במסגרת פרויקט "בכבוד ובידידות", סטודנטים מבקרים קשישים נזקקים ברחבי הארץ, נחשפים לסיפוריהם האישיים ומביאים להם מזון ותרופות • "אלה אנשים מיוחדים עם סיפורים שמהווים היסטוריה שלמה שלנו ושל החברה", אומרת אחת הסטודנטיות

נסרין עזמי

זה קרה באחד הביקורים שלי בעוספיא, במסגרת שעות ההתנדבות שלי בפרויקט "בכבוד ובידידות" המיועד לסיוע לקשישים. הסתובבתי בסמטאות הצרות ברובע העתיק וחיפשתי את הקשישה שהייתי אמורה לבקר אצלה. תושבים מקומיים כיוונו אותי לעבר מפתן בית עתיק, שדלתו הייתה פתוחה. קראתי בשמה של הקשישה כמה פעמים, אבל לא היה כל מענה, אז בסופו של דבר הרשיתי לעצמי להיכנס לחדר הצר כשאני ממשיכה לקרוא בשמה. מתוך האפלה שמעתי פתאום קול חנוק אומר "תפד'לי, אני פה במיטה". התקרבתי אט אט למיטה עד שראיתי את הזקנה המרותקת אליה. הושטתי לה יד לשלום, והיא, בנגיעות חלשות, שאלה מי אני.  הסברתי לה מטעם מי אני מגיעה ולאיזו מטרה. לרגע אחד נראה ניצוץ אור בעיניה, והיא ביקשה ממני לעזור לה לעבור ממצב שכיבה לישיבה.

בלי ששאלתי, היא התחילה לגולל בפניי את סיפור חייה, מילדותה, תפילות בצרפתית שהיא עדיין זוכרת מאז, ימי המנדט הבריטי, בעלה ובנה שנפטרו, וסיפורים רבים נוספים. "אני אישה בודדה ומזמן לא ראיתי אצלי אורח", אמרה. "אני לא מאמינה שמישהו נזכר בי. היחידה שמבקרת אותי היא המטפלת שלי מטעם הרווחה, שמנקה ומבשלת לי. בלעדיה אני עלולה להיות כל היום בלי אוכל".

עברה בי תחושה נוראה כשהרגשתי כמה היא בודדה, כמה היא זקוקה למישהו שיעניק לה תשומת לב, ועוד יותר מכך – כשהבנתי שיש רבים נוספים במצבה. הצעתי לה עזרה במטבח, ואחרי שסיימתי וחזרתי אליה היא פרצה בבכי חרישי, החזיקה לי את היד ולא עזבה עד שהבטחתי לה שאשוב בקרוב. בדרכי החוצה היא הציפה אותי בתפילות ובברכות לדרך, "ברכות של סבתות". מאז אותו רגע ראיתי מחויבות אישית בקיום ההבטחה להמשיך לבוא ולבקר, וחשתי סיפוק גדול מכך שאני זו שגורמת לה לחייך כל פעם מחדש.

רק חתן לא מביאים

אחד מכל שלושה קשישים בישראל נאלץ לוותר על צרכים חיוניים כגון מזון, תרופות וחימום בחורף עקב מצוקה כלכלית. כך עולה מסקר שערכה הקרן לידידות באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה. מתוך ניסיון להתמודד עם מצב עגום זה הוקמה התוכנית הכלל ארצית "בכבוד ובידידות", המיועדת לתמיכה בקשישים ולהפגת בדידותם. במסגרת התוכנית, קשישים בני 80 ומעלה אשר חיים מקצבת רווחה ונבחרים על ידי משרד הרווחה מקבלים מדי חודש חבילת מזון מהשופרסל ישירות לביתם על ידי שליח. כל חבילה מכילה מוצרים בסיסיים ובהם בשר, פירות וירקות עונתיים, מוצרי חלב וממתקים בריאים. בסך הכול מסייעת הקרן לכעשרים אלף קשישים נזקקים בכל רחבי הארץ ומכל המגזרים, המקבלים סיוע תזונתי ו/או תרופות בסך של 350 שקלים בחודש. תורמי הקרן הם ברובם נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל, ומרביתם מתגוררים בארצות הברית ובקנדה.

