מי יתנני מלגה

לכאורה, מלגות רבות עומדות לרשות הסטודנטים. אבל בשל מגבלות ביורוקרטיות וקריטריונים שרירותיים המבחר מצטמצם מאוד – וכך גם מי שזקוקה לסיוע עשויה לא לקבל אותו.

מאת ענבר הורינג

כשהייתי בת 28, גרתי בבית הוריי עם אחי הקטן לאחר שאמי נפטרה. רציתי סוף סוף להתחיל ללמוד, אבל חששתי שמצבי הכלכלי לא יאפשר זאת. לא היו לי חסכונות או עזרה מאבי, ומגיל 23 פירנסתי את עצמי לגמרי לבד.

במשך חמש שנים ארוכות הייתי סוג של "אמא" לאחי הקטן עד שהחלטתי שדי. לקח לי גם זמן להבין מה אני רוצה ללמוד ואיפה. בכל מקרה, זאת היתה החלטה שלא באה בקלות.

באותה תקופה עבדתי כבר שלוש שנים בתמיכה בטכנית של "יס". החברה היא מקום עבודה מצוין לסטודנטים כי השעות נוחות והמשכורת מתגמלת באופן יחסי. עם זאת, העבודה קשה ומתישה ולא מאפשרת ללמוד תוך כדי המשמרת, וכן נמנע ממני לעלות על מסלול קידום מפני שהלימודים הטילו מגבלה על מספר השעות שיכולתי לתת בשבוע. ככלל, העבודות הזמינות לצעירים בגילי הן זמניות ותובעניות, והמבחר דליל.

קיוויתי שמלגת לימודים תוכל לסייע. היה לי ברור שלא תהיה לי אפשרות להתנדב, כיוון ששילבתי חמישה ימי לימודים לצד ארבע משמרות בשבוע. לאחר תחקיר מקיף, הגשתי מועמדות לשתי מלגות: לקרן אייסף (למרות שזו דורשת התנדבות כתנאי סף), ולמלגת סיוע של האוניברסיטה. לאייסף החלטתי להירשם למרות דרישת ההתנדבות מכיוון שמדובר במלגה על סך 20 אלף ש"ח, דבר שיאפשר לי לא לעבוד. לצערי, נאלצתי לפסול רבות מהמלגות על הסף בשל גילי "המופלג" – מרביתן מיועדות לחיילים משוחררים וכיוון שמסלול חיי, או יותר נכון נסיבות חיי, הובילו אותי להתחיל ללמוד זמן רב לאחר שחרורי מצה"ל.

מלגת הסיוע של האוניברסיטה דורשת עמידה בקריטריונים של רישום תקין ושל הישגים אקדמיים. לגבי המצב הסוציו-אקונומי של המלגאי, האוניברסיטה נותנת הטבות בהתאם למצבם הכלכלי והמשפחתי של המועמדים (לדוגמה עולים חדשים וסטודנטים בודדים), ומעניקה נקודות זכות על השלמת שירות צבאי ועל שירות במילואים.

בשנה הראשונה נדחיתי על ידי שתי המלגות. אייסף לא סיפקו הסבר, אך ממלגת הסיוע של האוניברסיטה נשלח מכתב שבו נאמר לי שההכנסות שלי גבוהות מדי, ולכן אני לא עומדת בקריטריונים. אבל המשכורת שלי עמדה על ארבעת אלפים ש"ח בלבד! ממש רתחתי, שכן מדובר בסכום זעום לאדם שגר בשכירות ועובד קשה למחייתו. חצי מהמשכורת שלי מושקעת בתשלום שכר דירה וכל זה עוד לפני הוצאות שוטפות, שלא לדבר על שכר לימוד.

ויש פרמטר נוסף, שלא ברור לי מדוע הוא בכלל נדרש, והוא גובה המשכורת של הורי. זה שיש לי אבא או אמא זה אומר שהם חייבים לעזור לי? או שיש ביכולתם לעזור לי? אבי, לדוגמה, הפסיק לתמוך בי כלכלית ברגע שבו השתחררתי מהצבא. המלגה מחריגה סטודנטים שנמצאים בנתק עם הוריהם, אבל זה לא המקרה שלי. אני עדיין מדברת עם אבי, הוא פשוט לא עוזר לי.

בשנה ב' ניסיתי בשנית את מלגת הסיוע של האוניברסיטה, והפעם נדחיתי בטענה שממוצע הציונים שלי לא היה גבוה מספיק. לא ברור לי מדוע זה רלוונטי למלגת סיוע שהיא כלכלית – הרי סטודנט שנאלץ לעבוד למחייתו יכול להשקיע פחות בלימודים מאשר סטודנט החופשי מדאגות כלכליות.

החלטתי לגשת ליועצי המלגות באוניברסיטה במטרה לברר מה היה עלי לעשות אחרת. היועצת הסבירה לי שמלגת סיוע לא נמדדת רק על בסיס מצב כלכלי בגלל מגבלת תקציב: פשוט אין די כסף לחלק לכולם. משום שכך יש צורך בקריטריונים נוספים כמו ממוצע ציונים או ציון פסיכומטרי.

אני מרגישה שמערכת המלגות לא בנויה בצורה נכונה, שכן אדם כמוני שמתאמץ, לומד ועובד תוך כדי, ראוי שיקבל סיוע. והוספת ממוצע הציונים כקריטריון נוסף פוגעת במי שבמיוחד זקוק לסיוע – הרי אם יכולתי לא לעבוד ולהקדיש את כל זמני ללימודים, ממוצע הציונים שלי מן הסתם היה עולה בהתאם.  

אני מכירה סטודנטים שגרים בבית ההוריהם ובכל זאת היו זכאים למלגת משרד החינוך. זה צריך להיות ההיפך: איך ניתן להצדיק מתן סיוע לסטודנט שיש לו אפשרות להישאר בבית הוריו ולחסוך בהוצאות לעומת סטודנט שנדרש לקיים את עצמו לבד?

יש לבחון מחדש את הקריטריונים לקבל מלגות סיוע. במיוחד, צריך לבחון כל מקרה לגופו ולא להחליט החלטות באופן ביורוקרטי וגורף. ובכלל – למי שקורא את השורות האלה וטרם התחיל ללמוד, העצה שלי, מנסיוני, היא לא לחכות.