כמו תמיד אצלנו, גם הדיון הציבורי בפרשת אופק בוכריס עסק בטפל ולא בעיקר • מה שחשוב הוא לא מה בוכריס עשה בשדה הקרב, אלא קלות הענישה הבלתי נסבלת על עבירות מין
עמיחי בורנשטיין
כרגיל בישראל, גם בפרשת אופק בוכריס הדיון עסק פחות בדברים המהותיים, שיש להם רלוונטיות כללית ורחבה, ויותר בפרטים הספציפיים של המקרה עצמו. מי שתמך בבוכריס עשה זאת כי הוא חושב שמדובר ב"גיבור ישראל" ולכן יש להקל בעונשו. וכך, במקום לדון בחומרת מעשיו, דנו באדם עצמו ובמעלותיו.
אין בכך כל חדש. לאחרונה התפרסמו בכלי התקשורת חשדות בנוגע למעשי שחיתות של ראש הממשלה ואנשים בסביבתו הקרובה, בין השאר על ידי אילנה דיין ב"עובדה", רביב דרוקר בחדשות 10, וממש עכשיו גידי וייץ ב"הארץ" וגיא פלג בערוץ 2. על הפרשות האחרונות, העוסקות בחשדות לדיל עם נוני מוזס מ"ידיעות אחרונות" ובחשד לקבלת טובות הנאה בסכומים גבוהים, נתניהו אפילו מסרב להגיב פרט להצהרות חוזרות על כך שאין בהן כלום. אבל התגובות השגרתיות יותר, כפי שהן באו לידי ביטוי בשני המקרים הראשונים, היו אד הומינם מובהק: הן התייחסו לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. בתגובה לתחקיר ב"עובדה", תקפה לשכת ראש הממשלה את אילנה דיין במילים חריפות, הטילה דופי ביושרתה המקצועית, וטענה שהיא פועלת על מנת להדיח ראש ממשלה מכהן (האם אפשר להדיח ראש ממשלה לא מכהן?). גם בתגובה לחשיפות של דרוקר התייחס ראש הממשלה קודם כל לעיתונאי וליושרתו, ורק אז למקרה המדובר. דרוקר כונה "פוליטיקאי", נטען כי הוא איננו ישר ואיננו הגון, ונאמר על התחקיר שלו שהוא "עיתונות צהובה". ערוץ 10 סירב להקריא את התגובה הלא עניינית, וראש הממשלה בחר לפרסם אותה בעמוד הפייסבוק שלו. מתוך שבע פסקאות, רק אחת התייחסה לעצם העניין; שש האחרות נגעו לחדשות 10 ולדרוקר אישית.
הציבור הישראלי לקח דוגמה ממנהיגו והפך גם את השיח על עבירות המין של אופק בוכריס לאישי ולא ענייני. במקום להבין כי המקרה משליך על מקרים אחרים, כי הדיון צריך להיות על קלות הענישה על עבירות מין במשפט הישראלי בכלל ובמשפט הצבאי בפרט, נסב הדיון על בוכריס עצמו: האם ראוי לתת לו "הנחת גיבור", כהגדרתה של עירית לינור, או שראוי שהענישה שלו תתעלם מכך.
על הציבור הישראלי לוודא שהשיח הציבורי מתמקד בעיקר ולא בטפל. העיקר כאן לא נוגע לבוכריס, אלא לקלות הענישה. המקרה של בוכריס הוא, לצערנו, אחד מני רבים, ובוודאי ייחשפו עוד בעתיד. מכיוון שפרשה זו קיבלה סיקור נרחב, היא עשויה להשפיע משמעותית על המקרים העתידיים. לכן כה חשוב שהדיון בה יהיה ענייני ויעסוק בחומרת הענישה ולא בקריירה הצבאית של נאשם ספציפי אחד.
עמוד הפייסבוק הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת" עשה בדיוק כך וקרא למשתמשי פייסבוק לחלוק מקרים בשירותם הצבאי שבהם קיבלו עונש חמור יותר מבוכריס על עבירות פחותות בהרבה. התופעה התפשטה כאש בשדה קוצים, והפיד הוצף בסיפורים על חיילים שאיבדו כומתה או הבריזו מהרצאה ונכנסו לכלא. והאבסורד כאן אכן זועק לשמיים. במערכת הצבאית חיילים פשוטים נשפטים למאסר של שבועות על עבירות "קשות" כמו איחור לבסיס, התעלפות של מש"קית ת"ש בעת ביקור בית ועוד, ואילו בוכריס, שהודה בביצוע מעשים חמורים פי כמה, קיבל עונש מגוחך של הורדה בדרגה ועבודות שירות. ואל דאגה, אפילו הפנסיה שלו לא תיפגע מהורדת הדרגה.
אולי שווה להזכיר לתומכיו של בוכריס את הנאמר במסכת אבות: "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". לכבוש את היצר היה הדבר האחרון שבוכריס עשה. אז לפחות לפי ההגדרה הזו – "גיבור" הוא לא. אם יש טיעונים אחרים, ענייניים, להקלה בעונשו – יש להעלות אותם, ולא את מה שעשה בשדה הקרב. כי במדינה שבה ראש ממשלה לשעבר ונשיא לשעבר יושבים בכלא, קשה לומר שתרומה למדינה היא טיעון לעונש, ועל אחת כמה וכמה טיעון להרשעה או לזיכוי.