אם תמיד חלמתם ללמוד בארץ אחרת אבל אין מספיק כסף בבנק, ייתכן שתוכנית חילופי הסטודנטים שמציעה האוניברסיטה היא הפתרון • ארבעה סטודנטים שעברו את החוויה מספרים על הפחדים שלפני, החברים החדשים שרכשו והרגעים שלא ישכחו

שחף אמיר ודוד שנאן

אוניברסיטאות רבות בעולם, ובהן גם בישראל, מפעילות תוכניות חילופי סטודנטים המאפשרים לסטודנטים ללמוד במשך סמסטר או שנה אקדמית באוניברסיטה בחו"ל. באוניברסיטת חיפה, סטודנטים עם ציון ממוצע של 80 ומעלה שסיימו את חובות האנגלית רשאים להגיש מועמדות לתוכנית ולהתחיל תהליך הכולל גם ראיון אישי באנגלית. לתוכנית אין השפעה על שכר הלימוד, שכן הסטודנטים ממשיכים לשלם את שכר הלימוד הרגיל לאוניברסיטת האם, והתוכנית גם מציעה מלגות מחיה וקיום הנעות בדרך כלל בין 3,000 ל-7,000 דולר. חלק מהתוכניות גם מציעות למתארחים מימון חודשי מלא ואת כיסוי הוצאות הטיסה.

כדי לקבל פרופיל מדויק ובגובה העיניים של התוכניות, פנינו לארבעה סטודנטים שונים – שניים מאוניברסיטת חיפה, אחת מהטכניון ואחד מהאוניברסיטה העברית – שעשו את הקפיצה הגדולה ונחתו בגרמניה, ביפן, בסין ובהונגריה. שמענו מהם על איך הם הגיעו לתוכנית, מה הפיקו ממנה, עם אילו קשיים הם היו צריכים להתמודד, ואילו חוויות הם לא ישכחו לעולם. אם הסיפורים שלהם נשמעים כמו משהו שתרצו להתנסות בו בעצמכם, תוכלו לקבל פרטים נוספים בנוגע לתהליך ההרשמה לתוכנית באתר האוניברסיטה.

 

ליאן נג'מי

בוגרת תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת חיפה

לאן: אוניברסיטת ג'ייקובס, ברמן, גרמניה

כמה זמן: סמסטר אחד (ארבעה חודשים)

מגורים: מעונות בתוך האוניברסיטה

שפת לימוד: אנגלית

נקודות זכות: 24 ("אוניברסיטת האם שלי דרשה רק 12")

 

 

הגעתי לתוכנית בזכות: "סרטים אמריקאיים שבהם ראיתי את הסטודנטים מתחלפים. כבר אז ידעתי שכשאהיה סטודנטית אעבור את התהליך".

למה דווקא שם: "כל החיים הרגשתי קשר רגשי לגרמניה. אני אוהדת שרופה של באיירן מינכן. ביקרתי בגרמניה כשהייתי בת 14 ופשוט התאהבתי במקום, כך שרציתי לקבל חוויה משמעותית ועמוקה יותר של החיים הגרמניים. אוניברסיטת ג'ייקובס היא אוניברסיטה בינלאומית עם 1,300 סטודנטים מ-114 מדינות שונות, והפורמט הזה מתאים למי שאני ומאוד סיקרן אותי".

חשש גדול לפני הנסיעה: "אני סובלת ממחלה במערכת העצבים ומשותקת מהברך למטה. המשפחה שלי שאלה איך אתמודד עם התקף ואיך אסתדר עם בתי החולים אם אזדקק לטיפול".

הדבר שהכי ציפיתי לו: "להיות סטודנטית, פשוטו כמשמעו. סיימתי את התואר בשנתיים, מה שאומר שהייתי באוניברסיטה ימים שלמים ואת סופי השבוע העברתי בלהכין עבודות, ככה שאף פעם לא הרגשתי חוויה סטודנטיאלית בפן החברתי. ציפיתי שחילופי הסטודנטים ימלא לי את החלק הזה".

