לאחר כעשר שנות מאבק, תהפוך אוניברסיטת חיפה לראשונה בישראל שתעסיק עובדות ניקיון בהעסקה ישירה. כעת צריך לוודא שהשינוי לא יגרום להרעת תנאי העסקה של העובדות, או לפיטוריהן

פלאי מאיר ודור דלאלי

בצעד תקדימי ולאחר מאבק משותף של קואליציית ארגונים באוניברסיטת חיפה שעל חבריה נמנו סטודנטים ואנשי סגל, המאבק למען העסקה ישירה של עובדות הניקיון באוניברסיטה הוכתר לאחרונה בהצלחה. "זו היתה שמחה חבל על הזמן" מספר בועז גרפונקל, בוגר החוג להיסטוריה של עם ישראל ופעיל במטה המאבק כשהוא נזכר בתחושתו כששמע על הניצחון לאחר כעשר שנות מאבק. "יש 80 מנקות שיוכלו עכשיו לקבל את הכבוד שלהן בחזרה, או לראשונה, אחרי שנים שלא קיבלו הכרה," מסביר את חשיבות ההישג תומר אוסישקין, פעיל במטה המאבק וחבר תא מרצ בקמפוס. לדברי גרפונקל ואוסישקין, העסקה ישירה, לעומת העסקה דרך חברות קבלן כפי שהיה עד כה, תבטיח כי האוניברסיטה תיקח אחריות על העובדות וזכויותיהן תתממשנה.

באיגרת שפרסמה האוניברסיטה נכתב כי המעבר להעסקה ישירה הינו "פורץ דרך חברתית" והוא נועד להבטיח "ביטחון תעסוקתי ותחושת שייכות". עם זאת, פרטי הסכם ההעסקה עם האוניברסיטה טרם נודעו, ואנשי המאבק חוששים מהאפשרות שבמקרים מסוימים תנאי העובדות דווקא יורעו. גרפונקל: "יש עובדות מכפרים שאין מהם דרכי תחבורה לאוניברסיטה, ועד עכשיו הקבלן היה מסדר להן הסעה. צריך לראות שהאוניברסיטה תדאג לכך, ותשמור על התנאים הקיימים של המנקות".  כמו כן, חלק מהמנקות אף הביעו חשש מפני פיטורין, כיוון שכאשר יתבטל החוזה עם הקבלן הנוכחי, אין ערובה שייחתם הסכם חדש דווקא איתן, ולא עם עובדות חדשות. בנוסף, על אף שעל פי הודעת האוניברסיטה ההסכם החדש אמור לחול על רוב המבנים בקמפוס החל מאוקטובר 2018, לפחות בשלושה מבנים בקמפוס כבר נחתם כבר הסכם קבלני שיפוג רק ב-2020. אורי בר-שלום אגמון מתנועת "מאבק סוציאליסטי" מבטיח כי השותפים למאבק למען העסקה ישירה יוודאו שגם המנקות העובדות במבנים האלו לא יפלו בין הכיסאות.

אופטימיות מלווה בחשש

א', מנקה באוניברסיטה המעדיפה להישאר בעילום שם סיפרה ל"כרמלית" שהיא מאוד התרגשה לשמוע כי המאבק על ההעסקה הישירה הצליח, וכי היא מקווה שתנאי העסקה של המנקות אכן ישתפרו ושהן לא יפוטרו. א' הוסיפה כי בחודש אוגוסט אמורה להתקיים הישיבה בה יידונו תנאי העסקתן החדשים. לדבריה, על אף החשש מאיבוד עבודתה או מתנאי העסקה פחות טובים, היא ושאר המנקות "שומרות על אופטימיות ובטוחות שהכול יסתדר לטובה".

המאבק נתקל בקשיים כה רבים לאורך הדרך, עד כדי כך שמנהיגיו התקשו להאמין שינצחו. "הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שיש פה איזושהי מתיחה במצלמה נסתרת", נזכר אוסישקין. גרפונקל מסביר: "הרבה מהבעייתיות של המאבק מול האוניברסיטה לאורך השנים זה היעדר מודעות שלנו, הסטודנטים, באשר למה שקורה". בתחילת הדרך, המאבק לא הצליח לסחוף רבים. הדרישה להעסקה ישירה אמנם עלתה, אלא שרק מעטים הצטרפו באופן פעיל, או הביעו תמיכה. אגמון: "לדעתי מה שהשתנה זה שסטודנטים הרימו את הכפפה. לפני כן לא היו הפגנות, או מחאות בפייסבוק". השינוי קרה לפני כשלוש שנים, כשהוקמה קואליציה חדשה, רחבה יותר, במסגרתה שיתפו פעולה מגוון גורמים ובהם תא חד"ש, תא "אופק", פעילים חברתיים וגם וועדי הסגל של האוניברסיטה. במקביל, המחאה צברה תאוצה עם המעבר לפעילות ברשתות החברתיות.

הסטודנטים היו הכוח המניע במאבק. הם יצרו קשר עם ועד הסגל הזוטר, ועד הסגל הבכיר ועם מגוון מרצים שהצטרפו לקואליציה. בזכות תנופת הפעילות המחודשת הצטרפו קהלים רבים למאבק. וכך לדוגמה, ביום הסטודנט התארגנה הפגנה שהשתתפו בה כ-120 איש ואישה – מראה נדיר למדי בקמפוס. כעת, החברים למאבק מחכים לקבל את כל פרטי ההסכם, וגם את פרטי החוזים החדשים של עובדות הניקיון. על אף הניצחון, הם לא נחים על זרי דפנה, ומתכוונים לוודא שכל מה שהובטח יתקיים.