דעות קדומות, סטיגמות ואפליה טרם עברו מן העולם, כפי שהיטיב לנסח חנן בן-ארי בשירו "ויקיפדיה". עבור כמה סטודנטים באוניברסיטת חיפה, המסר שלו רלוונטי במיוחד

נועה גיא

כמו שאמר פעם העיתונאי האמריקאי האגדי אדוארד מורו, "אנשים רבים מאוד חושבים שהם חושבים, כאשר הלכה למעשה הם רק מארגנים מחדש את הדעות הקדומות שלהם". המחאה כנגד צרות המחשבה של הזולת, שהביע מורו לפני למעלה מחצי מאה, נכונה גם היום. "היה מרצה בכיר בחוג שאמר כל הזמן 'כושים כושים כושים'", אומרת פסיקה פרדה, סטודנטית בחוג לתקשורת ממוצא אתיופי, "ופשוט הרגשתי שאני נפגעת, וכמובן שיותר משאר הסטודנטים. אתה מרצה, ואתה מרצה בכיר באקדמיה, אל"ף-בי"ת זה להבין ולדעת שיש מילים שכבר הפסקנו להשתמש בהן. כשמדובר בשואה, מגוננים ושומרים על הפה, אבל כשזה קשור לגזענות, ולא חשוב כלפי מי, לא שמים על זה. לצערי  אני נתקלת בזה הרבה".

סיפורה של פרדה אינו בלתי-שכיח, גם בישראל של 2017. לפני כמה חודשים הוציאו חנן בן-ארי וקרן פלס את השיר "ויקיפדיה", שגם בו מובעת מחאה נגד סטיגמות, סטריאוטיפים ודעות קדומות. מצוינות בו שלל אוכלוסיות "שוליים" מלבד העדה האתיופית (ש"רצים ושרים עם רייכל"), כמו רוסים, דתיים, מזרחים ועוד, בצירוף הסטיגמות המוכרות לנו כל-כך. "כל אדם הוא אור אינסוף שסך-הכל לבוש בגוף," שר בן-ארי, מבקש שנשבור את ההגדרות ואת הסטיגמות. "אל תכלאוני בשום כלוב," הוא ממשיך, ומקווה שנפסיק להכליל אנשים, ושפשוט ניתן לכל אחד להיות מי שהוא.

"אני מדריך טיולים", מספר מתן קריספל, סטודנט בחוג ללימודי ארץ ישראל, "וכמה פעמים היו לי סדנאות שהעברתי לחילונים, וזה שאני עם כיפה הרתיע מאוד את המורים. היו פעמים שממש עשו לי הכנה, ביקשו שאני לא אחזיר אותם בתשובה, שלא אדבר על אלוקים. בדיוק כמו השיר ["ויקיפדיה"], חושבים שאתה נציג של אלוקים, ואז ברור שאתה בנאדם שמקיים כל מצווה ושהמטרה שלך בחיים זה להחזיר אנשים אחרים בתשובה, וברור שאתה מתייחס להומואים בצורה מסוימת ומתייחס לנשים בצורה מסוימת כי ככה 'חושבים הדתיים'".

לעומת פרדה וקריספל,  דוד שנאן, סטודנט בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, טוען כי מעולם לא חווה שום אפליה: "לא כי אני מזרחי, ולא כי אני מהפריפריה," הוא אומר. "אף פעם לא הרגשתי שונה. אולי זה גם תלוי בי, שאני בכלל לא מתעסק בדברים האלה. אני ממש לא מרגיש צורך להוכיח משהו למישהו".

"אני דווקא כן רוצה להוכיח לאנשים," מספר קריספל. "יש סדנאות בהדרכת טיולים שדווקא השתמשתי בעניין של הכיפה. באתי בלעדיה בהתחלה, ואז אחרי כמה זמן שמתי אותה, אחרי שכבר הכירו אותי. הם היו מאוד מופתעים שאני דתי, הרי יצרתי רושם של בנאדם מאוד כללי וליברל. אלה דברים שאני החלטתי להשתמש בהם כדי לשבור סטיגמות, כי ברגע שאני מציג דעה שהיא ליברלית יותר, ושאני מכיל, ואז אני שם כיפה ופתאום אומרים 'רגע, יכול להיות שאתה גם דתי וגם מכיל'. הם קולטים שהדברים הם לא בדיוק שחור לבן ויכולים להיות אנשים דתיים שבכל זאת מכבדים נשים".

"'ויקיפדיה' זה שיר מדהים מבחינת המסר שהוא מנסה להעביר", אומרת פרדה. "זה שיר שנותן תקווה כי בשנים אחרונות גדלה המודעות כלפי קבוצות שהן לא נוחות לאזרחים פה במדינה. השיר מתעמת עם כל הדברים האלה, עם כל הסטיגמות שאנחנו מדביקים לכל אדם כזה ואחר. אנחנו שוכחים שאנחנו מדברים על האנושות – לא משנה מה המוצא, מה הצבע, מה השפה. אמן שאנשים ייקחו מהשיר הזה באמת את המסר". לעומתה, שנאן טוען: "מספיק. כל העניין הזה של מזרחי אשכנזי כל-כך מיושן וצריך כבר לעבור מהעולם. עוד מעט 70 שנה מהקמת המדינה. כולנו ישראלים, זה מה שחשוב, וזה גם מה שאלמד את הילדים שלי". "כל אדם הוא מורכב וגם ההשקפה שלו מורכבת", מוסיף קריספל. "על פניו ברור מיהו כל אדם על פי מראהו החיצוני, אבל אי אפשר באמת לדעת בכלל מה דעתו על כל מיני דברים. יש אנשים שהדת היא מאוד פנימית אצלם, והם לא באים לייצג. אבל אין מה לעשות, אם ירצו ואם לא, הם כן מייצגים משהו כשיש להם כיפה, וכן מצפים מהם למשהו".

"גם ממני מצפים, או בעצם לא מצפים במקרה שלי". מסכמת פרדה. "כל היחס באקדמיה הוא נורא אובר מחבק ומלטף כי 'עלית לארץ ויש קשיי התאקלמות וקשיי שפה'. זה מה שאני באופן אישי מרגישה, שנורא מנסים להיות נחמדים אליי כי 'באתי מאוכלוסיה מוחלשת וצריך להרים אותי'. אף אחד לא מדבר איתי, לא שואל. מניחים, בגלל שאני אתיופית. זה כן נותן הזדמנויות, אבל באותה מידה אני מרגישה שמרחמים עליי ואני לא מתחברת ולא אוהבת את זה".