פריקים, מכות ורוקנרול: מה הסיפור שלך, ליאור "ראסטה"?

כבר 21 שנים שליין מסיבות הרוק והמטאל "ZOO-B" פועל באזור חיפה והקריות. מי האיש שעומד מאחוריו, שהצליח ליצור קהילה שמקימה "קרקס" בכל סוף שבוע מחדש?

איתמר לוין | 18.08.24

השעה היא אחת עשרה בלילה בחניה של מועדון ה"גאלה" בקריות. צעירים רבים יושבים בחבורות, מדברים ושותים. מוזיקת מטאל אגרסיבית בוקעת מהרמקולים של אחת המכוניות. לפתע, מופיע בחור בחולצת כדורגל ורעמה של שיערות על הראש ומושך את תשומת הלב של כולם לתמונה קבוצתית, "לפני שתהיו עוד יותר מכוערים", הוא אומר. אפשר להגיד שזה מסמל את המשך הערב, שעדיין לא התחיל, למרות השעה המאוחרת. האירוע המרכזי הוא המסיבה השבועית של ליין ה"ZOO-B", והאיש הכריזמטי הוא דיג'יי ליאור "ראסטה".

כמה ימים לפני כן נפגשנו ליאור ואני בפעם הראשונה במסעדת "קפה פול" בקריות. "זה אחד מהמקומות שהפריקים אוהבים לשבת בו", סיפר לי בטלפון טרם הפגישה. הכינוי "פריקים" היה נשמע לי ייחודי בנוף, במיוחד כשליאור בוחר לכנות כך את חבריו. "היו קוראים לנו פריקים ככינוי גנאי, ואנחנו אימצנו את זה כסוג של הומור עצמי", הוא מסביר. "פעם אנשים היו הולכים לקרקס לראות 'פריקים' כמו אישה עם שפם, איש עם אוזני פיל וכל מיני דברים מוזרים. והיום כל שבוע הקרקס הפרטי שלי, (ליין ה"ZOO-B"), שם את האוהל שלו במקום אחר בעיר".

ואכן, ניתן למצוא את דיג'יי ליאור ראסטה וליין ה-"ZOO-B" במקום אחר כמעט בכל שבוע, בין אם זה ב"וונדרבר" וב"עגורן" בעיר התחתית בחיפה, בחנות הספרים "גולדמונד" בשוק תלפיות או "איפה רק שיקראו לו בחיפה". "בשבוע שעבר היינו ביום הסטודנט בטכניון. זה מצחיק, על במה אחת נועה קירל, באולם השקוף די ג'יי ליאור "פסטה" (שיבוש ידוע לכינוי שלו), מוזיקה עם צרחות ברקע וכולם מחורפנים והולכים מכות" (מסורת המאפיינת כל מסיבה של ליין ה-"ZOO-B").

בעוד שליאור מתקשה להגדיר את עצמו כ"פריק", תוך כדי שהוא מעיד על עצמו שאיננו אדם של הגדרות, אנשים תפסו אותו כחריג כבר מגיל מאוד צעיר. "חווית הילדות הראשונה שאני זוכר הייתה בגיל 5, כשאמא שלי לקחה אותי מהגן באמצע היום, נהגה באוטו ובכתה. מסתבר שהצוות של הגן התקשר אליה ואמרו שהם מצטערים אבל הם חושבים שאני אוטיסט. לקחו אותי לסדרה של בדיקות: קלינאי תקשורת, פסיכולוגית ילדים ובדיקת שמיעה. בסוף, אחרי שלא מצאו שום דבר, שאלו אותי למה אני לא עונה לגננת כשהיא מדברת אליי, ואני אמרתי שאני לא אוהב אותה. זה אולי הסיפור שלנו, הפריקים. אף אחד אף פעם לא הקשיב לנו באמת".

דווקא מהמקום הזה, בחר ליאור להקים את ליין ה"ZOO-B" שנותן לאנשים את האפשרות להיות מי שהם באמת, ללא מחסומים. "המסגרת הזאת נותנת תמיכה לאותם אנשים שמרגישים לבד ומתמודדים עם קשיים לבד. פה אותם אנשים יכולים להשמיע את הקול שלהם ולהביא את עצמם לידי ביטוי, תמיד יהיה מישהו שיבוא ויתפוס אותם. אני חושב שזה משהו מאוד ייחודי לקהילות קטנות כמו שלנו".

גם השם של הליין, לדבריו, מתקשר לאותה מנטליות: "את השם קיבלתי בירושה על שם מועדון אחר שפעל באזור בשלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת, והוספנו לו את האות B. אבל אני לקחתי את השם מספר וסרט גרמני ישן משנת 1981. בעברית קראו לו "אני כריסטיאנה פ'", ובגרמנית: "Wir Kinder vom Bahnhof Zoo". בתרגום חופשי: "אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות". הסרט נכתב מעדות של כריסטיאנה על ההתבגרות שלה ב-1970, וזה הזכיר לי קצת אותנו ואת הרעיון של "Nobody gives a fuck about us". גם אצלנו, כמו בספר, ההורים היו עובדים עד מאוחר ואנחנו היינו מסתובבים ברחובות ומנסים לבדר את עצמנו".

בחזרה למועדון ה"גאלה". בזמן ההמתנה להגעתו של ליאור, אני פוגש מבלים נוספים במגרש החנייה, שזכו להיכרות מוקדמת עם ליאור ועם הליין. "ה-ZOO-B זו ממש קהילה וליאור בן אדם מדהים", מספרת שחף, אחת המבלות. "אני מגיעה למסיבות בגללו ובגלל האנשים שהם כבר ממש כמו משפחה. אני אישית הולכת למסיבות של ה-ZOO-B כבר 10 שנים וזה תמיד כיף, והמסיבות תמיד מיוחדות. בפעם האחרונה בגאלה עשינו כולם מלחמת בקבוקי מים וזה היה נדיר".

גלי, הצלמת של הליין, מוסיפה: "ליאור הוא הבן אדם הכי קסם שאפשר להכיר, הוא מכיל את כולם ואוהב את כולם ואני לא מכירה עוד דיג'יי שבאמצע המסיבה יורד מהעמדה ויוצא לרקוד עם האנשים במסיבה. הייתה איזו פעם שבסוף המסיבה נסעתי עם ליאור ובת הזוג שלו כוכי במטרונית, והייתה חבורה של אנשים שרדפו והציקו לי כל הנסיעה. ליאור וכוכי ישבו איתי ושמרו עליי שלא אשאר לבד וזה רק מעיד על סוג האדם שהוא".

את כוכי ז"ל, ליאור איבד בחודש אוקטובר האחרון. היה חשוב לו להזכיר אותה: "היא הייתה חלק מאיתנו והגיעה איתי לכל אירוע", הוא מספר. "ביחד חלקנו את הפאשן למוזיקה ואני מקווה שאם היא רואה אותי מאיזה מקום, אני עושה אותה גאה או לפחות גורם לה לצחוק".