האם כל אחד מאתנו יכול לסחוף אחריו מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות? עידו גרינברג, אושיית רשת בהתהוות, מסביר איך להפוך ממתחכם למתפרנס

מור אדרי

אושיות רשת, או בשמם השני, מובילי דעה הם אנשים שצברו עוקבים רבים ברשתות החברתיות המקוונות ועל כן הם בעלי השפעה רבה ברשת, ולעיתים גם מחוצה לה. בעקבות זאת, הם הופכים את עצמם למותגים שחברות מסחריות משתמשות בהם למטרות פרסומיות, לעיתים גלויות ולעיתים נסתרות. החברות משלמות עבור השימוש בפופולריות של משפיעני הרשת באמצעות שכר, או באמצעות מוצרים שניתנים להם בחינם. העבודה העיקרית של אושיות הרשת היא לצלם צילום/סרטון מקצועי שכולל את המוצר אותו הם מקדמים, ולהעלות את הפוסט באופן שאינו ספונטני כלל לרשת. מלבד מספר העוקבים הגדול והובלת קמפיינים, כדי להישאר בסטטוס הנחשק "אושיות רשת" יוצרי התוכן מעוניינים לייצר אחוז מעורבות גבוה של לייקים, תגובות ובעיקר שיתופים, שרלוונטי לקהל בתחום עניין מסוים.

על מנת להפוך לאושיית רשת "צריך להיות מאד פעיל ברשת, להשקיע, להעלות תמונות אותנטיות, לגרום לאנשים לרצות לעקוב אחרייך. זה בעיקר קשור לתוכן מעניין" סיפר תמיר ילניק, מנכ"ל חברת "הלידרים", שמאתרת אושיות רשת ומייעדת אותם לקמפיינים של המפרסמים, בראיון בערוץ 10. ילניק טוען שכל אחד יכול להפוך למוביל דעה ברשת: "לא חייבים להיות סלבים, אבל ככל שיש לך יותר עוקבים ככה תקבל קמפיינים יותר שווים ויותר כסף". לעומתו, מורן קרמין קורן, מנכל"ית ובעלים של חברת "לייק אנד שר" שמאגדת עשרות אלפי מובילי דעה בישראל, טענה באותו ראיון בערוץ 10 שידוען רשת לא חייב להיות בעל עשרות אלפי עוקבים כדי להשפיע, לטענתה, "ישנן נשים שיש להן בין 800 ל-1,000 חברים, אבל אלו הן באמת נשים שמביאות למכירות רבות לחברות המפרסמות". נשאלת השאלה, האם כל אחד מאתנו יכול להפוך לאושיית רשת, ולסחוף אחריו מאות אלפי עוקבים? מה הופך את אותם אנשים למוצלחים כל כך ברשת החברתית?

עידו גרינברג, או בשמו השני @mismas, פרץ לאחרונה לתודעה דרך הרשת החברתית אינסטגרם עם חולצות שעליהן מודפסים משפטים שנונים שאותם פרסם בפוסטים באינסטגרם. גרינברג, 34, מתגורר בתל אביב והוא מנהל הדיגיטל והקריאייטיב של ערוץ 10 בשנה האחרונה. במסגרת תפקידו הוא אחראי על פעילות הערוץ ברשתות החברתיות. בנוסף, הוא מנהל חשבון אינסטגרם פרטי שנון, שיש לו יותר מ-50 אלף עוקבים שרק מחכים לפרסום של משפט מסדרת "משפט אחד ביום" אותה יזם גרינברג, לדוגמא: "הביקוש לפחמימה לא מסתיים אף פעם". על אף מספר העוקבים הגדול, גרינברג אינו מגדיר את עצמו כאושיית רשת: "כשאנשים החלו לגשת אליי ברחוב התחלתי להבין שזה לא רק חברים והסביבה הקרובה שמרימים לי, אלא שהצלחתי לעבור עוד איזה שלב. אבל המונח הזה מאד משעשע אותי, כי פגשתי כמה אושיות רשת בחיי ואני מעדיף להתכחש לטייטל הזה עד שאהיה ממש חייב. אני מגדיר את עצמי כאיש שעושה תוכן וכיף לי מאד שאנשים מתחברים אליו". לטענתו, בעידן הנוכחי כל אחד יכול להפוך לאושיית רשת: "הדגש צריך להיות על תוכן טוב שיצליח להתעלות מעל דברים אחרים ברשת. כמובן שצריך לעבוד בזה, ובאמת למצוא את הנישה שלך ולהבין מה אתה מביא שאחרים לא".

