בדידות, כאב וזעקה לעזרה: המצוקה הגדולה שמאחורי תופעת החרמות בקרב בני נוער

"לכבוד הילדים והילדות שנמצאים ושהיו בתהום, שנקראת חרם. ילדים שקופים, שמרגישים שהם לבד בעולם" – אמרה אופק ראשון, בת ה-17 כשהדליקה משואה בהר הרצל ביום העצמאות האחרון על פעילותה החברתית הענפה. ראשון סבלה בעצמה מחרם מכיתה א' ועד כיתה ו', ובחרה לחשוף את סיפורה האישי בתוכנית "הצינור" בערוץ 13, במסגרתה הובילה קמפיין ארצי להעלאת המודעות וסיוע עבור נערים שסובלים מהתופעה.

תופעת החרם בבתי הספר רווחת ואת ההשפעות והנזק ניתן לראות לטווח ארוך, לפי מחקר שנערך על ידי ד"ר ענת כורם ופרופ' יצחק גילת מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, שפורסם השנה. לפי נתונים של משרד החינוך שפורסמו במחקר, ב-60% מהכיתות דווח על ילד אחד לפחות שהוחרם בחודש האחרון. במסגרת המחקר נדגמו 504 בוגרי מערכת החינוך בגילי 25-18, שבעקבות מקרי בריונות חוו בהמשך חייהם בדידות, מחשבות אובדניות, קשיים חברתיים ואף בעיות בזוגיות. 40% מהצעירים שהשתתפו במחקר העידו על ערעור האמון בחברה, 32% על תחושת בדידות כללית, 30% העידו על קושי ביצירת זוגיות ו-8% דיווחו על מחשבות אובדניות.

הצורך בסיוע וביישום כלים לצמצום התופעה רק עולה, יחד עם מקרים טרגיים שלא ניתן להתעלם מחומרתם. ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בעמותת ער"ן שמעניקה סיוע נפשי ראשוני, מספרת על המדדים הרחבים שהתופעה תופסת בקרב צעירים. "פניות המצוקה החריפות של מתבגרים נמצאות במגמת עלייה בער"ן, הן מבחינת ההיקף והן מבחינת עוצמת המצוקה ופניות הסיכון", היא אומרת ל"הכרמלית". לדבריה, מיפוי הפניות המגיעות לעמותה מצביע על עלייה בתחושת הבדידות של מתבגרים וצעירים לצד ריבוי פניות הממוקדות בחרם, נידוי, אלימות ובריונות.

דניאלס קרדיט: באדיבות המצולמת

אחד המקרים שעלו לכותרות לאחר שהסתיים בצורה טרגית הוא של אלרועי בן שבת במרץ 2023, כאשר העיר רעננה הוכתה בתדהמה. בצהרי שבת באותו החודש, בן שבת בן ה-13 שם קץ לחייו בביתו. זמן קצר לאחר מכן פרסמה קרובת משפחתו פוסט בפייסבוק,  שהסביר כי סבל מהתעללות ממושכת מצד חבריו.

לפי נתוני עמותת ער"ן, המעניקה עזרה נפשית ראשונה בין היתר גם לבני נוער וצעירים הסובלים מהצקות ממושכות – העבודה עדיין לא הסתיימה, ויש עוד הרבה על מה לעבוד. "במהלך 2022 הענקנו סיוע ל-49,996 פניות מילדים, מתבגרים וצעירים עד גיל 24", מספרת דניאלס. "למעשה פניות מתבגרים עד גיל 18 מהווים רבע מהפניות לשירות האינטרנט. בעקבות הקשבה ואמפטיה ומתן הזדמנות לפונים הצעירים 'לספר את סיפורם', ללא חשש מלעג או ביקורת, הם מספרים על הקלה במשא הכבד ועל נכונות מוגברת להתמודד עם המצב, לרבות שיתוף מבוגרים משמעותיים עבורם או פניה לסיוע בעת הצורך". דניאלס מסבירה כי "השיחה בקו או בשירות האונליין מהווה מרחב בטוח שבו ילדים ומתבגרים מוצאים אוזן קשבת. ניתנת להם לגיטימציה מלאה להביע רגשות ומחשבות, שפנים אל פנים יותר קשה לשתף".