שגרה אקדמית בצל מצב החירום – מוצדקת או מנותקת?

אוניברסיטת חיפה החזירה את הלימודים למתכונת מקוונת עם הצטרפותה של איראן למערכה. סטודנטים רבים תהו האם נכון להמשיך בלמידה מרחוק בתקופה כל כך מתוחה, או שעדיף לקחת הפסקה? בין הרצון להתקדם בלימודים ולשמור על שגרה, לבין הצורך בהתחשבות – קולות הסטודנטים והמרצים

מאת: ירדן כהן

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023 מתקיימים הלימודים בזום ובקמפוס לסירוגין, וכעת, עם התמשכות חוסר הוודאות, שוחחתי עם סטודנטים ומרצים מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, כדי להבין כיצד הם מתמודדים עם שגרת החירום האקדמית, מה דעתם על ההחלטות שהתקבלו והאם הם מצליחים להישאר מרוכזים במסך הזום כשברקע נשמעות אזעקות.

לינוי, סטודנטית שנה ג' לתקשורת, סבורה שההחלטה להמשיך בלימודים היתה נכונה. לדבריה, חשוב לאפשר לאנשים לסיים את התואר, גם אם הנסיבות מורכבות: "זה לא אידיאלי, אבל אי אפשר לעצור הכול. צריך שתהיה המשכיות". היא מעריכה את ההקלות שניתנו, כמו הקלטות השיעורים וביטול חובת נוכחות, אך מודה שהייתה שמחה שתהיה יותר ודאות בתוך חוסר הוודאות: "זה מצב לא ברור לכולם, אז אני מבינה את ההתנהלות, אבל לפעמים פשוט לא יודעים למה לצפות". לינוי מדגישה שאף על פי שהמציאות מלחיצה, שגרה חלקית עדיין עדיפה על עצירה מוחלטת.

מנגד, הדס, סטודנטית שנה ג' לתקשורת, מתארת את הקושי לשלב בין לימודים לבין מציאות מתוחה. "לא הגיוני שבזמן שאנחנו במצב הישרדותי נצטרך לדאוג גם מהעבודות והמבחנים שמפילים עלינו", היא אומרת. לדבריה, "ראוי להבין שיש עת למלחמה ועת ללמידה", והציפייה להמשיך כרגיל אינה תמיד ריאלית. היא משתפת שהתקשתה לשמור על שגרה, דחתה מטלות וויתרה על קריאה. היא מביעה תקווה ליותר רגישות: "היה נעים אם היו מצליחים לראות את האנושי שבנו, ולא רק לחשוב על הרמה היעילה של לעמוד ביעדים של התואר". בין הקשיים, היא מציינת מרצה שבלט לטובה בגישתו: "שלח מייל שלא נילחץ מהדד ליין של העבודות, נתן הארכות ואפילו פרסם את מספר הטלפון האישי שלו למי שצריך תמיכה. הלוואי והיו עוד כאלה".

פרופ' אלי אברהם, ראש החוג לתקשורת, מדגיש כי לדעתו, למרות הקשיים, המשך הלימודים היא הדרך הנכונה להתמודדות עם התקופה. "המטרה שלנו היא לאפשר לסטודנטים לסיים את השנה, גם בתנאים לא פשוטים. הזום הוא לא פתרון מושלם, אבל בנסיבות הקיימות זו האפשרות הריאלית ביותר", הוא מסביר. לדבריו, שמירה על מסגרת לימודית תורמת ליציבות נפשית: "כשיש לסטודנטים שיעור, קשר עם מרצה, שגרה – זה עוזר להחזיק אותם, מונע מהם להיסחף אל תוך חוסר ודאות וחרדות". עם זאת, הוא מודה שהלימודים מרחוק גובים מחיר: "אני לא אוהב את הזום – אתה מאבד את הדינמיקה, את ההומור, את החיות של הכיתה. הסטודנטים מתביישים יותר, פחות משתתפים וזה פשוט לא אותו הדבר". הוא מוסיף ומציין שהחוג עושה מאמצים משמעותיים כדי להקל: "ביטלנו את חובת הנוכחות, אנחנו מקליטים את כל השיעורים ומבינים שהמצב אינו רגיל".

בסיום דבריו, מבקש פרופ' אברהם להעביר מסר לסטודנטים: "אני מבין את העומס, התסכול, והפחד, אבל בואו נעשה יחד מאמץ אחרון כדי לסיים את הסמסטר. אחר כך נוכל להמשיך קדימה, גם לקראת סדנאות הקיץ שכוללות קורסים מרתקים עם אנשי מקצוע מצוינים. זו הזדמנות להישאר מחוברים, גם בתקופה כל כך לא פשוטה".

הקולות השונים משקפים את המורכבות של המצב: מצד אחד הרצון להמשיך, לשמור על מסגרת ולא לעצור את החיים, מצד שני תחושות של שחיקה, ניתוק וצורך בהפוגה אמיתית. ייתכן שאין תשובה אחת נכונה – אך השיח הזה חשוב, וממחיש את הצורך בהקשבה וגמישות מול סטודנטים שמנסים להחזיק גם בעט וגם בנשימה עמוקה.