השריפה בבתי הזיקוק היא בסך הכול עוד ציון דרך בפיאסקו של העדר הטיפול בחבית חומר הנפץ במפרץ • רק בחודש האחרון באה לידי ביטוי הרשלנות המתמשכת של עיריית חיפה בהוצאה מתוקשרת, פזיזה וכושלת של צו סגירה למפעל כרמל אולפינים • ומי משלם את המחיר? כרגיל, הציבור

ניר ברונשטיין

הכתבה הזאת עסקה במקור בתיאור ה"מאבק" האחרון של עיריית חיפה בזיהום האוויר של קבוצת בז"ן במפרץ, מאבק תקשורתי בעיקרו שכשל כמעט בטרם התחיל. פתחתי את הכתבה בתהייה אם התגובה הראויה לפיאסקו הזה היא לצחוק או לבכות. השריפה שפרצה בבתי הזיקוק אתמול, ואשר למרבה הצער רק הגדילה את חשיבות הכתבה, מוכיחה חד-משמעית שבכי הוא תגובה מוצדקת יותר. השריפה – רק האחרונה בסדרת תקלות בלתי נגמרת במפעלים בתקופה האחרונה – הצביעה שוב על כך שבכל הנוגע לביטחון הציבור, אין טעם לסמוך על הרשויות שיידעו כיצד לפתור את הבעיה. או אולי פשוט אין להן מספיק עניין לפתור אותה.

הכרוניקה שלהלן מתמקדת לכאורה בסיפור נקודתי אחד, אבל קל לראות כי מדובר בתופעה חוזרת ונשנית המלמדת על בעיה עמוקה הרבה יותר. סיפור ה"סגירה" של מפעל כרמל אולפינים של בז"ן מעניין במיוחד, כי לכאורה מדובר בפעם הראשונה שבה העירייה עושה שרירים, מפעילה את כוחה אל מול קבוצת בז"ן ומוציאה צו סגירה מנהלי לאחד המפעלים. מצד שני, הוצאת צו הסגירה הזה הייתה כה רשלנית וכה כושלת – והצו אכן בוטל במהרה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בעיר, שגם מתח ביקורת קשה על התנהלות העירייה – שקשה שלא להבין את מי שחושד שזו הייתה בעיקר הצגה של ראש העיר שנועדה להראות לתושבים שהוא עושה משהו, בלי שתעמוד מאחורי הפעולה כוונה אמיתית. קשה יהיה לחשוד גם במי שחושב שהתגובה לשריפה האחרונה הייתה בסך הכול סצנה נוספת בהצגה.

"ראש העירייה לא נהג באחריות המתבקשת"

אבל נחזור קצת לאחור. בשביל להבין את השתלשלות הפרשה צריך לשוב לנקודת ההתחלה שלה. תחילת הסיבוב הנוכחי הייתה בבוקרו של 26 באוקטובר, כשראש העירייה, יונה יהב, הוציא צו מנהלי שהורה לסגור למשך 30 יום את מפעל כרמל אולפינים, בכפוף לשימוע. המפעל, הנמצא במתחם בז"ן שבבעלות משפחת עופר, מייצר חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה מתוצרי הלוואי של תהליך זיקוק הנפט. בחודש שקדם להוצאת הצו אירעו בו ארבע תקלות שונות, שהובילו לפליטה של גזים רעילים לאוויר ולהפעלה של לפיד הבערה שתפקידו לשרוף עודפי גזים כאלה – מה שהוביל להיווצרותו של ענן שחור סמיך לנגד עיניהם החרדות של תושבי המפרץ, מחזה שחזר על עצמו השבוע בנסיבות אחרות.

בראיון לרינו צרור בגלי צה"ל ביום הוצאת צו הסגירה ניסה יהב למצב את עצמו כלוחם את מלחמתו של הציבור הנפגע: "בתי המשפט בשלב זה לא נלחמים את מלחמתם של מיליון איש בנפת חיפה", הסביר. "אני רוצה לראות היום את השופטים שיושבים בדין, מה הם עושים עם הלפידים האלה שכל יומיים נדלקים".

אבל אם מקשיבים בזהירות לדברים הללו, לא קשה לשים לב לכך שאפילו ראש העירייה מפקפק בכך שבית המשפט יותיר את צו הסגירה על כנו. דומה שמתבקש לפיכך לשאול אם היה זה ספין תקשורתי ותו לא. האם יהב ידע כבר אז שבית המשפט יפסול את הצו? ומה ידעו במשרד להגנת הסביבה שגרם להם לא לשתף פעולה עם המהלך של עיריית חיפה? דברי הביקורת הקשים שמתחה השופטת שהחליטה לפסול את הצו מעלים לכל הפחות סימני שאלה בנוגע למניעיו של יהב.