"האוכל הזה מספיק לי לחודש שלם, ומאז אני לא הולכת לסופר לעשות קניות ומתפרעת", מספרת אחת הקשישות שלה מסייעת הקרן, בת 85 המתגוררת לבדה. "אפילו אם אני מחליטה לפנק את עצמי, אני לא אדע לבחור מכל הדברים הטעימים שהקרן שולחת, וגם הבנים והאחים שלי לא". לדבריה, מצבה הכלכלי קשה, ובזכות הסיוע היא יכולה לחסוך כסף לתרופות. "אתם לא מביאים גם חתן?" היא שואלת בשעשוע.

שליחי הפרויקט המגיעים לבקר את הקשישים הם סטודנטים וסטודנטיות המקבלים מלגות בסך 5,000 עד 10,000 שקלים מטעם הקרן לידידות. "אין לי ספק שהסטודנטים שמשתתפים בתוכנית יהיו ערכיים, אכפתיים ורגישים יותר לאוכלוסייה שהם חיים בה", אומר ספואן מריח, רכז הפרויקט במגזר הערבי והדרוזי. "יותר מהערך החומרי של הסחורה, אנחנו מקדשים את הערך החברתי של הפגת בדידות בזה שיש אנשים שחושבים על אותם קשישים שנמצאים בבית לבד. חברה נמדדת ביחס לחלשים שנמצאים בה, ואנחנו צריכים לכבד ולחבק אותם. כשמקבלים את הסיוע דווקא מהאחר זה מרגש מאוד".

העצמה רגשית וערכית

חנין כיוף, סטודנטית לביולוגיה ומדעי הרפואה באוניברסיטה, משתתפת בפרויקט בכפר עוספיא. היא מספרת שבכל פעם שהיא מבקרת קשיש או קשישה היא שמחה על ההזדמנות המיוחדת שקיבלה. "זה כל כך נהדר וחשוב שאני נותנת מעצמי לאותם קשישים וגורמת להם שמחה והרגשה טובה בלב", היא מפרטת. "נוצר בינינו קשר אישי. חום, אהבה, תשומת לב, הקשבה ואפילו חיוך הם כלים נהדרים שכל אדם יכול לתת לאחרים מתוך רצון ולא כפייה או מאמץ. במקביל, הם יכולים לתת למקבל הרבה מאוד שמחה ותחושת שוויון. למדתי לראות את הכלים אלה מול עיניי כשבחרתי להצטרף לפרויקט ונחשפתי לסבתות ולסבים של הכפר. אלה אנשים מיוחדים עם סיפורים מיוחדים שמהווים היסטוריה שלמה שלנו, של הכפר ושל החברה".

במידה מסוימת יש אולי להצטער על כך שהטיפול בקשישים, שאמור להיות אחריותה של המדינה, הופך בפועל לפרויקט התנדבותי התלוי בנדיבות לבם של תורמים חיצוניים. אך למרות זאת, אין להתעלם מהמענה שהתוכנית מספקת לבדידותם של הקשישים ולמצבם הכלכלי. התרומה לקשישים ברורה, אך לא פחות מכך, ניכר כי התוכנית משפיעה על ערכיהם של המתנדבים, מעצימה אותם רגשית וערכית, ומפתחת את הפרספקטיבה שלהם לגבי החיים. במקביל ללימודים אקדמיים באוניברסיטה, מתאפשר להם לסייע לאחרים, לקיים קשר אנושי ומשפחתי עם הדור המבוגר, ולהיחשף לסיפורים אישיים שסביר שלא היו שומעים עליהם בנסיבות אחרות. המתנדבים הרבים בתוכנית מעידים שגם מן הבחינה הזאת, מדובר בהצלחה גדולה.