חודשיים אחרי השריפה הגדולה בחיפה ופינוי האוניברסיטה, תחקיר "הכרמלית" חושף את הבלגן הגדול שהיה פה • הכּריזה כמעט לא עבדה • ההוראה להתפנות הועברה באיחור או שלא הועברה בכלל • אוטובוסים לא הורשו להיכנס לקמפוס ונוצר פקק של קילומטרים • וסטודנטים מספרים שהורו להם להתפנות ממש אל מוקדי האש • "אם באמת הייתה פה שריפה, זה היה מסתיים עם המון נפגעים", אומרת הסטודנטית גלי יוסיפוב • האוניברסיטה: "הפינוי היה מוצלח, אבל יש הרבה לקחים להפיק"
דוד שנאן ושחף אמיר
ביום חמישי, 24 בנובמבר 2016, העיר חיפה נראתה כמו אזור אסון. שמונים אלף איש מ-13 שכונות פונו מבתיהם בעקבות שריפות גדולות שהשתוללו בכרמל. יותר ממאה איש נפגעו, רובם משאיפת עשן. באותו זמן שהו באוניברסיטת חיפה כ-15 אלף איש: סטודנטים, מרצים ועובדי קמפוס. כאשר עלה חשש כי האש תתקרב אל אזור הקמפוס, הוחלט על פינוי מדורג שארך כשעתיים. ההחלטות והדרך שבה הן התקבלו באותן שעות, כמו גם תחושת הבלבול והכאוס שאותה מתארים סטודנטים וחברי סגל שהיו בקמפוס, מציבות סימני שאלה רבים בנוגע למידת המוכנות של האוניברסיטה להתמודדות עם אירועי חירום.
בעקבות אירועי אותו יום שוחחנו עם סטודנטים, חברי סגל אקדמי וחברי סגל מנהלי ששהו באותו זמן באוניברסיטה. עברנו גם על ההודעות הרשמיות שהוצאו על ידי ההנהלה באותן שעות קריטיות. מהסיפורים ומהתכתובות עולה תמונה מדאיגה. חלק מהטענות ששמענו נוגעות לאופן העברת או אי העברת הודעות הפינוי לאנשים ששהו בקמפוס. טענות אחרות נוגעות לאופן שבו התבצע פינוי של אלפי אנשים – פינוי שלדעת רבים היה לא יעיל ואף מסוכן. רוב האנשים איתם דיברנו תיארו מצב של חוסר סדר והעדר יד מכוונת. רבים היו שותפים לתחושה שאם האש הייתה מגיעה לאוניברסיטה, האירוע היה מסתיים בנפגעים רבים.
"לא היה לי מושג שיש פינוי ואני בכלל בשיעור"
רשויות האוניברסיטה התחילו לעקוב אחרי האירועים משעות הבוקר. זה אמור היה להיות יום חגיגי בקמפוס. נשיא האוניברסיטה החדש, פרופ' רון רובין, שהה באותו זמן באודיטוריום הכט בכנס של הפקולטה למשפטים שנכחו בו גם שרת המשפטים, איילת שקד, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, כמו גם שופטים ואנשי תקשורת רבים. אבל לקראת השעה 10:00, כשהגיעו הידיעות הראשוניות על ממדי השריפה בעיר, כבר היה ברור שהיום הזה לא יוכל להמשיך כסדרו.
ב-11:14 יצאה הודעה ראשונה מטעם האוניברסיטה לכל העובדים, לפיה כל מי שמעוניין לעזוב את הקמפוס על מנת לאסוף את ילדיו רשאי לעשות זאת תוך יידוע הממונים עליו. באותו זמן עלה הנשיא למוקד הביטחון להתייעצות עם סגן הנשיא והמנכ"ל, ברוך מרזן. ברקע עמד הזיכרון של השריפה הגדולה בכרמל ב-2010, אז ההחלטה על הפינוי התקבלה באיחור. לאחר כעשר דקות של התייעצות, בשעה 11:30, החליטו רובין ומרזן להתקשר למשטרה ולבקש אישור לפנות את כל הקמפוס, למרות שהאש הייתה עדיין רחוקה ולמרות שלא ניתנה הוראה לכך מהמשטרה או מרשות הכבאות. המשטרה אישרה. באותה שיחה ביקש מרזן מהמשטרה להציב ניידות בצמתים ביציאה מהאוניברסיטה ובכבישים הראשיים הצמודים אליה. המשטרה קיבלה את הבקשה.