כבר ביום הוצאת צו הסגירה פנו מנהלי כרמל אולפינים לבית המשפט בדרישה לבטל את הצו, בטענה שהשימוע שאליו זומנו בוצע בצורה נמהרת ולא מקצועית, וכלל לא הובא לידיעתם על אילו אירועים או חריגות עליהם להשיב. "ראש העיר פעל בפזיזות ולא היה צריך להוציא את צו הסגירה הזה", אומר מנכ"ל בז"ן, אבנר מימון. "יש אחריות גדולה בהפעלת סמכות כזו, והוא לא נהג באחריות המתבקשת". טענות אלו אושרו בפועל על ידי שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים ג'אדה בסול בהחלטתה.

בתום הדיון טען היועץ המשפטי של עיריית חיפה ומי שייצג אותה בדיונים, עו"ד רשף חן, כי ביקורתה של השופטת על העירייה הייתה תוצאה של נחישותה של זו האחרונה לפעול באופן מיידי לנוכח התקלות החוזרות ונשנות במפעל. "עיריית חיפה לא מסכימה לרצף כזה של תקלות", אמר חן. "מבחינתנו המצב הוא אפס סובלנות. אנחנו לא מסכימים אפילו לאפשרות של זיהום אוויר בחיפה". עם זאת, חן הודה כי העירייה לא תערער על פסק הדין וקרא למשרד להגנת הסביבה לשתף פעולה עם העירייה בכל הנוגע לטיפול בתקלות.

"עיריית חיפה בחרה לא להמתין ולקבל את המידע"

ואכן, לא בכדי עומדים יחסי העירייה והמשרד להגנת הסביבה בלב הדיון. כמו העירייה, גם המשרד פועל באיטיות רבה בכל הקשור לבדיקת התקלות האחרונות במפעל. בהחלטתה מתחה השופטת ביקורת קשה על שיתוף הפעולה בין המשרד לעירייה: "מצופה היה מהמשרד להגנת הסביבה, האמון על שמירת איכות הסביבה, ובהתאם שמירה על ביטחונו ושלומו של הציבור, לפעול בשיתוף פעולה עם רשות הרישוי, היא עיריית חיפה, ולא לנקוט בעמדה לעומתית", כתבה השופטת, שהוסיפה כי המשרד לא ידע לפרש את היתרי הפליטה שהוא עצמו קבע, וגם סירב להכריע באופן ברור אם היו חריגות מהיתר הפליטה, משום שהוא מקיים במקביל הליך שימוע למפעל בעקבות התקלות, וקיים חשש לפגיעה בהליך זה.

במשרד להגנת הסביבה דוחים את הטענות ומפנים את הטענות, שלא במפתיע, לעבר העירייה: "פסק הדין עסק בעיקרו בביקורת על אופן ניהול ההליך על ידי עיריית חיפה, אשר בחרה להוציא צו סגירה שלא על פי כללי מנהל תקין ומבלי שאספה מהמשרד להגנת הסביבה את כל החומר הנדרש לה לצורך קבלת ההחלטה", נמסר מהמשרד. "תגובת המשרד לא הייתה לעומתית. המשרד החל בהליך בהתאם לסמכויותיו, ועיריית חיפה היא שהחליטה לקחת את הזימון לשימוע, שהוא מסמך ראשוני ביותר, ועל בסיסו להוציא צו סגירה למפעל. המשרד לא סירב לשתף פעולה עם עיריית חיפה בשום שלב שהוא, אלא התייצב להליך השימוע אליו זומן ברגע האחרון, אולם הבהיר כי הוא עדיין אוסף את המידע ומגבש את עמדתו. סמוך לאחר השלמת הליך זה הוציא המשרד זימון לשימוע מכוח חוק אוויר נקי. עיריית חיפה היא זו אשר בחרה שלא להמתין ולקבל את המידע או לברר את הנורמות הסביבתיות הרלוונטיות, אלא נחפזה להוציא את צו הסגירה על בסיס הזימון לשימוע של המשרד להגנת הסביבה, ובית המשפט ביקר אותה בחריפות על כך. מאז שהסתיים הליך השימוע אנחנו פועלים בהליכים בהתאם למסקנותיו ובכלל זה ממשיכים בהליכי אכיפה והסדרה".

"אין בלמים לגבי תכיפות התקלות"

וכשהעירייה והמשרד להגנת הסביבה רבים, מי שמפסיד הוא, כרגיל, הציבור. בניגוד לאירועים דומים בעבר, בדיונים המשפטיים הנוכחים אפילו פעילי הסביבה הפגינו נוכחות דלה. בזמן הקראת ההחלטה ניתן היה לראות בבית המשפט רק את רוית שטוסל מהקואליציה לבריאות הציבור, שהצליחה רק בקושי להיכנס אל אולם הדיונים שהיה מלא מפה לפה בעובדי כרמל אולפינים. לשטוסל הייתה ביקורת רבה כלפי העירייה: "אנחנו ידענו שהצו הוצא בצורה שלומיאלית. היה לנו ברור שהוא לא יחזיק" – אבל גם כלפי המשרד להגנת הסביבה לא היו לה מילים טובות: "יש פה ביקורת מאוד קשה כלפי המשרד שאנחנו שותפים לה", היא מסבירה. "אני כבר לא יודעת אם אפשר לקרוא לו המשרד להגנת הסביבה". לדבריה, המשרד מתקשה לפענח ולאכוף את התקנים שהוא עצמו הגדיר, ומפעיל לעתים קרובות מדי את "סעיף החירום" המתיר למפעל לחרוג מהתקן באירועים חריגים: "אין פה בלמים לגבי תכיפות התקלות, ולא כל תקלה זה חירום. חירום זה כשנופל טיל, כשיש רעידת אדמה, לא שכל שבועיים נראה פה לפיד וכל הסביבה פה תורעל כאילו זה דבר שבשגרה".

