לא קל להיות סטודנט, ואם אתה עולה חדש, זה קשה פי כמה. אייקי, דוד ויערה, שעלו מאמריקה הלטינית ומוכרים כ"קרטל" מסבירים למה הם בכלל צריכים את זה

אופק אדרי

אם חשבנו שלנו קשה בלימודים, מה יאמרו העולים החדשים הלומדים באוניברסיטה? הם מתמודדים עם קשיי שפה על בסיס יומיומי – בשיעורים שמתנהלים בעברית, בקריאת מאמרים באורך עשרות עמודים בשפה זרה, ובכתיבת עבודות. ובהרבה מקרים, הם נאלצים להתמודד עם כל אלה לגמרי לבד.

בבית הספר למדעי המדינה לומדים לתואר ראשון שלושה צעירים שעלו בגפם מדרום אמריקה. אנחנו מכנים אותם "הקרטל", כי הם מסתובבים תמיד ביחד וזורקים מילים מרשימות בספרדית. יערה אסף (22) עלתה לארץ לפני ארבע שנים מארגנטינה, אייקי סלינס (21) עלה לפני שנה וחצי ממקסיקו ודוד מורלי (23) עלה לפני שנתיים מוונצואלה. למרות שיש אוניברסיטאות רבות בעולם, כולל בארצות מולדתם, בחרו השלושה לבוא לישראל וללמוד כאן.

דוד מספר כי בביקור בארץ לפני מספר שנים, חש חיבור לפוליטיקה הישראלית. "אני פעיל בתנועת 'דרכנו' שפועלת כדי לשמור את המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי ומדינה דמוקרטית לכל אזרחיה," הוא אומר.  "רציתי ללמוד על הנושא הזה. רציתי ללמוד בארץ ישראל, וגם רציתי לברוח מהמצב בוונצואלה." המדינה מצויה במשבר פוליטי וכלכלי מתמשך כתוצאה ממדיניות כושלת של הממשלה הסוציאליסטית ששולטת ביד רמה במדינה כבר כמעט שני עשורים. אפשר להבין מדוע הדמוקרטיה הישראלית המעניינת, בלשון המעטה, קורצת לדוד.

אייקי מספר כי הדחיפה לעלות הגיעה דווקא מהמשפחה. במקסיקו הוא גדל על ערכים ציוניים בבית ובתנועות הנוער וחש שישראל היא המקום הנכון עבורו: "רציתי לחפש משהו שיותר מתאים לאישיות שלי והרגשתי שישראל היא הפתרון. לא הרגשתי חלק מהחברה המקסיקנית."

לעומתם, יערה נולדה בארץ, ולכן אינה בעלת אזרחות ארגנטינאית. משפחתה עברה לארגנטינה בצעירותה, והיא מספרת כי למרות שלא הכירה את הארץ, חשה חיבור אליה: "גדלתי כיהודייה, חשבתי שאם אני אזרחית של המדינה, אני צריכה לחזור למקורות. חזרתי, עשיתי צבא והחלטתי להישאר. אמא שלי למדה פה באוניברסיטת חיפה לפני 25 שנה, אז זה סוג של סגירת מעגל."

הסטודנט הישראלי הממוצע אמנם נאבק לשרוד כלכלית, אך הוא יכול להסתמך על משלוחי אוכל מאמא ועל טרמפ מאבא. מצבם של חברי הקרטל שונה. כעולים חדשים, הם זכאים למימון מלא של שכר הלימוד מטעם משרד הקליטה, אך עלות המחייה אינה כלולה בעסקה, ולכן הם נאלצים למצוא מקורות הכנסה אחרים. אייקי מדריך נוער בקיבוץ הזורע, דוד מלגאי של "השומר הצעיר" ויערה מלגאית של "קרן הישג" לחיילים בודדים, ועובדת בנוסף במסעדה.

הקשר ביניהם נוצר על בסיס המוצא המשותף, אך יערה מספרת שהחיבור התחזק רק כשנפגשו מחוץ ללימודים. "היום," היא אומרת, "אנחנו כל השיעורים ביחד, עוזרים אחד לשני בלימודים ובתרגומים, בודקים עבודות זה לזה ומבלים ביחד גם מחוץ ללימודים."

קשיי השפה והפער התרבותי

אייקי ודוד הכירו בכלל לפני כמה שנים, במחנה של "השומר הצעיר" במקסיקו. הם שמרו על קשר ויזמו הקמה של קומונה לעולים חדשים בארץ. "אחרי תכנונים והכנות רבות," מספר אייקי, "סוף סוף בדצמבר האחרון יתר הגרעין עלה והם נכנסו לקומונה פה בחיפה."

