המופע המשותף של חוה אלברשטיין ושלומי שבן הוא מפגן נגינה ושירה וירטואוזי שמגשר בין דורות וסגנונות מוזיקליים ומוציא מהשניים תכונות שנדמה היה ששכחו שיש להם

עמיחי בורנשטיין

חוה אלברשטיין תכף בת 70; שלומי שבן חגג לא מזמן 40. ב-50 שנות קריירה אלברשטיין הוציאה כמעט 60 אלבומים; ב-17 שנות הקריירה שלו שבן הוציא ארבעה, מתוכם רק שלושה מקוריים. אלברשטיין הוציאה שלושה אלבומים רק בשנת 1967. כל זה בא להראות איזה פער דורות, ניסיון, קצב וצורת עבודה יש בין השניים. ובכל זאת, החיבור ביניהם זורם, שוטף וטבעי.

שיתופי פעולה לא זרים לאף אחד מהם. שבן מרבה להופיע עם אמנים אחרים וניגן בין השאר באלבומים של רונה קינן וגידי גוב. אלברשטיין כבר שיתפה פעולה עם לא מעט יוצרים צעירים ממנה: אלבום משותף עם מוזיקאי הג'אז אבי ליבוביץ', שיר עם שאנן סטריט, אלבום שהופק על ידי תמיר מוסקט ועוד. במילים אחרות, אלברשטיין לא קופאת על שמריה. היא מתחדשת שוב ושוב.

בהופעות הסולו של שבן נדיר למצוא רגע שבו הוא לא מדבר או שר. ההופעות שלו ידועות לא רק בזכות הביצועים הווירטואוזיים ויוצאי דופן, אלא גם בגלל התקשורת וההומור שלו. בהופעה עם אלברשטיין הוא שם בצד את האישיות הבימתית המוכרת ובקושי מוציא מילה מהפה. זה מהלך יוצא דופן, אבל כנראה לא קשה להשאיר את האגו בבית כשאתה עומד על אותה במה עם אגדה חיה כמו אלברשטיין, וקל לראות על הפרצוף של שבן כמה הוא נהנה ומתרגש מהמעמד.

אלברשטיין נתנה לשבן חופש להפשיט את השירים שלה ולהלביש אותם מחדש. מדובר בזמרת מהסוג שכבר לא קיים: היא מגישה את השירים, מספרת אותם, משחקת אותם ואיתם – והיא עושה את זה באופן טוטאלי. מי שהולך להופעות של שבן יכול לחשוב שגם בו יש קמצוץ של האמנות הנעלמת הזו. ומכיוון שעל הבמה לצד חוה היו הפעם רק פסנתר ופסנתרן, המינימליזם איפשר להתרכז במילים, בהגשה, בעיבודים. כך, למשל, בביצוע בן עשר הדקות ל"בלדה על סוס עם כתם על המצח", שבו היא מספרת סיפור, משחקת את כל הדמויות ונושאת איתה את הקהל לאיזו קהילה יהודית-אירופית נעלמה מתחילת המאה הקודמת.

ובכלל, במהלך הערב כולו הזוג לא מתבייש להכניס אלמנטים יהודיים מובהקים, משירים חסידיים ועד שימוש ביידיש. הם מדלגים בקלילות בין שירים מכל הקריירה של אלברשטיין, החל ב"אדבר איתך" ו"שיר משמר" הוותיקים וכלה ב"בוא המורה" הטרי. שבן סיפר שמרגע שהם הודיעו על ההופעה הוא התחיל לקבל בקשות טלפוניות, כאילו בלי שיר כזה או אחר ההופעה לא תהיה שלמה. אז כשהקריירה שלך מתפרשת על פני יובל שלם אי אפשר כנראה לא לפספס איזו קלאסיקה, אבל בסך הכול בחירת השירים הייתה נהדרת וכללה גם שירים שלא בוצעו מעולם, כמו "שקיעה".

שני רגעים חד-פעמיים היו גם שיאי ההופעה. הראשון: החידוש הלא צפוי ל"שקיעתה של הזריחה" של פורטיס, ביצוע מופלא לשיר מסגנון אחר לגמרי שהייתה בו גם קריצה לכל מי שעוקב אחרי שבן מתחילת הקריירה שלו ועדיין זוכר איך ב-2002 העלה מופע משותף עם פורטיס, שגם בו עיבד את שיריו לפסנתר. השני: הביצוע של השניים לדואט שלהם מלפני שלוש שנים, "תרגיל בהתעוררות", מתוך האלבום האחרון של שבן הנושא את אותו שם. שבן כבר ביצע אותו עם אורחים אחרים, וגם לבד, אבל סיבוב ההופעות הזה הוא ההזדמנות הראשונה לשמוע אותו בביצוע משותף עם אלברשטיין. מדובר באחד מהשירים הישראלים הגדולים של השנים האחרונות, והביצוע לא מאכזב.

לרגעים נדמה היה ששיתוף הפעולה גם מוציא מהשניים תכונות שהם שכחו שיש להם. שבן שם בצד את האגו והסתפק בנגינה; אלברשטיין הלכה עד הסוף עם יכולות ההגשה והמשחק. הוא נשאר וירטואוז על הפסנתר ומעבד בחסד; היא עדיין נשמעת בדיוק כמו באלבומים של תחילת שנות השבעים, אף צליל ואף אוקטבה לא הלכו לאיבוד.

עבור כל הצופים זה היה מופע בלתי נשכח, ובקרוב הם מגיעים גם למחוזותינו: תיאטרון קריית מוצקין ב-14 בנובמבר, 28 בדצמבר באודיטוריום חיפה. אל תפספסו.