ההחלטה שהתקבלה הייתה על פינוי מדורג, עם פער של כ-20 דקות בין מקבץ בניינים אחד לבא אחריו, כדי להפחית במידת האפשר מהעומס. "היה לנו ברור כי ברגע שתינתן ההוראה לפינוי במקבץ הראשון, ההודעה תעבור במהירות בכל רחבי הקמפוס", מבהיר דובר האוניברסיטה, אילן יבלברג. "למרות זאת הוחלט שכל פעולה שאנחנו יכולים לנקוט כדי להפחית את הלחץ תינקט".
באותו זמן רוב הסטודנטים בקמפוס היו בשיעור. בסביבות 11:00 התחילו להגיע אליהם שמועות מחברים ומקרובי משפחה – בטלפון, בווטסאפ ובכל אמצעי תקשורת זמין – שהאש מתפשטת ברחבי העיר ושייתכן פינוי של האוניברסיטה. גלי יוסיפוב, סטודנטית שנה ב' בחוג לתקשורת, ישבה בשיעור בבניין המדרגה. "נוצרה פאניקה בכיתה", היא נזכרת. "רוב הסטודנטים היו שקועים בטלפונים על מנת להתעדכן במה שקורה. תוך כדי קיבלתי הודעות ממשפחה וחברים ששאלו אם הכול בסדר עם הפינוי, בזמן שלא היה לי מושג שיש פינוי ואני בכלל בשיעור".
גל נחמני, סטודנטית בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, הייתה בשיעור שהתנהל כרגיל בבניין הראשי: "רק כשיצאנו בסוף השיעור שמענו כריזה שמודיעה שצריך להתפנות", היא מספרת. המרצה באותו שיעור, ד"ר אוריאל סימונסון, סיפר שרק כשיצא מהשיעור קיבל הודעת sms לפיה יש להתפנות מהקמפוס.
ראש החוג לתקשורת, פרופ' יריב צפתי, היה באותו זמן במזכירות החוג בבניין רבין והתכונן לקראת אירוע של תלמידי התואר השני שהיה אמור להיפתח בשעה 14:30. "בסביבות 11:30 סטודנטים שפונו מבתיהם ברוממה שאלו אותי אם הטקס יתקיים", משחזר צפתי. "השבתי להם שלא קיבלתי הודעה על ביטול ושהאירוע מתקיים כרגיל. כאשר התקשרתי לביטחון, נאמר לי שבדקות הקרובות תימסר הודעה. אז כבר הבנתי שלא יהיה טקס".
בזמן שהאוניברסיטה עדיין התעכבה, באתר "וואלה!" עלתה כבר בשעה 11:34 ידיעה על פינוי האוניברסיטה. חלק מהסטודנטים קיבלו אותה כ"פוש" באפליקציה במכשירים ניידים. ההודעה המקבילה על פינוי באפליקציה של האוניברסיטה, יש לציין, נשלחה רק 22 דקות מאוחר יותר, בשעה 11:56. "כשהלכתי לכיתה שבה למדו תלמידי התואר השני בבית הסטודנט, הכיתה הייתה ריקה", מספר צפתי. "המרצה סיפרה שנכנסו סיירי ביטחון וביקשו מכולם להתפנות". צפתי עצמו שמע את ההודעה על הפינוי במזכירות החוג לתקשורת, ולא בצורה מסודרת. גם נורית נתן, העוזרת המנהלית לראש החוג, לא קיבלה כל הודעה רשמית; היא שמעה על הפינוי מסטודנטים שהתבקשו להתפנות. איילת נהרי, מזכירת החוג, לא קיבלה גם היא שום הודעה: "לא שמעתי כריזה ולא קיבלתי הודעה רשמית מהאוניברסיטה גם לאחר הפינוי, למעט ההוראה להתפנות שקיבלתי מהביטחון כשאני יזמתי איתם את השיחה".