לכאורה, התהילה היחסית של גרינברג התאפשרה, רק בזכות התכונות הייחודיות של הרשתות החברתיות. יחד עם זאת, אי אפשר להכחיש את העובדה שברשתות חברתיות מיושמים במידה רבה דפוסים רבים ששייכים לעולם התהילה המסורתי – כלומר, אותם ה"סלבים" של הרשתות החברתיות מיישמים פרקטיקות שלמעשה כבר מתקיימות בעולם הלא-מקוון. לרוב אותם מפורסמים עומדים בסטנדרטים המקובלים של אידיאל היופי, לובשים מותגים, מחצינים אורח חיים ראוותני ועוד. ד"ר אליס מארוויק, מרצה באוניברסיטת פורדהם ומחברת הספר  Instafame: Luxury Selfies in the Attention Economy שפורסם ב-2015, מציינת שאינסטגרם היא פלטפורמה שמעודדת תרבות של הערצה: שלא כמו ברשת החברתית פייסבוק, באינסטגרם לא צריך לאשר חברות עם כל מי שמבקש לעקוב אחריך, כלומר, אפשר פשוט להעריץ את כוכב האינסטגרם מרחוק. חלק מממצאי המחקר של מארוויק מצביעים על כך שאנשים רבים לא יודעים להסביר מדוע הם עוקבים אחרי אושיות רשת, ולעיתים הם עוקבים אחריהם פשוט בשל הצלחתם להשיג תשומת לב בעולם הרשתות החברתיות.

ממים שנונים וקידום "אורגני"

חרף העובדה שרשתות חברתיות הן לכאורה עולם המתבסס על קשרי חברות, הן הפכו בהדרגה במות לקידום מסחרי. חברות הפרסום הגדולות הבינו שהדרך לכיס שלנו עוברת ב-Feed שלנו, ולכן הן משלמות סכומים נכבדים עבור פרסום פוסטים בהם נמצא המוצר שלהם, לעיתים רבות באופן סמוי. קידום "אורגני" ממומן שכזה נתפס כאמין יותר, בהשוואה לפרסום גלוי, מכיוון שהוא מגיע מאנשים שאנו יכולים לפגוש בעמוד האינסטגרם הפרטי שלנו, ולא מעוד הפסקת פרסומות ארוכה בטלוויזיה. בהקשר זה, חשוב לציין שברוב המקרים לא מצוין גילוי נאות לכך שהפוסט הוא בעצם פרסומת, ולכן הוגשה לאחרונה תביעה כנגד מספר גופים מסחריים, בגין עבירה חמורה על חוק הגנת הצרכן והטעיה בפרסום. כך למשל, החברה המשווקת את מותג הוודקה גרייגוס, היא אחת מהחברות שנתבעו בפרשה זו. זאת משום שידועני רשת רבים, ביניהם דנה זרמון, כוכבת האינסטגרם, פרסמו פוסטים בהם מופיע הבקבוק ללא ציון של גילוי נאות לכך שזוהי בעצם פרסומת ממומנת. גם גרינברג קידם מוצרים שונים בתשלום במהלך קריירת האינסטגרם שלו. לטענתו, הוא מפרסם רק מוצרים שהוא מאמין בהם: "יש לי את העבודה היום-יומית שלי, ככה שאני לא מתפרנס רק מאינסטגרם כמו אושיות רשת מסוימות, אבל אם יש מוצר שאני מאמין בו והוא מתחבר לעולם שלי, אני אתמוך בו, למה לא?"

כאמור, גרינברג מספר שתחילה הממים השנונים שלו כמו "מי שטוב לו ושמח – שיסביר", הצחיקו בעיקר את החברים הקרובים שלו, אבל בהדרגה נוצרה קהילה של עוקבים שהלכה וגדלה. "הממים האלו הפכו להיות משהו שאנשים מחכים לו, מתייגים אחד את השני, מצלמים מסך ומעלים לסטורי". אז איך אפשר להפוך ממתחכם למתפרנס, אתם שואלים? "עשיתי חולצת יום הולדת לחברה במפעל בתל אביב שהיה כתוב עליה 'תתאהב בי כבר יא אפס', והדפסתי אחת כזו גם לעצמי בשביל הצחוק. כמובן שצילמתי אותה יפה לאינסטגרם ואז התחילו ממש להפציץ אותי בהודעות והבנתי שמשהו קורה. במקביל כתבה לי היח"צנית שחף סגל שהחולצות גאוניות והיא רוצה ללכת עם חולצה כזו לשבוע האופנה בתל אביב. משם הבנתי שצריך להתחיל לגלגל עניינים".

"זה התחיל מניסוי כלים", הוא ממשיך, "ניסיתי להבין האם הדבר הזה יכול לפרוץ את גבולות האינסטגרם ולהפוך למוצר ממשי. הפעם הראשונה שהבנתי שזה באמת עובד ויש לזה פוטנציאל ששווה לקדם אותו, הייתה במכירת הפופ-אפ שעשיתי בפסח, שבה נמכרו כ-500 חולצות בשלושה ימים". את המכירה ארגן יחד עם כמה מחבריו הקרובים ומשפחתו במלון בתל אביב. כיום, ליין החולצות הפך לעסק לכל דבר, והוא פתח אתר דרכו ניתן להזמין את החולצות עם שליח עד הבית. כמו כן, בסוף חודש מאי הוא שיתף פעולה עם קניוני עזריאלי והגיע לכל קצוות הארץ עם פופ-אפים נוספים. אז האם גרינברג הוא סיפור סינדרלה אמיתי, או שמא הסיכויים להצלחה ופרנסה ברשת החברתית עבור אנשים שאינם מפורסמים מלכתחילה קלושים? אני מציעה שתבדקו זאת בעצמכם. באתר הלידרים ובאתר לייק אנד שר תוכלו להירשם למאגר המובילים ואולי להרוויח מוצרים בחינם וגם להשפיע ולעצב את דעת הצרכנים בארץ.