בהקשר הזה, מספר אייקי כי הוא מרגיש שיותר קל לו להתחבר לעולים החדשים, אבל יש לו גם הרבה חברים ישראלים ותיקים שהכיר בלימודים. יערה מוסיפה: "התחברתי לבנות מהלימודים, האוכלוסיה מאוד טובה ומאוד מקבלת. מלא אנשים מנסים לעזור לנו, מתקנים לנו את העבודות. אחלה אנשים להסתובב איתם."

אך הקושי הגדול הוא מכשול השפה, באוניברסיטה וגם מחוצה לה. דוד מספר כי "השפה זה דבר מאוד מאתגר, ללמוד בשפה אחרת שלמדנו רק כשהגענו לפה, ואחרי כל כך מעט זמן בארץ זה לא פשוט. גם להיות לבד בארץ, למרות שאנחנו גרים ביחד וזה כמו משפחה, להיות בלי הורים ובלי כל המשפחה הגדולה זה מאוד קשה. בכל זאת – יותר טוב לנו פה." אייקי מסכים ומסביר כי "זה שונה מסטודנטים ישראלים, כי בסופו של דבר המשפחה שלי עדיין במקסיקו. בסופ"שים אין לי לאן ללכת ואני מרגיש שזה מאתגר מאוד, למרות שציפיתי לזה."

יערה מספרת כי היא נתקלה בקושי מסוג אחר, שרובנו כלל לא היינו חושבים עליו: "יש פער תרבותי מאוד גדול. אנחנו באים ממקומות מאוד שונים מבחינה תרבותית, דברים כמו לא לתת נשיקה וחיבוק כשמכירים מישהו חדש, המנהג של קיום ארוחת ערב בשבת שלא היה נהוג אצלי, קשה מאוד להתרגל לזה. אני חושבת שאוניברסיטת חיפה מיוחדת מבחינת המפגש בין התרבויות ומקלה על זה קצת, אבל עדיין."

על אף נוכחותם של סטודנטים זרים במספרים לא מבוטלים בקמפוס, אגודת הסטודנטים לא מספקת מענה מוסדר לקשיים הללו. היא מקיימת פעילויות תרבות לקהילות שונות באוניברסיטה,  אלא שאלה בעיקר הקהילות הגדולות והמגובשות בקמפוס, כגון העדה האתיופית או בני העלייה הרוסית. הקשיים מצויים לא רק במהלך הלימודים, אלא גם לפני כן, בתהליך הקבלה. יערה מספרת שמבחני הקבלה אינם מותאמים לעולים חדשים: "יש מבחן לעולים חדשים רק פעם בשנה, מה שמקשה על הקבלה, כי אם לא הצלחת פעם אחת, עליך לחכות שנה או להיבחן במועד רגיל. היה יכול להיות יותר קל אם היו עושים התאמות למצב ומוצאים פתרון אחר."

על מנת להתאים את המבחנים מקבילים במדינות המקור למבחני הבגרות הישראליים, קיימת מכינה אוניברסיטאית המיועדת באופן בלעדי לעולים חדשים. אורכה של המכינה תשעה חודשים, והיא מתנהלת בקצב המתאים לאוכלוסייה זאת. אייקי:  "בנוסף לפסיכומטרי נאלצתי לעשות גם את המכינה. מי שמשרת בצבא פטור מזה, אז בגלל שיערה עשתה צבא היא זכאית לקבלה לאוניברסיטת חיפה מבלי לעשות מכינה, רק על בסיס פסיכומטרי."

האוניברסיטה, מצדה, גם מעניקה הקלות מסוימות. יערה מספרת כי בסמסטר הקודם, על מנת לקבל אישור להכנסת מילונית לבחינה, היה על העולה החדש לפנות למרצה ולקבל ממנו אישור בכתב בטרם הבחינה. בעקבות פנייתה לרקטור, אין יותר צורך לפנות מראש, והזכאות אוטומטית. בנוסף, ממזכירות החוג אפשר לקבל הארכת זמן במבחנים. עבור דוד זאת טיפה בים: "אין הרבה הקלות. יש אנשים שרואים שקשה לנו ומנסים לעזור לנו, אבל האוניברסיטה לא ממש נותנת זכויות." ואייקי מוסיף בחצי חיוך: "אם אתה נחמד רוב המרצים מרחמים עליך ונותנים לך ציונים יותר טובים."