה פעם אחת שהיהודי ייגע בכאב שלי, דרך הכאב אני מייצר אמפתיה. אנחנו מכירים את ההיסטוריה היהודית, אבל היהודים יודעים מעט מאוד עלינו".
פרופ' ראסם ח'מאיסי, ראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, ביקש להדגיש כי "חשוב לחזק את החיבור בין הקהילה לאקדמיה. תפקידנו באקדמיה לייצר ידע וגם לייצר שפה משותפת בין אנשים. לאוניברסיטה יש תפקיד חברתי חשוב מאוד בעיצוב התודעה וביצירת השיח. עלינו לחזק את המאמץ המשותף של החברה האזרחית והאקדמיה על ידי מחקר בסיסי מוכוון שטח, ואני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה ימי עיון כאלה".