לא קשה להבין את היחס החשדני של פעילי הסביבה כלפי הרשויות כאשר לוקחים בחשבון את ההיסטוריה של ראש עיריית חיפה, ששינה את עמדתו בנוגע לזיהום האוויר במפרץ מספר פעמים לאורך השנים, לאחר שבתחילה ניסה לטעון כי אין בכלל זיהום אוויר במפרץ חיפה. בתקופה האחרונה חל שינוי בגישה זו, כנראה מפני שראשי הרשויות כבר לא יכולים לעמוד מנגד כאשר התושבים רואים לפידי ענק ועשן שחור מול עיניהם וצופים בכתבות ובנתונים המציגים בפניהם את היקף הזיהום והשלכותיו. בנייר עמדה שהגיש לפני כמה שבועות משרד הבריאות לוועדה שצפויה להכריע אם לאשר את הרחבת המפעלים, קבע המשרד במפורש כי יש באזור עודף תחלואה במחלות שיש להן קשר ישיר לזיהום תעשייתי בכלל, ובפרט לחומרים הנפלטים מהמפעלים במפרץ.

אל שינוי המגמה של הרשויות המוניציפליות הצטרף לאחרונה גם ראש עיריית קריית ביאליק, אלי דוקורסקי, שאף פרש מאיגוד ערים חיפה, הגוף האחראי על ניטור האוויר במפרץ המנוהל על ידי כל הרשויות במפרץ. "בכל חודש אני מקבל מאיגוד ערים נתונים שמראים לי כאילו אנחנו נמצאים בשווייץ", אומר דוקורסקי בכעס. "אפנה את התקציבים שהושקעו באיגוד לטובת פרויקטים של איכות הסביבה".

"הצו של יונה יהב מונע מלחץ ציבורי"

עובדי המפעל בעצמם, יש לציין, התנגדו לאורך כל הדרך לצו הסגירה ולהליכים שנפתחו במשרד להגנת הסביבה. כבר ביום הוצאת צו הסגירה יצאו העובדים להפגין מול עיריית חיפה, ובהמשך הם התייצבו גם בדיונים המשפטיים. "הצו של יונה יהב מונע מלחץ ציבורי, בגלל גובה הלפיד שנראה לעין", אומר יו"ר ועד העובדים, מאיר ששה. "זה לא ענין של זיהום אוויר, כי כל מערכות הניטור מראות שאין חריגה בפליטות. במידה והייתי רואה שיש משהו חריג, הייתי פועל. הכוח הכי חזק הוא שלי". בבז"ן מנסים כל העת להדגיש שאין להם כל רצון לפגוע בציבור, ולדבריהם הם מעוניינים לנצל את פסק הדין לצרכים מועילים. היו"ר מימון: "אנו רואים בפסק הדין הזדמנות לקיים שיח הוגן וענייני עם כל מי שרלוונטי לאזור. עם הארגונים הירוקים שאנחנו מכבדים אותם, עם העירייה ועם המשרד להגנת הסביבה, שהוא היחיד שבסמכותו לבדוק את הנושא".

גם לפעילי הסביבה חשוב להדגיש כי אין להם כל עניין לפגוע בעובדי בז"ן. "אנחנו לא נגד העובדים", אומרת רוית שטוסל. "אנחנו בעד הבריאות והבטיחות של כולם אנחנו רוצים שיהיה להם מפעל טוב. אבל אם הוא לא יכול להמשיך ולהתפתח פה, אז צריך לבדוק מקום אחר".

בסופו של דבר, קשה לקבוע אם צו הסגירה המנהלי שהוציא יונה יהב היה ספין תקשורתי, ניסוי כלים שנועד לבחון את האפשרויות העומדות לרשותו, או ניסיון כן לסגירת המפעל. התמונה הכוללת, כמו גם דברי הביקורת של בית המשפט, מראים כי במלחמה בזיהום האוויר בחיפה נדרשת תשומת לב רבה הרבה יותר לפרטים מצד כל הגורמים המעורבים, נדרשות דרכי פעולה מקצועיות יותר, ונחוץ בעיקר שיתוף פעולה בין כל הצדדים. אירועי השבוע מלמדים שוב שהמציאות כרגע רחוקה מאוד משיתוף פעולה שכזה.

עיריית חיפה לא העבירה את תגובתה לטענות העולות בכתבה.