החברה הישראלית מציגה: מוסר כפול
אחד ממלא אצטדיונים, בעוד ערים שלמות מנדות את השני. שני שמות, שתי פרשיות, ותהום ביניהן: מה הופך אדם אחד לאויב הציבור ואדם אחר לאהוב? המראה שהחברה הישראלית מציבה לעצמה לא כל כך מחמיאה | דעה
מאת: אליה איפרגן
הפדופיל והאנס המורשע איתי ליבוביץ' השתחרר מהכלא בחודש מרץ האחרון לאחר מאסר של 21 שנים בגין עבירות מין חמורות כלפי ילדות. אחת מהנשים שאנס הוציאה נגדו צו הרחקה שקובע כי לא יורשה לעבוד או לגור בעיר. בעיר פתח תקווה בוטל חוזה השכירות שלו בעקבות לחץ של תושבי העיר. בשתי הערים תושבים רבים התקוממו והביעו חשש ציבורי מכך שליבוביץ' יתגורר בשטחן.
אם 21 שנות מאסר לא מהוות עונש מספיק בעיני הציבור, הציבור צריך להפנות את הטענות שלו נגד מערכת המשפט, לא נגד אדם ששילם את חובו לפי החוק. ההפגנות והשנאה כלפיו פשוט לא הגיוניות. אם אנחנו לא מאמינים בשיקום, אולי כדאי לשנות את שיטת הענישה עצמה, במקום להעניש אנשים פעמיים – במאסר ובנידוי חברתי.
כל זה קורה שבאותה נשימה אנחנו מריעים לזמר אייל גולן שנחקר בעבר בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות. החקירה נסגרה ללא הגשת כתב אישום נגד גולן. רבים מחבקים אותו בחום, קונים כרטיסים להופעות שלו ומעלים אותו על נס. מדי שנה גולן פותח מופעים באצטדיון בלומפילד המאכלסים יותר מ-250,000 איש. כמו גולן, יש עוד מפורסמים רבים שעשו דברים אפילו יותר גרועים וחזרו לזרועות החברה בקלות, בלי שהודבקה להם תווית של פושעים. הפופולריות שלהם העניקה להם חסינות מוסרית, בזמן שאחרים ממשיכים לשלם את המחיר המוסרי גם אחרי ששילמו את חובם החוקי לחברה.
מתי אנחנו סומכים על מערכת המשפט? רק כשהיא מחליטה בהתאם לרגשות שלנו? הרי מי שמגן על היחס המחבק למפורסמים יטען ש"אייל גולן לא הורשע במשפט, ואילו ליבוביץ' כן, אז ההשוואה לא במקום". אבל זה בדיוק השיא של הצביעות: לדעתם, בית המשפט צודק כשהוא פוטר את הזמר המפורסם, אבל טועה לגמרי כשהוא משחרר אסיר רגיל אחרי שריצה את העונש שלו.
אין לי רחמים כלפי ליבוביץ' או כל עבריין מין אחר, ואני לא מצדיקה את מה שהוא עשה. הבעיה היא בסטנדרט הכפול: אם מחרימים אחד, צריך לנהוג ככה עם כולם, בלי קשר לכמה הם מפורסמים. אבל האמת המרה היא שלא צדק מעניין אותנו, אלא פופולריות. לא המעשים קובעים, אלא התדמית. זאת צביעות חברתית מטרידה. אנחנו מדברים בקול אחד, אבל פועלים בקול אחר. כשחברה מפעילה מוסר כפול, היא מאבדת את הזכות להיקרא חברה מוסרית.