ברלין של הימים שאחרי הפיגוע בשוק חג המולד היא עיר הסובלת מפיצול אישיות: אווירה שמחה ותוססת מצד אחד, כוחות משטרה בכל פינה מצד שני • רשמים מביקור של היום שאחרי

רונלי רוזנפלד

נחתתי בברלין ב-21 בדצמבר. בדיוק יומיים קודם לכן, מחבל של דאעש דרס למוות 12 איש ופצע 48 במשאית שאיתה סטה אל תוך שוק חג המולד בכיכר ברייטשייד. קשה היה להתעלם מהסמליות של המקום: הכיכר הזו שוכנת למרגלות כנסייה שהופגזה במהלך מלחמת העולם השנייה, ואף שחלקים ממנה נהרסו כליל, היא לא עברה שיפוץ ונותרה במצבה מאז, כאות קלון למלחמה ולאלימות.

אבל הלך הרוח בשדרה הפגועה לא הסגיר כלל את מה שקרה בה רק לפני 48 שעות. ברלין של שיא חגיגות הכריסטמס נותרה צבעונית, שמחה ותוססת. דוכנים פרושים על חלק נרחב משדרת קו'דאם, ומוכרים בהם מגוון רחב של מוצרים: עבודות יד, מזכרות, מאכלים עתירי פחמימות ושוקולד בקומבינציות שנראות בלתי אפשריות. מוזיקה עליזה נשמעת מהדוכנים, והאורות וקישוטי החג מעטרים כל פינה. ובאותן פינות, מקומיים וזרים אוכלים נקניקיות בלחמניה, שותים "גלו-ווין" (היין החם המסורתי) ומצחקקים בקולי קולות. קשה להאמין שאסון כה טרי פקד את העיר.

"יומיים אחרי הפיגוע הכול היה סגור", מספרת ירדן לוין (25) מקרית מוצקין, שטסה לברלין לטיול ושהתה בקו'דאם בימים שלאחר הפיגוע. "הרחוב היה מת לחלוטין, כל דוכני השוק לא נפתחו, היה שקט ואווירה כללית של עצב. אבל ביום השלישי לאחר הפיגוע הכול חזר לשגרה, הרחוב קם לתחייה וכל החגיגות התחדשו".

ואכן, משיחות עם תיירים בעיר נראה שהם מסרבים לאפשר לאירוע הטרגי להעכיר את מצב הרוח. "איזו אווירה מקסימה יש פה", אומרת בהתלהבות מרינה פורטנוי (57), גם היא מקרית מוצקין, שטסה לברלין לרגל החג. "כל שווקי חג המולד האלה, הצבעוניות, השמחה, האוכל המגוון – זה כיף גדול. התחושה הזאת של החגיגיות סובבת אותי מכל עבר ומציפה אותי באושר".

את אמיר יצחקוב לוין (40), תושב ברלין זה כעשור, הפיגוע פגש בעת סיור שווקי חג שהעביר לקבוצת ישראלים במסגרת חברת הסיורים המאורגנים שבבעלותו. "כשהגענו לשוק השני קיבלתי טלפון מהבן שלי שסיפר לי שהתרחש פיגוע בשוק של קודאם", הוא נזכר. "במקביל חברי הקבוצה התחילו לקבל הודעות דואגות מהארץ. הגרמנים אמנם היו בהלם, אבל הם התארגנו מהר מאוד. בשוק השלישי שאליו הגענו כבר היתה אבטחה ובדיקת תיקים קפדנית". יצחקוב לוין החליט להפסיק את סיורי השווקים בעקבות הפיגוע, אך סיורים אחרים שלו התקיימו כסדרם. לדבריו, גם הגרמנים ניסו לחזור מהר לשגרה: "יש לי חבר ישראלי שמחזיק דוכן בשוק, והוא סיפר שמארגני השווקים חייבו את כולם להמשיך לחייך, לצחוק ולשדר עסקים כרגיל. גם באחד השווקים שאליהם נכנסנו בסיור המארגנת עלתה לבמה והכריזה שחשוב שאנשים כאלה לא יהרסו לנו את החג".

"לגרמנים זה עניין חדש לחלוטין"

אך למרות הניסיון לשדר אווירה של עסקים כרגיל, פה ושם מבצבצות גם עדויות למה שקרה. פינות הנצחה רבות עם נרות אדומים-לבנים מפוזרות לאורך השדרה, ובהן פרחים, שלטים וחפצים שהשאירו עוברי אורח. גם דגלי ישראל הוצבו במקום לזכרה של דליה אליקים ז"ל מהרצליה, שנרצחה בפיגוע. שלטים שעליהם נכתב "WHY?!" ניצבים לצד שלטים שבהם נכתב "The light is stronger than the dark" ומשקפים את תמהיל הכאב והשמחה שהעיר ספוגה בו כעת. אי אפשר להחמיץ גם את אמצעי הביטחון המתוגברים: מסביב לדוכנים הוצבו בטונדות גדולות שמטרתן למנוע כניסה של כלי רכב, כפי שעשה המפגע. כוחות משטרה רבים מסתובבים בעיר בכל שעות היום. "הייתה נראות גדולה מאוד של משטרות בעיר, מה שמשרה תחושה של ביטחון", אומר אמיר יצחקוב לוין. "לגרמנים כל העניין של הפיגועים הוא חדש לחלוטין. אנחנו כישראלים באיזשהו מקום רגילים למציאות הזו, אבל הגרמנים לא מכירים את זה, הם רואים את זה בחדשות בדרך כלל. ופתאום זה קורה בעיר הבירה במקום כל כך אסטרטגי".

גם חלק מהתיירים מודים לעתים שהם לא יכולים להתעלם מהמצב. "אני לא אשקר, אני מתה מפחד", אומרת מרינה פורטנוי. "אני משתדלת להימנע ממקומות שיש בהם התקהלות, ולצד ההתמסרות לשמחה ולחגיגה, אני תמיד נשארת דרוכה ומסתכלת סביבי בתשומת לב רבה". ירדן לוין לעומתה לא נותנת לפיגוע להשפיע עליה: "בישראל יש פיגועים בתדירות הרבה יותר גבוהה . זה לא אומר שאנחנו מסתגרים בבתים, נכון? זאת בדיוק הנקמה בכל המפגעים שמנסים להפיץ פחד וייאוש – אנחנו לא מפחדים, ואנחנו נמשיך לחגוג ולשמוח למרות הכול".