חוויה שלא אשכח: "כתוצאה מהאופי המיוחד של האוניברסיטה, הכרתי חברים מכל העולם: מדרום קוריאה, מסין, מסינגפור, ממלזיה, מנפאל, מהודו, מפקיסטן. כערבייה ישראלית, לפגוש אנשים מפקיסטן שעל הדרכון שלהם כתוב שאסור לטוס לישראל, זאת חוויה מטורפת. נחשפתי לרב-תרבותיות עצומה, שמעתי שפות שונות, ראיתי את צורות הלבוש המסורתיות, את התרבויות של מדינות אפריקה. הייתי בגרמניה אבל הרגשתי שהייתי בכל פינה בעולם".

ממה הופתעתי לרעה: "הסטיגמה של 'ישראל המכוערת' אפילו באוניברסיטה בינלאומית. היו סטודנטים פלסטינים מרמאללה ומבית לחם וגם סטודנטים מדרום אמריקה שלא רצו להתקרב לאנשים מישראל. אנחנו נמצאים באוניברסיטה בינלאומית ששמה דגש עצום על הכלה וסובלנות, והם היו בשלהם".

ממה הופתעתי לטובה: "דבר ראשון, מהיחס של הסטודנטים ממדינות ערב. החבר'ה מערב הסעודית או ממדינות שבחיים לא הייתה לי אפשרות להיחשף אליהן לא נרתעו מהיותי ישראלית. דבר שני, הנגישות של המרצים. הייתי יושבת לארוחת צהריים חופשי עם המרצים, בגלל שזה קמפוס מאוד קטן נוצרה קרבה אישית אליהם".

קושי עיקרי: "הגיל של הסטודנטים. רוב הסטודנטים בישראל הם אחרי צבא ודי יודעים מה הם רוצים מעצמם. שם הייתי עם סטודנטים שרק סיימו תיכון. בשיחות איתם הרגשתי ילדותיות, הם היו עדיין בהווי הזה של תיכון ופריצת גבולות, דברים שעברתי כבר והקשו עליי".

טיפ לסיום: "אם מדובר במדינה שאינה דוברת אנגלית, תלמדו את השפה. תוכלו לחוות את המדינה בצורה שונה, תכירו טוב יותר את התרבות המקומית, האינטראקציה עם המקומיים תהיה אותנטית יותר, וכמובן לא תלכו לאיבוד ברכבת".

 —————————————————————————————————————-

בן שפיץ

בוגר תואר ראשון בתקשורת ולימודי אסיה באוניברסיטת חיפה

לאן: אוניברסיטת וואסדה, טוקיו, יפן

כמה זמן: סמסטר אחד (חצי שנה)

מגורים: מעונות של האוניברסיטה

שפת לימוד: "יפנית. אני לומד במסגרת התואר".

נקודות זכות:: 4 ("לפי החישוב היפני צברתי 13 נקודות, אבל בגלל שזה קורסי שפה הכירו לי רק בארבע. זה גרם לי לדחות את סיום התואר בשנה, אבל מה שהרווחתי מהחילופים לחלוטין שווה את זה").

הגעתי לתוכנית בזכות: "סוג התואר שלי. בחוג ללימודי אסיה אני לומד יפנית והוצעה לנו תוכנית מובנית לחילופי סטודנטים ליפן. זה נשמע לי ממש מגניב ומעניין".

למה דווקא שם: "טוקיו זה טוקיו. זאת הבירה, ומבחינתי אם אני חווה תקופה ביפן, אז רק בלב לבה של המדינה שתספק לי את החוויה היפנית האידיאלית".

חשש גדול לפני הנסיעה: "איך אסתדר מבחינת הרצאות ולימודים בשפה שאני לא מכיר ברמת שפת אם. בהתחלה היה קשה, הייתי קצת בשוק".

הדבר שהכי ציפיתי לו: "לשפר את השפה וללמוד על התרבות היפנית מיד ראשונה".