דובר האוניברסיטה, אילן יבלברג, סבור שבהתחשב בחוסר הבהירות ששרר באותו זמן, מדובר בהתנהלות סבירה. "מדובר בחמש עשרה עד עשרים דקות לכאן או לכאן", אומר יבלברג. "לא מדובר על שעות שבהן ישבו מרצים ולא ידעו על פינוי. המטרה לא הייתה להתחרות אחד בשני, אלא שבכל הכלים האפשריים אנשים יידעו שהאוניברסיטה מתפנה, גם כאלה שנמצאים בדרך לכאן.
"ההודעה לכלי התקשורת יצאה מיד עם קבלת ההחלטה על הפינוי. מצב שבו חלק מהאוניברסיטה כבר מתפנה, אולם אמצעי התקשורת אינם מיודעים וממשיכים לדווח כי האוניברסיטה לא מפונה, היה גורם לתחושה גדולה של בלבול וחששות מוגברים. לכן הוחלט לדווח לכלי התקשורת עוד לפני שהודעת הפינוי הגיעה לכלל הבניינים. פינוי האוניברסיטה נעשה באמצעות כריזה ובאמצעות אנשי הביטחון, כונני הבטיחות ועובדי הבניין של כל בניין ובניין. יש הרבה דרכים להודיע, ותמיד יהיו כאלה שלא היו מחוברים או לא שמעו. לכן עברנו בכיתות כדי לוודא שכולם יודעים".
הדובר הוסיף כי כל הסטודנטים היו אמורים לקבל הודעה ב-sms על הפינוי, אבל הודעה כזאת לא הגיעה לאף סטודנט ששוחחנו איתו. יבלברג הבטיח לבדוק מדוע זה קרה, אך עד מועד סגירת הכתבה לא התקבלה תשובה לכך.
למטה: ההודעה שנשלחה לסטודנטים באפליקציה של האוניברסיטה בשעה 11:56
"במקרה יצאתי לשירותים ומישהו בחוץ אמר לי שמפנים את כולם"
תלמידי שנה א' בחוג לתקשורת שהו באותו הזמן בבניין המדרגה בשיעור בקורס "מבוא לתקשורת כתרבות". יוסף ישראל, סטודנט בקורס, סיפר כי במהלך השיעור היו דיבורים על מה שקורה בעיר, מה שיצר דאגה ובלבול, אבל לדבריו "המרצה אמרה שאם יהיה פינוי אז יודיעו בכריזה".
ד"ר רבקי ריב"ק, המרצה בקורס, מספרת שאכן האמינה שיש מי שמפקח על העניינים. "אמרתי להם שהם לא צריכים לדאוג ובמידה ויהיה משהו רלוונטי, יודיעו לנו", נזכרת ריב"ק. "ציפיתי לשמוע איזה כרוז ופשוט לא היה שום כרוז, אני יודעת שהיה במגדל אשכול". את ההודעה על הפינוי קיבלה ריב"ק במייל יחד עם שאר עובדי האוניברסיטה רק בשעה 11:48. באופן מוזר ומבלבל מעט עבור חלק מהעובדים, ההודעה נשלחה מראש אגף מחשוב ומערכות מידע באוניברסיטה, מולי צפריר, ולא מגורם כלשהו בהנהלה או באגף הביטחון.
בעיה נוספת שאותה מעלה ריב"ק היא שאלת התזמון של ההודעה: "יצאנו להפסקה, והמתרגלת עלתה למזכירות ושמעה במקרה שיש פינוי", היא משחזרת. "היא חזרה לכיתה וכתבה על הלוח. הייתי רוצה שמי שמחליט על פינוי יתחשב בלוחות הזמנים של השיעורים ולא יודיע בהפסקה, כשרוב הסטודנטים לא נמצאים בכיתה". המתרגלת בקורס, סופיה חייטין, מספרת שאכן לא שמעה כריזה – כמו כל מי ששהה בבניין המדרגה: "במקרה יצאתי לשירותים ומישהו בחוץ אמר לי שמפנים את כולם", נזכרת חייטין. "זה פשוט נשמע לי לא אמין. האמנתי לרבקי שאם יש משהו יודיעו לנו באופן רשמי. חשבתי לעצמי אחר כך מה היה קורה אם לא הייתי יוצאת מהכיתה".
