הרעש הציבורי סביב הקוד האתי למרצים שניסח אסא כשר לא פסח גם על אוניברסיטת חיפה • רוב המרצים סבורים שהקוד הנוכחי הוא ניסיון לסתום להם את הפה, אבל לא מתנגדים לקוד שינוסח על ידי הקהילה עצמה • הסטודנטים, לעומתם, בעיקר אדישים
ענבר בוזנח והדר עבו
הרבה רעש עוררה לאחרונה ההצעה להנהיג קוד אתי למרצים באוניברסיטאות בישראל. הקוד, שנוסח על ידי פרופ' אסא כשר לבקשתו של שר החינוך, נפתלי בנט, מטיל מגבלות משמעותיות על התבטאויותיהם והתנהלותם של המרצים וקובע כי אסור להם לסטות מחומר הלימוד שעליו הם אחראים. בתוך האקדמיה וגם מחוץ לה נשמעים קולות המגדירים את הקוד כסתימת פיות המהווה חלק ממתקפה כוללת על חופש הביטוי והדמוקרטיה. מנגד נשמעות טענות כי מרצים מנצלים לרעה את הכוח שבידיהם על מנת להשפיע על הסטודנטים ולהטיף את משנתם, מה שהופך את הקוד לנחוץ. גם באוניברסיטת חיפה עורר הקוד פולמוס ער, במיוחד בימים שבהם סנאט האוניברסיטה כבר דן בהנהגת קוד אתי אוניברסיטאי המגובש על ידי חברי הסגל. יצאנו לשוחח עם אנשי סגל וסטודנטים בחוגים שונים, על מנת לקבל תמונת מצב של היחס לקוד בקרב קהילת האוניברסיטה.
לרוב הסטודנטים אין מושג במה מדובר
קשה לומר שבקרב הסטודנטים באוניברסיטה הצלחנו למצוא תמימות דעים, או אפילו עניין יוצא דופן. חלק מהסטודנטים סבורים שהקוד מוצדק ואף הכרחי. "צריך להגביל את היכולת של המרצים לנצל את מעמדם ולהכריח אנשים לשמוע את דעותיהם", אומרת למשל ימית כהן מהחוג למשפטים. "פעמים רבות הדעות האלה לא מתיישבות עם דעות הסטודנטים, וזאת מבלי שיש ביכולתם להתנגד ולהשמיע דעה אחרת. לפעמים סטודנטים חוששים שהשמעת דעה אחרת ושונה תפגע בציון שלהם".
לעומתה, יובל רגב מאותו חוג חושבת אחרת: "הקוד האתי זה שם מכובס שנתנו לניסיון להגביל את החופש האקדמי ואת חופש הביטוי באקדמיה מתוך אינטרס פוליטי מובהק. הוא גם מראה על הזלזול של יוזמי החוק בציבור הסטודנטים, אנשים בוגרים שמסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. אם מגבלות כאלו יתקיימו, זו תהיה מכה קשה לא רק לדמוקרטיה, אלא גם ליכולת לרכוש ידע באופן חופשי ומספק. בתור סטודנטית למשפטים, חצי מהחומר שלמדתי לא היה יכול להיות מועבר ללא שימוש בנושאים פוליטיים מסדר היום".
בקרב הסטודנטים יש גם כאלה שפעילים באופן מיוחד, ובהם חברי תנועת "אם תרצו", שפרופ' כשר אף נקב בשמה במפורש כמי ששוחח עימם בעת גיבוש הקוד. אלון מליק, סטודנט בחוג לתקשורת ויו"ר תא "אם תרצו" בקמפוס, אכן סבור שהקוד הוא צעד בכיוון הנכון. "במצב היום לסטודנט שנפגע ממרצה בעקבות פוליטיזציה אין שום דבר לעשות", הוא מסביר. "לפחות עכשיו לסטודנט תהיה אפשרות לבוא ולהתלונן. הקוד האתי לא נותן יכולת אכיפה, אבל הוא כן נותן מסגרת ערכית שלפיה הסטודנט יכול לבוא ולהגיד 'תראו, זה לא בסדר מה שהמרצה עשה'. הקוד האתי בא ואומר מה מותר ואסור. זה לא יהפוך את הסטודנטים לשופטים, אבל אולי זה יעודד אותם להיות יותר אקטיביים בתחום הזה".