חוויה שלא אשכח: "כשהגעתי לאוניברסיטה, הצטרפתי למועדון חברתי שמשלב סטודנטים זרים עם סטודנטים מקומיים ועוסק בחילופי תרבויות. הייתי צריך להרצות לסטודנטים היפנים על ישראל, כמובן ביפנית. לימדתי אותם קרב מגע, על הערים הישראליות, על האוכל שלנו ועל המצאות ישראליות. הייתי צריך להסביר בשפה זרה על ישראל לאנשים שאין להם מושג בכלל על המדינה שלנו".

ממה הופתעתי לרעה: "השפה היפנית של סטודנטים זרים הייתה ברמה הרבה יותר גבוהה משל הישראלים, למרות שאנחנו בפועל למדנו יותר זמן מהם קודם לכן".

ממה הופתעתי לטובה: "מהסדר והארגון של כל התוכנית. היה יום עיון מקיף מאוד לפני שהגענו ודאגו שנדע את הפרטים המדויקים, כולל מתי מתחילים, מתי מסיימים ואיפה".

קושי עיקרי: "שילמתי הרבה כסף למעונות ובפועל הרגשתי שאני גר בקופסת נעליים. הרגיש לי ממש כמו בצבא. היה כיור משותף, מקלחת משותפת, והחדר שלי, עד כמה שאפשר לקרוא לו חדר, היה פשוט ריק. זה קשה, אבל זה גם מגבש. יש לי חברים משם עד היום".

טיפ לסיום: "תגיעו עם ראש פתוח וללא דעות קדומות. תזרמו עם הרגע, רק אז תוכלו ליהנות מהחוויה הזאת שנקראת לימודים בחו"ל".

 —————————————————————————————————————- 

דביר אביעם

סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים

לאן: אוניברסיטת ג'יאו טונג שנגחאי, שנגחאי, סין

כמה זמן: סמסטר אחד (ארבעה חודשים)

מגורים: "דירת שותפים. מאוד רציתי מעונות, אבל כתוצאה מפיצוץ האוכלוסין בסין, הם נגמרו בתוך דקות מרגע ההרשמה".

שפת לימוד: אנגלית.

נקודות זכות: 15

הגעתי לתוכנית בזכות: "ידעתי שיש תוכנית טובה של חילופי סטודנטים באוניברסיטה העברית".

למה דווקא שם: " בכנס על חילופי הסטודנטים, רכז התוכנית באוניברסיטה אמר שמומלץ לשקול דווקא לימודים במדינות המזרח הרחוק עם שוני מתרבות המערב. סין מרתקת אותי. היא נהיית מעצמה ענקית, וגם די הדליק אותי ללכת למקום שלא היו שם הרבה לפניי".

חשש גדול לפני הנסיעה: "הסינים לא תמיד מדברים אנגלית, ואז אם אתה הולך לאיבוד זה יכול להיות מלחיץ. ברגע שמצאתי דירה והבנתי איך עובדת התחבורה הציבורית, הפחד חלף".

הדבר שהכי ציפיתי לו: "להרחיב את עולם הידע הקיים שלי לתרבויות שונות ולאורח חיים שונה שלא ממש הכרתי לפני".

חוויה שלא אשכח: "להסתכל על כיכר טיאן-אן-מן בבייג'ינג, הכיכר הכי גדולה בעולם, ולראות עשרות אלפי אנשים לצדי עם בניינים ומונומנטים ענקיים בסדר גודל שעדיין לא ראיתי. עד אותו הרגע לא הרגשתי עד כמה העולם הוא מקום עצום".

ממה הופתעתי לרעה: "הבנקים פועלים על מערכות הפעלה מאוד ישנות, שנתקעות כל הזמן וגם קורסות. להוציא כסף מכספומט זאת ממש לא פעולה פשוטה כמו שהיא נשמעת".

ממה הופתעתי לטובה: "מכמה שכולנו דומים. גם כשהייתי במקומות נידחים בלי אף אחד שמדבר אנגלית ותקשרנו עם הידיים, תמיד הצלחתי למצוא שפה משותפת, לצחוק וליהנות. על אף השוני התרבותי, תמיד אפשר להתחבר על בסיס האנושיות".