גם רן גליקמן מהחוג לתקשורת נכח באותו שיעור. "בסביבות 11:30 קיבלתי הודעה מאתר 'וואלה!' על פינוי הקמפוס", הוא מספר. "אבל בגלל שלא קיבלתי הודעה רשמית לא מהאוניברסיטה ולא מהמרצה, חשבתי שאלו סתם כותרות. המרצה שחררה אותנו קצת יותר מוקדם, אולי כדי שנוכל להתעדכן במה שקורה. כשיצאתי ראיתי סטודנטים רבים מתפנים מהאוניברסיטה והבנתי שיש באמת פינוי, למרות שהאנשים לא התפנו מהר. זה הרגיש יותר כמו תרגיל חירום שעושים בתיכון, שכל התלמידים הולכים לאט ובשאננות". גליקמן מספר שבסביבות 11:45 הוא הגיע לבניין רבין: "כשהייתי שם הופעלה כריזה. זה נשמע כמו צפצוף חלש שגם חלק ממי שהיו איתי לא שמעו. גם כשהופעלה הכּריזה, אנשים עדיין המשיכו להתנהג בשאננות, כנראה כי חלקם בכלל לא שמעו אותה". מבדיקה שערכנו, נראה כי נוסף לבניין המדרגה ובניין רבין, גם בבית הסטודנט רוב הנוכחים לא שמעו את הכריזה.
בנוגע לטענות על התזמון של הודעת הפינוי מסר דובר האוניברסיטה: "הפינוי נעשה בזמן הנכון לפי הערכת הסכנה, ולא לפי שיעור או הפסקה. מדובר בסטודנטים בוגרים ולא בילדים". בנוגע לטענות על כך שהכּריזה לא נשמעה הוא אומר: "הכּריזה הופעלה באופן מדורג. יכול להיות שחלק שמעו וחלק לא, תלוי איפה הם היו באותו הזמן. את כל הדברים האלה אנחנו בודקים, ואיפה שצריך לשפר אנחנו נשפר. אני יודע שנעשו בדיקות ושיפורים, אני לא יודע איפה בדיוק".
"את הרוב הפנו לאזור חורב, איפה שהייתה השריפה"
בשלב הזה כבר היה ברור לרוב הסטודנטים ואנשי הסגל שהם אמורים להתפנות. אבל גם עכשיו, התחושה הכללית הייתה שלאף אחד אין מושג מה בדיוק הוא אמור לעשות, ושאין גורם מוסמך שמפקח על העניינים ומדריך את הנוכחים לאן הם אמורים ללכת. סופיה חייטין: "הכול הרגיש נורא לא מסודר, כאוס אחד גדול ואף אחד לא יודע שום דבר. ניגשתי לאיש ביטחון שלא ידע כלום. רציתי ללכת ברגל לחורב ולא ידעתי שהשריפה שם, וכשיצאתי אף אחד לא אמר לי לאן מותר ללכת ולאן לא. במקרה ראיתי אוטובוס שבא לכיוון נשר ולא היה עליו מספר, אז אף אחד לא ידע לאן הוא נוסע. הוא בעצמו לא ידע לאן, ואנשים אמרו לו לנסוע ללב המפרץ כי יש משם רכבות. היה כאוס מוחלט".
לדברי רן גליקמן, לחלק מהסטודנטים שניסו לשאול אנשי ביטחון נאמר להתפנות בדיוק אל לב הסכנה. "את הרוב הפנו לאזור חורב, איפה שבעצם הייתה השריפה", אומר גליקמן. "היה עומס מטורף של אנשים שנהרו החוצה. היו אוטובוסים בלי מספר שהעלו סטודנטים בלי תשלום, והם אמרו שהם לא יודעים לאן הם נוסעים. רוב האוטובוסים היו מלאים אז העדפתי ללכת הביתה ברגל, הליכה של שעה״.
בנוגע לטענות אלה מסר דובר האוניברסיטה: "ההחלטה שהתקבלה הייתה לא להגיד לאן מותר ללכת ולאן לא, כי אנחנו לא יודעים מה המצב. כשהם ייצאו, כוחות המשטרה שהם אלה ששולטים במצב יידעו להפנות אותם לדרך הכי בטוחה. בדיעבד זה משהו שאנחנו חושבים עליו מחדש יחד עם המשטרה. אנחנו לא יודעים האם היה נכון כבר אז לשאול את המשטרה האם להכווין. על דעת עצמנו אנחנו לא יכולים להגיד לסטודנטים לאן מותר ללכת".