ובכל זאת, קשה להתעלם מהתחושה שעבור רוב הסטודנטים מדובר בסערה בכוס מים, והם עסוקים הרבה יותר במבחנים ובחופשת הקיץ מאשר בשאלה קוד אתי כן-או-לא. רוב הסטודנטים שאליהם פנינו בנושא העדיפו להתחמק והודו שאין להם יותר מדי מושג במה מדובר. "את האמת, אני לא כל כך מבינה את הסערה הזאת ועל מה היא", אומרת ספיר שי מהחוג לפיזיותרפיה. "שמעתי על זה כמובן, אבל לא מספיק כדי להביע דעה". חברה שישבה לידה הוסיפה: "כן, גם אני לא מספיק מעורבת בסיפור. על מה כל הרעש?".
עובדים על קוד אוניברסיטאי רחב יותר
אם את רוב הסטודנטים מאפיינת בעיקר אדישות, קשה לומר אותו דבר על המרצים באוניברסיטה. ברשת המייל הפנימית של הסגל מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים סוערים בנושא, וחלק גדול מהמרצים מתחרים ביניהם מי יביע את התנגדותו לקוד בטון חריף יותר. "זה לא קוד אתי, אלא מנגנון ענישה שנועד להפחיד ולסתום פיות", אמר לנו פרופ' דני גוטוויין מהחוג לתולדות ישראל. "התוצאה היחידה שלו היא אולי ציד מכשפות ומקרתיזם שיגרמו לדעיכת האקדמיה הישראלית. הקוד יהפוך לבלתי אפשרי כל דיון בסוגיות הנוגעות לפוליטיקה הישראלית וכך יחסל דיסציפלינות שלמות במדעי הרוח, היהדות, החברה, החינוך, העבודה הסוציאלית והמשפטים".
פרופ' יפתח גולדמן, המרצה בתוכנית חכמ"ה בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטה, סבור גם הוא שהקוד חסר ערך. "המחשבה כאילו יש להגן על הסטודנטים מפני דעותיהם של המרצים שלהם נראית לי מבישה", הוא אומר. "זה מזלזל במרצים ובסטודנטים ומפר את ההיגיון המהותי של עקרון הסובלנות". לגולדמן אין התנגדות עקרונית לקוד אתי, אך לטענתו קוד כזה צריך לשקף את השיח של המוסד האקדמי ולא את עמדת הממשלה. "קודים אתיים מתפתחים מלמטה למעלה ולא מונחתים על מוסדות מתוך שכלו של פרופסור לאתיקה כזה או אחר", הוא מסביר. "בכל הנוגע לחופש הביטוי, ובפרט כשמדובר במוסד אקדמי, הכלל צריך להיות שכל מה שאיננו מסוכן ומזיק במיוחד צריך להיחשב למותר".
גם ראש החוג לתקשורת, פרופ' יריב צפתי, אינו מתנגד לקיומו של קוד אתי באופן כללי, אלא רק לנוסח הספציפי של טיוטת הקוד הנוכחית. "הבעיה היא בעיקר בניסוח של הקוד", מסביר צפתי. "הוא מנוסח ממש רע. לדוגמה, יש סעיף מרכזי שאוסר על פעילות שכוללת תמיכה ישירה בנושא שנמצא מחלוקת ציבורית מוכרת, ולא ברור אם הבעיה היא תמיכה במפלגה מסוימת או שהנושא קשור למפלגה". לדבריו של צפתי, צריך לעשות הבחנה בין הבעת דעה לבין ניצול לרעה של היכולת להביע דעה. "אישית אני לא נוהג לומר את דעתי, אבל כל סטודנט אינטליגנטי מבין אותה", הוא אומר. "אסור לנצל את הבמה כדי להטיף, אבל לתת במה לנושאים שנויים במחלוקת – זה התפקיד שלנו באקדמיה".