קושי עיקרי: "האינטרנט בסין חסום. סקייפ, גוגל ופייסבוק לא פועלים אלא אם כן משתמשים בפרצות, וגם אז הם ממש איטיים. מעבר לכך קשיי השפה, כי לא כל המקומיים דוברי אנגלית. בנוסף האוכל הסיני שונה לגמרי ממה שאנחנו מכנים 'אוכל סיני' בישראל".

טיפ לסיום: "תבחרו מדינה בחוכמה ולא להסתנוור מהזוהר של השמות המפורסמים בארצות הברית. לנסות לטייל הרבה ולחוות יותר מאשר הלימודים, וכמובן להיות מוכנים לשינויי תוכניות כי החיים בחו"ל רוויים בהפתעות".

 —————————————————————————————————————- 

אליסה קומלבה

סטודנטית להנדסה ביו-רפואית בטכניון

לאן: אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה (BME), בודפשט, הונגריה

כמה זמן: סמסטר (חמישה חודשים)

מגורים: "דירה ששכרתי יחד עם שותפה שהכרתי באירועי הפתיחה של הלימודים".

שפת לימוד: אנגלית

נקודות זכות: 10

הגעתי לתוכנית בזכות: "נשמע לי ממש מגניב לעשות חלק מהתואר בחו"ל. דווקא הפן החברתי והחשיפה לרב תרבותיות זה מה שכל כך הבעיר את הרצון שלי".

למה דווקא שם: "רציתי מדינה באירופה כי שם לא צריך לעבור מבחן אנגלית כקבלה והיא יחסית זולה וקרובה. הסינון הנוסף היה לפי אוניברסיטה אירופאית שפשוט מציעה תכנית לימודים דומה ככל הניתן לשלי. העדיפות הראשונה שלי הייתה גרמניה והשנייה הייתה הונגריה, ובדיעבד אני שמחה שהטכניון שיבץ אותי בהונגריה. פשוט רציתי לטוס, ואמרתי שלאן שיקבלו אותי אהיה מרוצה".

חשש גדול לפני הנסיעה: "לגור לבד במקום שאין לי שום מכר בו. פחדתי ללכת לאיבוד, ובכלל לאבד את הציוד שלי. לפני הטיסה ממש תיארתי לעצמי בראש סיטואציה שאני באמצע עיר זרה ולא מכירה אף אחד, בלי כסף ושחפציי נגנבו".

הדבר שהכי ציפיתי לו: "להרגיש איך זה לחיות בעיר גדולה ומרכזית כמו בודפשט. זאת חוויה שונה מלטייל, כי ממש השתקעתי שם כמקומית".

חוויה שלא אשכח: "טיילתי בכל אירופה. הודות לקרבה בין המדינות הצלחתי לבקר באוסטריה, בסלובניה, באיטליה, בבלגיה, בצ'כיה, בגרמניה וגם בהונגריה עצמה. גם מסיבות הסטודנטים היו נהדרות, כמעט כל יום היה בילוי ערב".

ממה הופתעתי לרעה: "מהרמה הלימודית של האוניברסיטה. אבל מבחינתי גולת הכותרת הייתה הפן החברתי, כך שזה לא באמת שינה".

ממה הופתעתי לטובה: "מהארגון. האירועים והמסיבות היו מאורגנים על הצד הטוב ביותר, ומדי שבוע גם הוצעו לנו טיולים בסופי השבוע לכל מיני אתרים באירופה. מה גם שתמיד היה עם מי לדבר, והושם דגש על כך שאף פעם לא יהיה משעמם".

קושי עיקרי: "המרחק מהמשפחה, מהחברים וכמובן מבן הזוג שלי. לא קל להיות במקום זר לחלוטין, במיוחד כאשר כל ההתלהבות של ההתחלה חולפת".

טיפ לסיום: "תשקיעו הרבה זמן וסבלנות בבירור על האוניברסיטאות והקורסים, וגם על המלגות שמקבלים. אני עשיתי פחות ממה שהייתי צריכה ולכן התקשיתי בפתרון מצבים מסוימים".