עיצומי הטייסים וביטולי הטיסות היו רק המסמר האחרון בשירות הכושל והיקר שחברת התעופה הלאומית מעניקה לצרכנים שלה • הגיע הזמן להעניש אותה ולעבור לטוס בחברות אחרות

מאי זומר

זה זמן רב שמשהו לא טוב עובר על "אל על": תלונות חוזרות ונשנות על איחורים בטיסות, על חכירה של מטוסים זרים, על מזוודות שהלכו לאיבוד ועל שירות לקוחות גרוע הן רק חלק ממה שאנחנו זוכים לשמוע עליו על בסיס יומיומי, ובזמן האחרון הצטרפה לרשימה המפוקפקת הזאת גם השביתה האיטלקית שנקטו טייסי החברה במחאה על תנאי השכר שלהם.

סכסוך העבודה של ההנהלה עם הטייסים הוביל לביטול או לדחייה של טיסות רבות, ובהן ליעדים אטרקטיביים כמו ניו יורק, ברלין ובנגקוק. גם החתימה על הסכם השכר החדש בתחילת דצמבר לא תשכיח את הטונים הצורמים שליוו את המשבר, ואפשר להעריך שסכסוך חדש הוא רק שאלה של זמן. מי שנפגע הוא בראש ובראשונה הצרכנים, ועבור ציבור הסטודנטים מדובר בפגיעה פוטנציאלית קשה במיוחד.

טיסות אל על הן טיסות סדירות, מה שהופך את מחירי הכרטיסים לגבוהים. סטודנטים, המנסים לחסוך בכל הוצאה אפשרית, צריכים סיבה מיוחדת כדי לטוס דווקא עם אל על, במיוחד כאשר לאחר חתימת הסכם "שמים פתוחים" יש כיום אלטרנטיבות זולות בהרבה בחברות הלואו קוסט. רק לשם דוגמה, אם תרצו לטוס בערב השנה החדשה, כרטיס טיסה של איזי ג'ט הבריטית יעלה 370 דולר הלוך ושוב (כולל מזוודה), ואילו באל על תשלמו על אותו תענוג כמעט 600 דולר לאדם.

למרבה המזל, הפתרון לבעיה פשוט מאוד: סטודנטים צריכים פשוט לטוס בחברות אחרות, ועל ידי כך למנוע את מפח הנפש האפשרי ובאותה הזדמנות לחסוך הרבה כסף. אל על מנצלת כבר שנים רבות את הדימוי שרכשה לאורך השנים כחברה הלאומית וכזו שמעניקה את תחושת הביטחון הגבוהה ביותר. אבל הדימוי הזה מתרסק אל נוכח הזלזול החוזר ונשנה שלה בצרכנים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במשבר האחרון, שבו הסלוגן של החברה, "הכי בבית בעולם", הפך לתיאור נאמן למציאות כי רוכשי הכרטיסים באמת נשארו בבית ולא טסו לשום מקום. אם הציבור יכה את החברה היכן שהיא רגישה במיוחד – בכיס – אולי היא תחזור להעניק לנו שירות כמו שמגיע לנו.