התבטאויותיו של הרב יגאל לוינשטיין על שירות נשים בצה"ל הכעיסו בעיקר את אותן צעירות דתיות שבחרו לשרת בצבא: בתפקידים משמעותיים, מתוך תחושת שליחות ולמרות התנגדות גם בתוך הקהילה • שני אנתין, ששירתה כפרמדיקית: "חיפשתי את הדרך הנכונה דווקא בצבא, כיוון שהפריעה לי האטימות הזו"

נועה גיא

"אם יש משהו שאישה יכולה לעשות, אין שום סיבה שמישהו ימנע זאת ממנה", אומרת שני לכר, קצינה דתייה במיל' בחטיבה לקשרי חוץ בצה"ל, וכיום מנהלת פרויקטים בחברת לוקהיד מרטין ישראל. לכר נשואה לתלמיד לשעבר במכינה הקדם-צבאית בישוב עלי – אותה מכינה שבראשה עומד הרב יגאל לוינשטיין, שדבריו החריפים על שירות נשים בצה"ל עוררו סערה ציבורית לאחרונה – והיא סבורה שיש להשיב לרב בקול נחרץ ותקיף. "אסור לנו כנשים, בלי קשר בכלל לדת או לאמונה, לשמוע לקולו של הרב ולפחד שלו", היא אומרת. "העולם שבו אנו חיות הוא פטריארכלי, ולא פעם נשים נאלצות לשבור עוד ועוד תקרות זכוכית כדי לקבל הכרה על פועלן ומקומן. מה שמקומם ועצוב הוא שיגאל לוינשטיין מורה. בנים איכותיים שומעים וצורכים את דבריו, ואני מקווה שהם יודעים להשתמש במסנן כמו שבעלי ידע כשהוא למד שם. חינוך דורות של בנים לאותו עולם פטריארכלי בו הגברים הם בחוץ והאישה תפקידה להיות בבית זה בגדר הליכה אחורה. אנחנו בתקופה שמעודדת נשים לפרוח ולכבוש איזה תפקידים שהן רוצות, בכל מסגרת שהיא".

"המסגרת הצבאית מאוד מקבלת"

הרב יגאל לוינשטיין, שהקים את המכינה הקדם-צבאית בעלי יחד עם הרב אלי סדן, ידוע בהתבטאויותיו הקשות ומעוררות המחלוקת שמעלות אותו לכותרות באופן שגרתי ממש. פעם היה זה "נאום הסוטים" על הקהילה הלהט"בית, ופעם דבריו על הנשים בצה"ל ובפרט הנשים הדתיות. לאחר התגובות החריפות על דבריו האחרונים, כולל הכרזתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן על רצונו לסגור את המכינה, התנצל לוינשטיין על הסגנון, אך לא על התוכן עצמו. מי שמוחות בתקיפות גם על הרעיונות שהביע לוינשטיין הן המטרה שאותה סימן בדבריו: בנות דתיות ששירתו בצה"ל. אחרי הרעש הציבורי, העלו צעירות רבות לפייסבוק תמונות שלהן עם שלטים כגון "הייתי בצבא ונשארתי דתיה" או "הייתי קרבית, נשארתי יהודייה דתייה ואפילו התחתנתי עם בן ישיבה!".

על פי חוק שירות ביטחון, נשים המצהירות על קיום אורח חיים דתי זכאיות לקבל פטור משירות צבאי. עם זאת, בשנים האחרונות מספר הצעירות הדתיות הבוחרות להתגייס לצה"ל הולך ועולה: בין 20 ל-25 אחוזים מבוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות, ואחוז היציאה לקצונה בקרב חייליות דתיות עומד על כעשרה אחוזים – שיעור גבוה מהממוצע הארצי. לכר סבורה כי הדבר מעיד גם על כך שהצבא התקדם ולמד להתמודד עם אוכלוסיות מגוונות. "זה שינוי מבורך ומדהים", היא אומרת. "המסגרת הצבאית מאוד מקבלת, יודעת להכיל בנים ובנות דתיים ומכבדת מנהגים דתיים ממגוון הדתות והזרמים". השינוי ביחס הצבא לגיוס צעירות דתיות בא לידי ביטוי גם במבנה הארגוני; כך מתאפשר היום למשל גיוס דרך האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, ונפתח מדור מיוחד העוסק בצעירות דתיות ביחידת מיטב, האחראית על הליכי המיון והשיבוץ בצה"ל.

עינב רוזנברג, סטודנטית שנה ג' בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, עברה לשרת במדור זה לקראת אמצע שירותה הצבאי. "זה מדור שמתמקד בכל תהליכי הגיוס של המלש"בית הדתייה, מהצו הראשון ועד ליום הגיוס עצמו", מסבירה רוזנברג. "המדור הוקם כדי להגדיל את מספר המתגייסות הדתיות לצבא על ידי שיבוצן בתפקידים רצויים ומתאימים לאורח חייהן. היינו דואגות לבנות דתיות לצו ראשון חוזר במקרים מיוחדים, מבחן עברית חוזר במקרה הצורך, ועוד הרבה דברים שבנות חילוניות ממש לא זוכות להם. היינו נלחמות על כל אחת שתתגייס לתפקיד המתאים לה. ככה לאט לאט גרף המתגייסות התחיל לעלות. הפכנו עולמות בשבילן".

