די לרדיפת המעשנים בקמפוס. פלאי מאיר משחרר קיטור 

פלאי מאיר

אוניברסיטת חיפה מצאה דרך יעילה להילחם בתופעת זיהום האוויר במפרץ חיפה המגיע עד לקמפוס – התבריינות כנגד סטודנטים מעשנים. המסר העיקרי: החוצה. לא החוצה לחיק האקווריום – ריבוע הזכוכית המשמש כחצר בקומה 5 בבניין רבין – הנירוונה של המעשנים לתקופה קצרה בתחילת השנה שעברה. לא החוצה למרפסת, חלילה. לא החוצה לאזור המעופש ממילא של תחנות האוטובוס בכניסה הראשית לבניין הראשי, כי במקרה זה תיאלצו לעבור לצד השני של הכביש, להסתופף בין בניין הפקולטה לחינוך לבניין ג'ייקובס ולהתפלל שלא ירד גשם. כלומר, לא מספיק שיצאתם החוצה. אתם צריכים לצאת ממש-ממש החוצה.

בחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים נקבע כי הוא יחול גם על מוסדות להשכלה גבוהה, ובכללם כמובן, אוניברסיטת חיפה. עם זאת, החוק מאפשר גמישות מסוימת: החוק אוסר על עישון במוסדות כאלה אך ורק בבנייניהם, אלא אם הוקצה בהם חדר מיוחד לעישון.  כלומר, האוניברסיטה רשאית לקבוע את מקומות העישון, ובמיוחד במקרה שאותו מקום הינו מחוץ לבניין.

אלא שאוניברסיטת חיפה משתמשת במנדט שלה בצורה מפלה. סטודנטים שמתחשקת להם סיגריה בהפסקה מצויים בדילמה. מצד אחד, הסימפטומים הנובעים מהתמכרותם לניקוטין גורמים להם לאבד ריכוז בלימודים כתוצאה מתחושות חסך פיזיות ומנטליות חריפות הכוללות לחץ, הזעה וכדומה. מצד שני, כך גם הרעב. שתי אפשרויות נתונות בידיהם: ללכת כברת דרך ארוכה במטרה לצאת ממבני האוניברסיטה כדי להרגיע את הסימפטומים של התמכרותם, או לשבת לאכול. הצורך לחלק את הזמן בין שני הצרכים האלה גורם ללוח זמנים לחוץ ולאיחורים.

מעבר לכך, כל המעשנים במקומות הללו עלולים להיות נתונים לאיומים מצד פקחים ואף לספוג קנס על סך 1,000 ₪. לדוגמה, ג', סטודנטית באוניברסיטה, נקנסה בשנה שעברה בעת שעישנה ביום גשום מתחת לבניין ג'ייקובס. לטענת ג', הפקח שנתן לה את הקנס לא הזדהה כפקח ולא נשא כל סימן זיהוי. יתר על כן, לטענתה של ג', בעוד שרבים ממי שעמדו לידה עישנו אף הם, רק היא ספגה את הדו"ח, כשלבחירה השרירותית בה לא ניתן הסבר. שנית, בחלק מהמקומות לא הוצבו שלטים המגדירים בבירור איפה מותר לעשן ואיפה אסור. מצב זה יוצר אווירה של חוסר וודאות לגבי האזורים המותרים לעישון, וגורם לכך שהמעשנים אינם יודעים בבירור כיצד להימנע מעונש. כך לדוגמא, השלט האוסר על עישון ליד הכניסה לבניין הפקולטה לחינוך, הוצב במקום זמן רב לאחר שג' ספגה את הקנס (ולאחר פניית "הכרמלית" לדוברות האוניברסיטה). שלישית, וזה קריטי, מישהו חשב על כך שסכום הקנס מוגזם? שאולי אפילו 500 ₪ יספיקו להרתיע צעירים שמשלבים עבודה ולימודים ועדיין צריכים עזרה מההורים? אפילו 300? ברור שניתן להפחית את סך הקנס ובכך לפגוע פחות בכיס של הסטודנט המעשן, שגם ככה אין לו גרוש על הנשמה (שלא להשתמש בשפה גסה).