בשלב זה הקוד האתי לא אושר על ידי המל"ג, ויש ספקות רבים לגבי השאלה אם יאושר בעתיד. בימים אלה, כאמור, עובדים באוניברסיטה על ניסוח קוד אתי אוניברסיטאי שיחול על חברי הקהילה המקומית. "הדרישות של הקוד הזה יהיו הרבה יותר גדולות", מסביר צפתי. "הן יתייחסו להגינות, ליחס מכבד ולמקצועיות מרבית הן של ההנהלה, הן של הסגל האקדמי והן של הסטודנטים".
לפחות השיח הציבורי על הקוד מועיל
הטענה הרווחת ביותר בנוגע לנחיצותו של הקוד האתי היא שבקרב המרצים בישראל יש רוב גדול לעמדות השמאל, שאת חלקן ניתן להגדיר אפילו כפוסט-ציוניות, ועל כן הסטודנטים סובלים מהטיה פוליטית של הסגל שאינה תואמת את התפלגות הדעות בציבור הכללי. טענה זו באה לידי ביטוי לדוגמה בתגובה הרשמית של תנועת "אם תרצו", שבה נכתב כי "המציאות שבה מרצים קוראים לחרם על ישראל ועדיין מקבלים את משכורתם מאיתנו והאוניברסיטאות עומדות מנגד צריכה להיפסק". אולם רוב האנשים שעימם שוחחנו רואים את הדברים אחרת. "אני לא מרגישה באקדמיה כפייה פוליטית לא לכיוון ימין ולא לכיוון שמאל", אומרת ריקי שיו, דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה. "ההתנגדות לקוד היא מהשמאל כי היוזמה לקוד הייתה מהימין".
לעומתה, יובל רגב מהחוג למשפטים מודה שאכן ניתן ביטוי רב יותר לעמדות שמאל באוניברסיטה, אך לדבריה הדבר פותח צוהר לתפיסת עולם מורכבת יותר. "המפגש עם סטודנטים ערבים ועם מרצים שמחזיקים בעמדות שמאל עזר לי להיחשף לרעיונות שעד כה לא הכרתי ומערכת החינוך לא מקדמת באופן רגיל", היא מספרת. "שילוב הנרטיב הזה חשוב מאוד בעיניי אם רוצים להכיר את התמונה הפוליטית השלמה בישראל, ובטח שלא מהווה שטיפת מוח".
יריב צפתי חושב שהראייה של האקדמיה כמעוז של שטיפת מוח שמאלנית מוטעה ומטעה: "מהניסוח של הקוד משתמע שהאקדמיה פועלת בצורה שונה מאוד ממה שאני רואה ביומיום שלי", הוא אומר. "נוצר מצג שמדובר רק בהטיה והטפה. למשל אורן חזן היה פה לאחרונה והיה מאוד מעניין לשמוע אותו. אם פוליטיקה וחד-צדדיות היו מניעים אותנו, זה לא היה קורה".
אז למה הסטודנטים בכל זאת מרגישים שיש חד-צדדיות?
"יכול להיות שהעובדה שאין מספיק ייצוג של עמדות שונות באקדמיה זה מה שמפריע. לייצר מציאות שתביא מגוון רחב יותר של החברה הישראלית זה אתגר שלנו כאקדמיה שאנחנו עדיין לא עומדים בו. אבל אם נסתכל על העבר, יש היום הרבה יותר גיוון. השיח שהגיע בעקבות הקוד האתי הוא בעצמו בעל השפעה חיובית, כי גם מערכת אקדמית אינה מושלמת ותמיד רוצים להשתפר. אני מסכים למשל עם העיקרון שכתיבת סילבוס צריכה להיות מקצועית".
עם נקודה זו מסכים גם אלון מליק מ"אם תרצו". "עצם העובדה שהקוד גרם לשיח לגבי פוליטיזציה, לגבי האם יש צורך בקוד אתי או אין צורך, זה טוב", הוא אומר. "אם בנט לא היה עושה את הדבר הזה, כל הסיפור לא היה עולה לשיח הציבורי, ולשיח הציבורי יש משמעות ויש יתרונות משל עצמו גם אם המהלך בסופו של דבר לא מגיע. לאורך זמן יכולה להיות לו השפעה גדולה. יכול להיות שגם אם הוא לא יעבור, המרצים יידעו שכרגע יש עין יותר פקוחה, ואולי הם יוותרו על הערות שאין להן מקום בשיעור".