"חשבתי שככה אוכל לתרום למדינה בצורה הטובה ביותר"

השינויים שעבר צה"ל בשנים האחרונות הובילו גם לשיתוף פעולה עם תוכנית "אלומה – משרתות באמונה", המיועדת לסייע לצעירות דתיות לפני ובמהלך השירות. שרון בריק-דשן, מנהלת התוכנית, סבורה שהחשיבות העיקרית בשירות צעירות דתיות היא חברתית: "כמו שהרבה מהמגזר הערבי בוחרים ללמוד באוניברסיטאות בהן השפה המדוברת היא עברית, כי הם רוצים להיכנס למקצועות החברה הישראלית ולא להישאר בצד, כך גם הנשים, ובפרט הנשים הדתיות, רוצות להרגיש חלק מהחברה", אומרת בריק-דשן. "אין מה לעשות, כדי להגיע לקדמת החברה יש לקחת את קבוצות החסר ולשלב אותן בתוכה".

בריק-דשן מאמינה שתפיסות כמו אלה של הרב לוינשטיין נובעות בעיקר מבורות בנוגע למצב. "ההתנגדות של בתי הספר וההתנגדות של הרב יגאל לוינשטיין נובעת מתוך פחד והרבה חוסר מודעות לגבי המציאות בשטח", היא אומרת. "רוב החיילות הדתיות שמשרתות בצה"ל נמצאות במקומות מאוד שונים מהמאפיינים של הלוחמה מבחינת האינטנסיביות של החברה המעורבת, מבחינת בנים-בנות. רוב החיילות הדתיות נמצאות בחיל חינוך, מודיעין, תקשוב ומקצועות הדרכה".

מדבריה של בריק-דשן ניתן להבין כי ההתנגדות לגיוס דתיות לא מגיעה רק מכיוונם של גברים. רוב בתי הספר הממלכתיים-דתיים אינם מעודדים גיוס בנות, ואין בהם ובאולפנות כל הסברה מרוכזת על נושא השירות הצבאי. מרבית הצעירות הבוחרות להתגייס עושות זאת ללא כל תמיכה או סיוע מבתי הספר שלהן, ולעתים גם מול התנגדות של ממש. גם "אלומה" נאלצת לקיים מפגשים עם צעירות דתיות מחוץ לכותלי בתי הספר, שהכניסה אליהם נמנעת מהעמותה בדרך כלל.

"מבחינת האולפנה שלי לא הייתה אופציה להתגייס לצבא", מספרת שני אנתין, ששירתה בצה"ל כפרמדיקית. "זה הניע אותי לחפש את הדרך הנכונה דווקא בצבא, כיוון שהפריעה לי האטימות הזו. לא בחרתי את התפקיד כי הוא קרבי, פשוט רציתי לתרום, לעזור, לתת, להציל. עשיתי שירות של שלוש שנים וזה היה הכי משמעותי בעולם. התגייסתי כי חשבתי שככה אוכל לתרום למדינה בצורה הטובה ביותר, מתוך אידיאל ציוני".

"השירות לא חייב להפוך למכשלה, אפשר להיבנות ממנו"

ומה באשר להשפעה של השירות בפועל על צעירות דתיות? גם כאן, נראה כי חששותיהם של לוינשטיין ודומיו לא מתואמים יותר מדי עם המציאות. לדברי בריק-דשן, לפני כשלוש שנים, אחרי עשר שנות עבודה משותפת עם צה"ל, ערכה "אלומה" סקר בקרב 300 בוגרות החינוך הדתי ששירתו בצבא. יותר מ-86% מהן אמרו שהשירות חיזק את הדתיות שלהן או השאיר אותה כמו שהיא. "השאלה אם בחורה תהיה דתייה או לא לא תלויה בשום צורה בשירות הצבאי", אומרת בריק-דשן. "מדובר במשהו הרבה יותר עמוק שהיא מביאה איתה". גם שני לכר לא חושבת שיש כל בעיה בשירות דתיות בצבא: "דת ובנות וצבא זה לא דברים שסותרים אחד את השני, הם יכולים להשתלב יפה וטוב ביחד", היא מסבירה.

לכר מוסיפה שלשירות של צעירות דתיות יש השלכות חיוביות גם לגבי הדימוי של האוכלוסייה הדתית בקרב חילונים. "הייתי הדתייה היחידה והייתי עם חבר'ה שלא ממש הכירו את הציבור הדתי", היא נזכרת בשירותה כחיילת וכקצינה בתפקידים שונים. "הם חשבו שזה רק מה שרואים בתקשורת – נוער גבעות, גוש קטיף, חרדים. מבחינתם זה הציבור הדתי. הם לא הכירו את הרשת הרחבה. כל פעם שנחשפתי לעוד אנשים והם נחשפו אליי, רק קיבלתי עוד ועוד תגובות חיוביות. הרגשתי תחושה של שליחות". לכר מאמינה שהתחושה הזו היא מה שהדיון הציבורי צריך להתמקד בו: "ברגע שיש תופעה כזו של מספר הולך וגדל של בנות איכותיות בצה"ל, שווה לרדת לרזולוציה של החיילות עצמן שבחרו לשרת, לראות את הסיפוק שלהן, את הערך המוסף שהן קיבלו והערך מוסף שהן הביאו איתן. השירות הצבאי מאתגר לכל חייל, ובעיקר לחיילת הדתייה. שאלת מיליון הדולר היא מה עושה האתגר הזה: הוא לא חייב להפוך למכשלה, אפשר להיבנות ולצמוח ממנו".