קבוצות זיכרונות הילדות כובשות את הרשת החברתית. שיר פוגל מדווחת ונזכרת
לפני כחודש שמעתי לראשונה על קבוצת "זיכרונות ילדות". בהתחלה חשבתי שזו עוד תופעה חולפת, אך עד מהרה גיליתי שישנן כ-80 קבוצות "זיכרונות ילדות" ברחבי הארץ, וכך נסחפתי גם אני לטרנד כשהצטרפתי לקבוצת "זיכרונות ילדות חיפאים". דפדפתי בעמוד וראיתי שלל צילומים מהעבר שהציפו בי זיכרונות נעימים מהילדות. לדוגמה, ראיתי ב"זיכרונות ילדות חיפאים" צילום של מסעדת הפיצה "פופולו", שפעלה במשך שנים בצמוד לתחנת הדלק בכניסה לשכונת רוממה. העברתי ב"פופולו" זמן רב בילדותי, כיוון שאחי עבד שם וכך נזכרתי שיום אחד כאשר הגעתי לשם עם המשפחה, אחי היה במשמרת ופינק אותנו בארבע מגשי פיצות טעימות ומלאות בתוספות, שלא הצלחנו לסיים. בגלל שלא סיימנו את הפיצה, אמי הפולניה אמרה "בואו נארוז את הפיצות וניקח הביתה" ונזכרתי שאחי ממש התבייש, ואמר בצחוק שאנחנו עושים לו בושות. המנהל מצדו אמר לנו לקחת את הפיצות בשמחה כי הרי "אימא פולניה לעולם לא תוותר על הפירור האחרון".
יש מי שמנצל את הפריחה של קבוצות זיכרונות הילדות החדשות בכדי לחדש קשרים ישנים: כך למשל ויקי לייבוביץ, מורה לאנגלית המתגוררת בכרמל הצרפתי, הצטרפה גם היא לקבוצת "זיכרונות ילדות" ומצאה שם את מאשה דריומוב חברה מהאולפן ללימוד עברית, שבו למדו שתיהן לפני כ-30 שנה, זמן קצר לאחר ששתיהן עלו ארצה. מספרת לייבוביץ: "כאשר דפדפתי בדף הקבוצה, הופיעה תמונה של האולפן בו למדתי. נכנסתי לצילום כדי להבין מדוע ומתי פורסמה, וראיתי מישהי שהגיבה על התמונה בצורה כזו שהעידה על כך שהיא מכירה מקרוב את האולפן בו למדתי. עניין אותי לדעת מי היא, והסתבר שהיא היתה בין החברות הראשונות שהיו לי בארץ, אך עם הזמן, הקשר התנתק. אני לא האמנתי שמתישהו אשוחח או אראה שוב מישהו מהתקופה שבה למדתי באולפן, כי עברו מאז 30 שנים, וכל אחד נמצא בעיסוקים ובחיים האישיים שלו". כיום, לייבוביץ שוב נמצאת בקשר עם מאשה. "נזכרנו בימים בהם למדנו ביחד באולפן", היא מספרת, "ודיברנו על ההתמודדות הקשה עם החיים בארץ זרה. החברות בקבוצה גרמה לי להבין שכל דבר מהעבר יכול לצוץ בכל רגע שאנחנו הכי לא מצפים לו". מיכל ס. תושבת שכונת רמת חן, העוסקת לפרנסתה בשיווק, מנהלת קבוצת את "זיכרונות ילדות חיפאים". מיכל מספרת כי ממוצע הגילאים בקבוצה הוא בסביבות ה-30. "מדובר בפלטפורמה מאוד נוחה שמאפשרת שיתוף בין הרבה גורמים שביום יום לא היו נפגשים או מתקשרים", היא מספרת, "אנשים מקבוצות דמוגרפיה וגאוגרפיה שונות לחלוטין אשר יש להם משהו במשותף מהעבר – אירועים, או מקומות שנכחנו בהם – וזו הזדמנות להיזכר בדברים שנעים להציף מידי פעם".
טרנד זיכרונות הילדות בפייסבוק הפך לכל כך פופולארי עד שהוא זכה לכבוד הישראלי האולטימטיבי בדמות מערכון משעשע במיוחד "ארץ נהדרת" הלועג לאובססיית הנוסטלגיה ולצורך האובססיבי של חלקנו להיאחז בזיכרונות הילדות, הנראים לכל אחד מאתנו ייחודיים, בעוד שלמעשה יש בהם משהו גנרי, וכמעט צפוי. מה אם כן הוליד את גל הנוסטלגיה הנוכחי? כמובן שלעצם קיומה של פייסבוק יש חלק גדול בהפצת הטרנד. לרשתות חברתיות משתלם וכדאי להעצים את העיסוק בנוסטלגיה. הקביעה הידועה אודות שירותים מקוונים, ובכללם כמובן פייסבוק, גורסת כי "אם זה לא עולה כסף – אתה המוצר". וכך, ההעלאה הבלתי פוסקת של חומרים מן העבר מספקת לפייסבוק מידע יקר ערך, שבו היא יכולה לסחור ולהשתמש בו בכדי למקד את הפרסום המנותב לפיד שלנו. מעבר לכך, האופן שבו פייסבוק מקדמת קבוצות נוסטלגיה ומפנה את תשומת ליבנו אליהן גורמת לנו להקדיש עוד ועוד שעות לרשת החברתית, ולפרסומות שהיא מקדמת. ובקיצור: הנוסטלגיה משתלמת (לפחות לפייסבוק).