"היה ממש מפחיד לנהוג כי הסטודנטים הלכו על הכביש"
בזמן הפינוי נסגרה הכניסה לאוניברסיטה לכלי רכב. בעקבות זאת, אוטובוסים לא יכלו לאסוף את המתפנים מהתחנות בתוך שטח האוניברסיטה, מה שיצר עומס ולחץ שהיו צפויים גם כך כתוצאה מפינויים של אלפי אנשים באותו זמן. גלי יוסיפוב: "יצאתי מהבניין הראשי לכיוון תחנות האוטובוס, והיו שם מלא סטודנטים ופאניקה גדולה. ניגשתי לאיש ביטחון ושאלתי אם יש אוטובוסים, והוא ענה שהם לא מורשים להיכנס. הייתי צריכה ללכת ברגל לבניין הרב תכליתי או לצומת דניה. ראיתי מאות אנשים שעומדים בתחנות בבניין הראשי ומחכים, כי אף אחד לא הודיע להם שאין אוטובוסים". את הבלגן שהיה בקמפוס באותו זמן סיכמה יוסיפוב: "אם באמת הייתה פה שריפה, האירוע היה מסתיים עם המון נפגעים".
סטודנטים רבים עמדו בתחנת האוטובוס מחוץ לאוניברסיטה, ליד מגדלי הטריו, כשבגלל העומס חלקם נאלץ לעמוד על הכביש. הכביש מסביב לאוניברסיטה היה פקוק לחלוטין, בשל מאות כלי הרכב שהיו באוניברסיטה ובחניות הצמודות לה ואשר יצאו בבת אחת מהקמפוס. ניצן זריה, סטודנט בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, סיפר כי הנסיעה מאזור גשר הָאטֶר עד לצומת IBM – נסיעה של דקה בדרך כלל – ארכה כ-40 דקות. אחרים סיפרו שהנסיעה מהאוניברסיטה עד לצומת דניה ארכה כשעה ורבע. מזכירת החוג לתקשורת איילת נהרי נתקעה גם היא בפקקים. "יצאתי מהאוניברסיטה בשעה 12:00, נסעתי לכיוון דלית אל כרמל ונתקעתי שעה וחצי בפקק", היא מספרת.
נורית נתן, העוזרת המנהלית לראש החוג לתקשורת, סיפרה כי הנסיעה מהאוניברסיטה עד ליציאה לנשר נמשכה כשעה ורבע. אבל לדבריה, הבעיה העיקרית הייתה ביציאה מהקמפוס: "סטודנטים ירדו ברגל וזה היה ממש מפחיד לנהוג, כי הסטודנטים הלכו על הכביש". רבקי ריב"ק התייאשה מהפקקים וחזרה לאוניברסיטה: "הבנתי שאין לי שום סיכוי לצאת מהפקק, אז החניתי את הרכב בחניון של האוניברסיטה והלכתי לבית קפה. חיכיתי שהפקק יירגע כדי שאוכל לצאת". בגלל הפקק העדיפו סטודנטים רבים ללכת ברגל לביתם. נועה גיא, סטודנטית שנה ב' בחוג לשירותי אנוש, סיפרה כי הלכה ברגל עד רמת חן, כחצי שעה הליכה.
לדברי דובר האוניברסיטה, ההחלטה למנוע את הכניסה לאוניברסיטה לכלי רכב ואוטובוסים התקבלה כדי למנוע פקקים בתוך הקמפוס עצמו. "בזמן הפינוי היו לא מעט פקקים ולכן להכניס לקמפוס עוד אוטובוסים היה גורם לעומס לגדול", הוא מסביר. "היה הרבה יותר פשוט ומהיר לסטודנטים לרדת חמש עד עשר דקות ולא להכניס עוד אוטובוסים. אנחנו לא חושבים שללכת על הכביש זאת הייתה סכנה בטיחותית יותר מכל דבר אחר. כמובן שאנחנו בודקים את זה ויכול להיות שבעתיד ההחלטה תהיה כן לאפשר לאוטובוסים להיכנס". לשאלה אם לא היה הגיוני יותר להורות לאנשים להתפנות בתחבורה ציבורית ולא ברכבים פרטיים, השיב הדובר: "אין לנו צי של אוטובוסים שמוכן להוראה שלנו ואין לנו שליטה על אנשים. אנחנו לא יכולים להגיד לאנשים 'תחכו שעכשיו האוטובוסים יעברו קודם'. אין לנו גם שליטה על האוטובוסים של חברות שונות, שמגיעים לפי לוחות הזמנים שלהם". הדובר הוסיף כי "בסך הכול, בתוך כשעתיים פונה רוב רובו של הקמפוס. למרות הפקקים שנוצרו, ההתנהגות של חברי קהילת האוניברסיטה הייתה מופתית, והיא הסיבה המרכזית לכך שהפינוי הסתיים בצורה מהירה יחסית וללא כל נפגעים".