כל הבעיות והעוולות באכיפת החוק נובעות ממחסור באזורי עישון בתוך האוניברסיטה. קיים פתרון פשוט ובר ביצוע, והוא לאפשר עישון במקומות שבהם ישנו פתח אוורור כלפי מעלה ובמקומות מפויחים ממילא. וכך, מי שמפריע לו שובל העשן הדקיק יוכל פשוט לזוז כמה מטרים והעשן לא ייפגע בו. אם גם מרחק של חמישה מטרים לא יספיק, אפשר לשהות בכל המקומות האחרים שבהם אסור העישון, שהם בערך כל מבני האוניברסיטה.

מאז חקיקת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים, הוא מורחב באופן תדיר. יש שיגידו שהלוחמה האמיצה במעשנים נוגעת לזיהום האוויר. ואולם, טענה זו לא מחזיקה מים מסיבה ברורה: האוויר שאנו נושמים, בוודאי באזור חיפה, מזוהם תמיד, ומקורות הזיהום גרועים בהרבה מעשן הסיגריות. ביניהם ניתן למנות מכוניות פרטיות, אוטובוסים, מוניות ומפעלי תעשייה. לדוגמה ניתן להצביע על הפיח שמצטבר זה שנים על עמודי הבטון בכניסה הראשית לבניין הראשי. סביר מאוד להניח שהפיח נגרם מהאוטובוסים שעוברים שם יום יום, ולא מעישון.

נראה כי החברה נתונה בפאניקה מוסרית.  אנו מודעים לזיהום האוויר המסוכן שפוגע בבריאותנו על בסיס יום-יומי, ומפחדים מכך בצדק. אך ישנה תופעה נוספת המתלווה לתופעת הפאניקה המוסרית: ההצבעה על שעיר לעזאזל והאשמתו. וכך, מואשמים המעשנים באחריות המרכזית לתחלואה בסרטן בעולם, למרות שמגוחך לטעון לאשמתם הבלעדית. ובעניין זה, כבר אמרה העיתונאית פראן לייבוביץ': "אם אתה חושב ששובל העשן הדקיק של סיגריה מסוכן כל כך, תאר לעצמך מה קורה כשאתה מדליק את מנוע מכוניתך".

תגובת דוברות האוניברסיטה:  האינטרס הראשון של אוניברסיטת חיפה  בנוגע לעישון הוא למנוע פגיעה בלא מעשנים. כל סטודנט ואיש סגל שלנו רשאי כמובן לעשן כרצונו, כל עוד הוא אינו פוגע באלה שלא מעשנים. כל הפעולות והאכיפה שנעשית בהקשר זה היא על פי החוק. חשוב להדגיש שהחוק הוא זה שקובע את גובה הקנס ויותר מכך – מי שאוכף את הנושא הם פקחי עיריית חיפה, ובשום אופן לא גורמים מהאוניברסיטה. כמו כן, כספי הקנסות הולכים לעיריית חיפה ובשום אופן לא לאוניברסיטה.
המקומות שבהם מותר ואסור לעשן נקבעו לאחר סיור עם הפיקוח העירוני ואנשי הייעוץ המשפטי של העירייה. על פי החוק, אסור לעשן עד למרחק של עשרה מטרים מבניינים וכמובן שמקומות אותם ציינת כמו "האקווריום" בבבניין רבין נחשבים חלק מהבניין, מכיוון שהעשן עולה לקומות ולמשרדים שלמעלה. וללא קשר, גם לאנשים שאינם מעשנים מגיע לצאת ולשאוף אוויר צח. כאמור, לאוניברסיטה אין רצון לפגוע במי שרוצה לעשן – אלא רק לאפשר מרחב נקי מעשן ללא מעשנים – ולכן מתבצע כעת פרויקט לסימון בולט יותר של המקומות שבהם מותר ואסור לעשן.