"תרגיל בהשתתפות סטודנטים היה נותן להם ביטחון"
כל הסטודנטים שאיתם שוחחנו סיפרו כי מעולם לא השתתפו בתרגולות למצבי חירום באוניברסיטה. מעולם לא הוסבר להם על דרכי התנהגות במצבי חירום, ואיש לא הסביר להם אף פעם מאיפה ואיך עליהם להתפנות. כששאלנו את יריב צפתי אם השתתף בתרגולות, הוא אמר שהוא לא זוכר. רבקי ריב"ק סיפרה שלפני פתיחת שנת הלימודים התקיים תרגיל על דרכי הגעה לחדרי ביטחון שבו לא השתתפה. עוד הוסיפה כי "בשנה שעברה הייתה תרגולת על עשן. בתרגיל לוקחים חלק רק חברי סגל, וזה לא דומה למצב שבו היינו שבו מעורבים סטודנטים. תרגיל בהשתתפות סטודנטים היה נותן להם מצד אחד תחושת ביטחון ומצד שני היה נותן להם ידע מה לעשות במצבי חירום". סופיה חייטין, המתרגלת בקורס של ריב"ק, התייחסה גם היא להעדר ההדרכה: "אני לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה קורה בזמן התרגול כשאני אחראית על 30 סטודנטים. מעולם לא קיבלתי איזושהי הדרכה מה עושים במצב כזה".
בתשובה לשאלה מדוע אין באוניברסיטה תרגולות בהשתתפות הסטודנטים, בדומה לאלה הנערכות בבתי ספר, הסביר דובר האוניברסיטה: "האוניברסיטה היא לא בית ספר, לא בגודל ולא במספר האנשים שנמצאים בה. סטודנטים הם לא תלמידי בית ספר, מתייחסים אליהם אחרת. האוניברסיטה מבצעת תרגולי פינוי של בניינים, אולם בגלל המורכבות של העניין, בכל פעם מפונה בניין אחד בלבד. אני חושב שיש תרגולות גם לסטודנטים. בשנתון שהרוב לא קוראים, אולי מוזכר שם משהו".
הדובר הוסיף כי האוניברסיטה נמצאת בימים אלה בעיצומו של תהליך הפקת לקחים. "לאור חומרתן של השריפות שהמשיכו להשתולל בכל אותו היום והלילה בחיפה, אנו מאמינים גם בדיעבד כי ההחלטה על פינוי הקמפוס הייתה נכונה, כשהביטחון של חברי קהילת הקמפוס עמד מעל לכל שיקול אחר", הוא מסכם. "הביצוע היה מוצלח, אבל יש הרבה לקחים להפיק. אנו נמצאים כיום לאחר השלב הראשון של התחקיר המקיף בו פתחנו ללמידת לקחי הפינוי – כאשר החומר כולו נאסף, כולל מידע על ליקויים ועל תלונות של כל הגורמים המעורבים: סגל מנהלי, אקדמי וסטודנטים. כעת עלינו לקיים דיון בממצאים כדי להפיק בצורה הטובה ביותר את הלקחים שעלו. אחד הלקחים הוא שאנחנו רוצים לפרוץ עוד דרך מהקמפוס, חוץ מהשתיים שקיימות כיום. אנחנו מנסים לקדם את זה, אבל זה לא משהו פשוט וזה לא משהו שתלוי בנו. יש עוד דברים שצריכים לשפר, ואנחנו עובדים על זה".